אחד מענקי התחום שלנו הלך לעולמו – ריצ'רד נלסון בולס

ריצ'רד (דיק) בולס פרסם לראשונה את ספרו 'באיזה צבע המצנח שלך?' (What color is your parachute) בשנת 1970, ומאז זהו מדריך הקריירה הפופולרי והמצליח בעולם, עם מהדורה חדשה כמעט מדי שנה.
לפני ארבע שנים הספקתי לשמוע אותו בכנס בארה"ב, וגיליתי איש חכם ומקסים.
לפני שבוע הלך לעולמו בגיל 90. נותרה לי תמונה מטושטשת איתו מהכנס.
אני מצרף רשמים מההרצאה שלו, ששלחתי אז לקהילה.
יש הרבה מה ללמוד מהאיש.
יהי זכרו ברוך.
יובל שפיר – יו"ר איל"ת

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

ההרצאה הבאה היתה הרצאתו המלבבת של דיק בולס, מאושיות התחום, בן ה-86. האיש שחיבר לפני שלושים ומשהו שנים, נדמה לי, את what color is your parachute, ומאז מוציא גירסה חדשה מדי שנה. כשהכרתי לראשונה את הספר, חשבתי שזה נעשה מסיבות מסחריות, ובהרצאה הנפלאה גיליתי שטעיתי בגדול.

דיק הוא אדם אותנטי וחם, שסיפר על הדרך הספונטנית לחלוטין שהוא עשה מאז ועד היום, סיפור שנותן השראה רבה.

הוא פתח בהסבר על כך שהוא לעולם אינו מגיע להרצאה עם תכנית מוכנה וכך הוא יכול לומר את מה שהכי נראה לו באותו רגע. לכן, הוא ביקש להתעלם מהכותרת שניתנה להרצאה בקטלוג הכנס – פשוט היו מוכרחים לרשום משהו, אז מישהו המציא כותרת. למרות שהוא מרצה ידוע ומבוקש ומחבר הספר הפופולרי בעולם לפיתוח קריירה כבר מעל שלושים שנה, הוא תיאר את עצמו כאדם ביישן, שאף פעם לא ידע איך לומר 'היי' לבחורה. את הזכרון שלו, בגיל 86, תיאר לפי מודל של 'גבינה שוויצרית'. יש דברים שהוא זוכר בחדות מפתיעה, ויש גם חורים.

ישנו כישור שנקרא 'ראיית אפשרויות' – foresight – לא במובן של הגדת עתידות, אלא במובן של לראות אפשרויות ורעיונות שיכולים להתפתח מסיטואציה. אנשים בעלי ציון 'ראיית אפשרויות' גבוה חיים למעשה בעתיד. הראש שלהם מוצף באפשרויות עתידיות, והם צריכים עזרה לנווט בים האפשרויות. קשה להם להתביית על מטרה לעתיד. אנשים בעלי ציון 'ראיית אפשרויות' נמוך חיים בהווה, וצריכים עזרה בלחשוב על אפשרויות לעתיד כדי להגיע למקומות הנכונים ולהנות עוד יותר מההווה שלהם.

