הייעוץ התעסוקתי והעסקי כתהליך חניכה

חוה ניסנבוים-אגוזי

תקציר: המחברת מתמחה בליווי עסקי ותעסוקתי לנועצים ששואפים להצלחה ביזמות. המאמר שלפניכם עיקרו בנסיון לפצח סודם של תהליכי הייעוץ שמסתיימים בהצלחה ובהבנה שמרכיב משמעותי התקדמות התהליך הייעוצי נעוץ בתפיסת התהליך כתהליך חניכה.

רקע

"מה דעתך לכתוב מאמר על ה"איך?", על התהליך הפסיכולוגי שמתרחש בתהליכי הייעוץ ומאפשר לנועצים לעשות טרנספורמציה ולגבש לעצמם זהות תעסוקתית?", כך הציע לי עורך אדם ועבודה, ובלי לדעת, שלח אותי ל 3- חודשים של מחשבות עמוקות.

אז התחלתי לבחון את תהליכי הייעוץ שלי בעבר ובהווה, ושאלתי איך קורה שכיום הרבה יותר נועצים שלי מגיעים להצלחה לה ייחלו. שאלתי את עצמי: "מה נתתי?" ו"מה הנועץ קיבל?", השוויתי בין תהליכים טובים וטובים פחות בהווה, ואט אט התגבשה אצלי האבחנה כי מדובר בסוגייה הקלאסית של שכל מול רגש, וההבנה כי מושג ה'חניכה' מקפל בתוכו את ההסבר המלא לתהליך ייעוץ טוב.

אפס בטיפוס שש

בשנת 2005, לאחר 8 שנות עבודה ב'רפאל', יצאתי לדרך עצמאית כיועצת תעסוקתית ועסקית. באבחון אישי שעברתי באותה תקופה, כחלק מסדנת 9 הטיפוסים של מודל אניאגרם, קיבלתי ציון 0 עגול בטיפוס השישי, ה-'הספקן', והמדריכה אמרה לי אז כי כעצמאית אצטרך לשים לב לעניין ולעמוד על המשמר. בתהליכי הייעוץ שאני עורכת אני מבחינה בהיעדרו של טיפוס מספר 6 )הספקן( היות ואני מקבלת כל אדם ללא ביקורת, וסקרנית לשמוע ולחקור כל רעיון שמגיע, תעסוקתי או עסקי. לעיתים נועצים אומרים לי משפטים כמו, 'בטח תחשבי שאני משוגע' אבל אני מקשיבה להם ללא שיפוט ורק בודקת איך נכון לפתח כל כיוון. מבחינתי, השאלה היא לא 'האם' זה אפשרי, אלא 'איך' זה אפשרי.

לאחרונה הדרכתי קבוצה של רכזי תעסוקה והמנהלת שהזמינה אותי ביקשה שאציין בפניהם כי "לא לכל אחד מתאים להיות עצמאי". בסוף יום ההדרכה אמרה לי אותה מנהלת כי רק עכשיו הבינה שהיא עצמה לא עשתה את כל הפעולות שנדרשו להצלחה שלה כעצמאית. פעמים רבות כשנועצים מספרים לי על כישלון בעברם, אני מזהה שהיה חסר להם ידע, שנעשתה פעולה בכיוון הלא נכון או שלא נעשו מאמצים מספקים. נועצים נבדלים זה מזה בדרך שבה הם חושבים, בדרך בה הם בונים מערכות יחסים, במידת הסבלנות שלהם, יכולת ההקפדה על הפרטים, הגורמים המניעים אותם, המטרות שהם שמים לעצמם והאתגרים עימם הם מתמודדים.

נוכחתי שאין מתכון אחד להצלחה. נהפוך הוא, ההבדלים האלה יוצרים את טביעת האצבע שלהם ומהווים את הבידול שלהם בעולם העבודה ובשוק העסקים. ההנחה שאין פרופיל אישיותי אחד מוביל להצלחה תעסוקתית הוא מרכיב בסיסי תהליך ייעוץ טוב.

האם כל אחד יכול להצליח כעצמאי?

בהדרכה אחרת ליועצות תעסוקתיות, שאלה אותי אחת: "אז מה? להגיד לכל נועץ שזה אפשרי? כל אדם יכול להצליח?". עניתי לה שכמדריכות, המחוייבות שלנו היא לצאת לדרך עם האמונה המלאה שהנועץ יצליח ומתוך כך, אל לנו לרפות את ידיו אל נוכח האתגרים, אלא ליישם את תהליך החניכה, המשלב  למידה והעצמה.

בדומה לתהליך החניכה, גם תהליך הייעוץ כולל את שני המרכיבים המרכזיים שהציג פופר (1994): (א) המרכיב הלימודי, ההדרכה ושיפור המיומנויות  (skills). (ב) המרכיב הפסיכולוגי בו מתקיים תהליך שלהעצמה (empowerment).  בהקשר למרכיב הזה, פופר שואל מתיאוריית הלמידה החברתית של אלברט בנדורה (1977) את המושג Self-Efficacy שאותו ניתן לתרגם לתחושת מסוגלות עצמית או אמונה ביכולת הנובעות בעיקר מחוויות קודמות של הצלחה.

סיפורה של דלית

סיפורה של דלית (שם בדוי) מדגים את הדרך בה אני משלבת את שני היבטי החניכה: דלית מקימה עסק. היא מומחית בתחומה, חדה וחרוצה ועובדת איתי ומולי באינטנסיביות על פיתוח התוכן למוצר שאותו היא משיקה באירוע מדהים. ואז, כשאנחנו חוזרות לתחזית הפיננסית היא מותחת גבול ואומרת, “זה ג’יבריש בשבילי. אני אביא לפגישה את בעלי." אבל אני מציעה לה להמשיך להגיע לבד, מבטיחה שהטבלאות פשוטות וידידותיות, ואם היא תרצה אח”כ, אסביר שוב לשניהם.

בפגישה אני מתחילה משרטוט של מבנה ארגוני ומראה לה שהיא גם למעלה, בתור המנכ”לית שמנהלת את העסק הזה, והיא גם ברמה השנייה של המבנה – בתור מנהלת מחלקות כמו שיווק, פיתוח תוכן וניהול פיננסי. היא יכולה כמובן להוציא עבודות החוצה (אאוט-סורסינג) או להיעזר בסובבים, אבל היא אחראית לכל מחלקה, ועליה להכיר ולנהל גם את יעדי המכירה, ההכנסות וההוצאות. היא מפשירה, מחייכת וניגשת למלאכה. מסתבר שאין לה שום בעיה לנהל תחזית פיננסית. היא אפילו מגלה שהיא אוהבת את זה.

במהלך השנים הבנתי שאפשר לבנות תכנית להתמודדות עם החולשות אבל נכון יותר להניע תהליכי שינוי משמעותיים באמצעות בניית תפיסה של מסוגלות עצמית. חוויית הצלחה היא הדרך הטובה לבנות את תפיסת המסוגלות, בעוד שחוויה שלילית עלולה להוביל את הנועצים למסקנה שהכיוון הזה “לא בשבילם”. היכולת של אדם להציב מטרות מאתגרות, להתמודד עם מכשולים, להתגמש כשצריך ולהשיג את המטרות, מקורה בתחושה של מסוגלות עצמית.

ככה זה כשיש שניים

אם כך, האמונה במסוגלות היא חלק הכרחי בייעוץ ובחניכה, אך היות ועיקרו של התהליך הוא הדרך והיות והדרך ארוכה ומפותלת, יש צורך במרכיב נוסף המתייחס לטיב הקשר הנוצר בין היועץ לבין הנועץ. דר' אריאל בן יהודה מתייחס לגישתו של פופר ומוסיף כי קשר טוב בין חונך לחניך צריך להוביל אותם ממצב שבו השניים הם יחידה אחת, כמעט בלתי נפרדת, למצב שבו החניך מקבל עצמאות מוחלטת.

גישתו ממסגרת בצורה מדוייקת עבורי את תהליך הליווי התעסוקתי והליווי העסקי, וכך זה נראה בפועל: ראשית, כדי ללוות את הנועץ בדרך, אני מגדירה שיחה שבועית שבה אנחנו ממפים את המטרות, כל פעם מחדש, ובוחנים את הדרך – מה עלינו לעשות, מה לא עובד ומה נדייק השבוע.

בכל שיחה אני מזמינה את הנועצים 'להרים דגל' ולפנות אלי, עוד לפני הפגישה הבאה, במייל, במסרון או טלפונית. אני מוצאת שלמידה בזמן אמת תוך התבוננות, ניתוח ומשוב, בונה את תחושת המסוגלות של הנועץ – בין אם מדובר בשיחה קצרה כהכנה לפגישה שחשובה לו, חשיבה משותפת על מייל שעליו לשלוח לצד ג' או חיזוק ועידוד בזמנים בהם הוא חווה מתח וחרדה מהלא נודע. עם הזמן, ככל שנוצרים יותר הישגים בביצוע, כך גדלה תחושת המסוגלות העצמית, הנועץ "גדל" ולומד לקבל את ההחלטות שלו לבד וכך נבנה מעגל אשר הולך ומתעצם.

האסטרטגיה השנייה אותה אני מציעה לנועצים היא למצוא פרטנר שהכשרונות שלו משלימים את החולשות שלהם. כך לדוגמא, כאשר יועצת מס שפיללה לשינוי מקצועי, התקשתה להרים את הראש מעל הנתונים ולדמיין לעצמה את העתיד הרחוק, הצעתי לה לשוחח יותר עם בן זוגה אשר התבטא במושגים

מופשטים ההפוכים לדרך החשיבה האנליטית שלה. בתוך זמן קצר, הנועצת חיזקה את שריר הדמיון שלה עד שהצליחה ממש 'לראות' בעיני רוחה את 'קפיצת המדרגה' שיחלה לה.