מאחר שלדיק עצמו יש ציון 'ראיית אפשרויות' גבוה ביותר, לכאורה הדבר שהיה נחוץ לו הוא מטרה בקריירה, על מנת לא להתפזר. אבל הוא גילה נוסחה אחרת – במקום להציב מטרה וללכת עליה, הוא סומך על הערכים שלו, שיניעו את החלטותיו בין האפשרויות. מטרות פשוט פחות מדברות אליו – אף פעם לא היתה לו אמביציה לעלות בהיררכיה בשום שלב בחיים. הוא למד הנדסת כימיה, כי מישהי בתיכון החמיאה לו על השכל שלו בשיעור כימיה, ומשום שראה במשחק בחומרים כימיים דבר קסום. ברם, כעבור שנתיים הוא ביקר בכנסיה ושמע שכנסיות נסגרות כי לא מוצאים מספיק כמרים (מיניסטר זה כומר, נכון?). כאדם דתי הוא הרגיש שזה אכפת לו, ומשום שרצה להיות חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה, הלך לסמינר לכמרים. הוא הבין שהחמלה שבתפקיד חשובה לו יותר מהשבחים ומהקסם שבכימיה. לצד הלימודים בסמינר המשיך בלימודי תואר כללי יותר, ובהיותו סקרן לקח קורסים בנושאים מגוונים. בהמשך שימש ככומר אך פוטר בגלל משבר תקציבי בקתדרלה בה עבד. מצאו לו תפקיד אחר בכנסיה, של יועץ לכמרים בקמפוסים אקדמיים, והתפקיד הזה שינה את חייו. מפאת המשבר התקציבי, כמרים רבים חששו מפיטורין והעזרה העיקרית שביקשו ממנו לא היתה דתית אלא פרקטית – איך אנחנו משנים קריירה אם אנחנו רוצים לצאת מהכנסיה, אבל בלי ללכת לקולג'? יש לנו ילדים וזה בלתי אפשרי. הוא לא ידע איך לעזור להם, אבל הרגיש את הכאב שלהם, משום שלפני כן גם הוא חווה פיטורין. הוא ביצע מחקר בעזרת ידע מתחום הפניית פורשי צבא וכתבות בתחום, וחיבר טקסט הדרכה, שיצא גדול יותר ממה שציפה – 129 עמודים. הוא קרא לו – What color is your parachute? – באיזה צבע המצנח שלך?

יובל שפיר עם דיק בולס
                        יובל שפיר עם דיק בולס

בתור שטותניק מוצהר, הוא לא התכוון לשום דבר מעבר לכותרת שנראתה לו משעשעת. להפתעתו, אף אחד לא צחק ולאורך השנים כל מיני אנשים ניסו למצוא פרשנויות מרחיקות לכת לשם הספר. פתאום הוא קיבל הזמנות מג'נרל אלקטריק, אוניברסיטאות ומהפנטגון – ולפי כמות העותקים שהזמינו הוא הבין שזה לא מיועד רק לכמרים בכנסיות. הם אמרו לו שיש בספר רעיונות חדשים, שטרם ראו, ושהם מצליחים לתרגם לעצמם מהז'רגון הכנסייתי את הדברים המעשיים שהם צריכים. בעקבות זאת, החליט לייעד את הספר לקהל הרחב.

מאחר שהוא אדם בעל ציון 'ראיית אפשרויות' גבוה, הראש שלו מלא וגדוש ברעיונות לתוספות ולשדרוגים לספר כל הזמן. לכן, בחר לומר לעצמו שכל שנה יוציא מהדורה חדשה ויממש בה את החידושים שהכי בא לו להכניס. מאז עברו למעלה משלושים שנה, ואת המהדורה הבאה הוא החליט לחלק לכל משתתפי ההרצאה בחינם.

דיק מבלה באינטרנט 4 שעות מדי יום, ועונה על כל מייל שהוא מקבל באופן אישי. לשאלה שנשאל על ידי מישהו, 'מה הסוד לכתיבת ספר כל כך פופולרי?', ענה: כתוב כדי לעזור לאנשים, ולא כדי לעשות כסף. בנקודה זו, הוא ללא ספק בכיוון שונה מהמרצה ששמעתי יום קודם בנושא 'איך לפתח את העסק שלך בתחום פיתוח הקריירה'. את הספר הוא מגדיר כדרך לחשוב על האופציות לקריירה, שנמצאות בתוכנות. המסר החשוב שהוא רוצה להעביר הוא שחשוב להטיל ספק בהנחות מוקדמות, ולשפר את יכולת ה-unlearn שלנו – לראות היכן הציפיות והנחות שלנו עושות לנו שירות רע. הוא מבטיח לא לפרוש עד יומו האחרון – לא ברור לו מהי 'פרישה'. הוא אוהב את החיים, מרגיש בריא וחד, נהנה ולומד תמיד והולך לסמינרים של אחרים. מה שנקרא – הלוואי עלינו בגיל 86.