התנגדות היא כח

בשנים הראשונות לעבודתי כיועצת, לא מעט מתהליכי הייעוץ שהובלתי נקטעו באמצע התהליך. כשפניתי להדרכת סופרויז'ן למדתי שהשינוי, מעצם הגדרתו, משלב בתוכו בלימה או התנגדות מצד הנועץ, ואלה עוררו אצלי קושי שיצר גם אצלי בלימה. משהבנתי שההתנגדות היא חלק טבעי מהתהליך ושהיא טומנת בחובה אנרגיה רבה החיונית להמשך, למדתי לחקור אותה ביחד עם הנועץ, ללא חשש, ומתוך ידיעה שלאחר מכן נוכל להמשיך יחד בדרך.

התנגדות – ניהול הפרשנות: המקרה של גיל

בתחילת השנה גיל התיישבה במשרדי ואמרה, " עייפתי. החלטתי לקחת השנה חופש ולהתקדם בעשייה בכיף, לא בשביל הכסף. אני רוצה לעצור גם את התהליך שלנו." הקשבתי לגיל ועניתי לה בספונטניות, "אל תעצרי את התהליך. להיפך, תגיעי פעמיים בשבוע. עייפת מהדרך אבל אנחנו בישורת האחרונה, רגע לפני השגת המטרה".

ברגעים הקשים שם עלינו היועצים להדריך, להשקיע מאמץ ולעודד. יתירה מזו, תפקידנו הקריטי ברגעים הקשים הוא בניהול הפרשנות של אירועים. בחיבור של העייפות לדרך שכבר נעשתה ובעיקר לתמונת המצב הרצויה, גיל יכולה לגייס משאבים חדשים ולהמשיך לקו הגמר.

אספקט נוסף של החניכה הוא עניין ההמשכיות ועפ"י פופר ) 1994 (, יחסי הלמידה המתמשכים הם המקנים לחניכה פוטנציאל השפעה גדול יותר בהשוואה לכל יחסי הלמידה האחרים. גם מניסיוני המקצועי, אכן היישום וההטמעה מותנים בחניכה מתמשכת, מעבר לייעוץ הניתן בפגישה חד-פעמית, כנס או סדנא, ואני מקפידה לשתף במסקנות אלו, יועצים המביעים באוזני חשש לחייב את הנועץ בתהליך.

יחד עם זאת, אני נתקלת גם במקרים בהם אין הכרח במסלול חניכה מתמשך של 10 פגישות ולכן המלצתי היא להתאים את תוכנית החניכה למטרותיו של הנועץ ולהמנע מהחלת אסטרטגיה גורפת בעניין.

בחירת המטרות בתהליך הייעוץ

במחקר השוואתי שערך היועץ הניהולי ג'ים קולינס (2001) בין חברות טובות לבין חברות מצויינות, הוא מצא שהמנהיגים המצויינים החלו את דרכם מתוך הזהות האותנטית שלהם – מתוך הדבר שהלהיב אותם, שהם ידעו שהם חזקים בו ושהבינו שהוא יכול לפרנס אותם )המנוע הכלכלי(. בתחילת התהליך הייעוצי, ה'זהות האותנטית' היא עדיין בגדר מצב תיאורטי, אבל היא זו שמהווה קריטריון לבחירת המטרות התעסוקתיות.

לאורך הזמן, הזהות תושג ותקבל ממשות בעולם העבודה. מניסיוני, רק ה'זהות התעסוקתית' האמיתית יכולה להיות מקור לתכנון דרך ארוכה, רק פעילות אותנטית יכולה להניע את הנועץ בדרך המאתגרת ולהוות מצפן לקבלת החלטות בדרך.

סיכום

המאמר תיאר את הבנתי כי הייעוץ המוצלח דומה לחניכה המשלבת בין הנחייה להעצמה. כך, לצד הקניית הידע הדרוש לבנייה של עסק או מימוש כיוון תעסוקתי, תיארתי גם מרכיבים פסיכולוגיים כמו אמון בנועץ, ליווי מתמשך ומענה בזמן אמת, התמודדות בטוחה עם התנגדויות, בניית מסוגלות עצמית ובחירת מטרות מתאימות לנועץ. ונקודה נוספת למחשבה לכולנו – גם אנחנו, כמקור הידע, צריכים ליהנות מהדרך ולהתחבר לתהליך כי אם לא נמצא את המוטיבציה ואת מקור הבעירה שלנו, לא תהיה לנו אנרגיה ללוות את הנועץ שלנו בדרך.

 

דואר אלקטרוני:
סלולרי:
שם פרטי+ משפחה:*

 מקורות

 

בן יהודה, א'. (2013). המרכיב החווייתי בחניכה, מערכות, 448 , 33-39 .

פופר, מ'. )1994). על מנהלים כמנהיגים, הוצאת רמות.

קולינס, ג'. (2001). גלגל התנופה: מטוב למצוין. הוצאת פקר.

Bandura, A. (1977). Self-efficacy: Toward a unifying theory of behavioral change. Psychological Review, 84(2), 191-215. http://dx.doi.org/10.1037/0033-295X.84.2.191