סיפורה של שירה 'חישוב מסלול מחדש'- להמשיך או לפנות למסלול חדש?

מדור תיאורי מקרה:

מרחביה אביחי-גת ושרית ארנון לרנר[1]

תקציר: שירה, בעלת אבחנה של הפרעת אישיות גבולית שאחיה התאבד לפני כחצי שנה, היא  סטודנטית שסיימה שנה א' באדריכלות, הגיעה לייעוץ עם בלבול והתלבטות לאן להמשיך עם לימודיה? "אני לא יציבה, הרגשות שלי משתנים כל הזמן. יכולה לאהוב ולהתלהב ממש ממשהו אחד ותוך זמן קצר להתלהב ממשהו אחר לגמרי". בתהליך  הייעוץ חושב המסלול מחדש עד לקבלת ההחלטה.

רקע:

שירה[2] (שם בדוי), בת 25, רווקה. מגיעה ממשפחה דתית. אביה (74), פנסיונר, עלה לפני כ-30 שנה ממערב אירופה, בעבר עסק בתחום שיווק מוצרים כעצמאי. האם (68), ילידת ישראל, עוסקת בתחום המינהל במוסד אקדמי. האח הבכור (52) עסק בתיווך וייעוץ השקעות, לפני כחצי שנה התאבד בעקבות משבר נפשי. האחות השניה (45) אחות בבית חולים, ואילו השלישית (35) אדריכלית.

שירה בעלת תעודת בגרות מלאה בממוצע 92 ובמגמות אומנות, תכנון ותכנות מערכות (שילוב של לימודי מחשבים ואלקטרוניקה) וערבית. במתמטיקה נבחנה ברמת 3 יח"ל (81) ובאנגלית ברמת 5 יח"ל (91). שירה מתארת את פרוייקט הגמר באומנות, בו שישה ציורים שלה הוצגו במוזאון, כחוויה משמעותית. שירה אובחנה כבעלת הפרעת קשב אשר היתה ועודנה בעלת השפעות נרחבות על תפקודה הלימודי והתעסוקתי. מבחינה חברתית, חוותה שירה קשיים בתיכון, חשה בדידות ונתפסה כ"עוף מוזר". כמו כן, היא מתארת כי מגיל צעיר נמשכה לנשים וחוותה קשיים בעקבות תפיסות מסוימות בחינוך הדתי. לאחר התיכון, למדה כשנה במכינה קדם-צבאית דתית, בה חוותה בדידות רבה. שירה מתארת כי חוותה דיכאון קשה והטיפול הנפשי שקיבלה על ידי מטפל אלטרנטיבי החמיר את מצבה והיא הרבתה לעסוק בציור וגינון לצורך חיזוק. למרות הקשיים, התגייסה שירה לצבא כמאבטחת מתקנים וסיימה שירות צבאי מלא, אך מתארת תסכול רב לאור תחושת חוסר מיצוי.

עם סיום הצבא, עברה שירה אבחון פסיכיאטרי ואובחנה כבעלת הפרעת אישיות גבולית ודיכאון. בעקבות כך החלה בטיפול תרופתי. כיום, היא מתארת חוסר יציבות בהתנהלותה, ניתוקים ואפיזודות של שכחה, מצבי רוח משתנים, חוסר כוחות, קשיי התארגנות והתמכרות לפורנו ולאכילה. כמו כן, מתארת שירה תחושת בלבול בנוגע לזהותה המינית ונטיותיה המיניות אינן ברורות לה כפי שהיו בעבר. שירה מוכרת בביטוח הלאומי מזה כחצי שנה, היא זכאית לסל שיקום ומקבלת קצבת נכות.

מבחינה תעסוקתית, התנסתה שירה בעבודה כמוכרת בחנות כלי בית ומתארת את משיכתה לתחום המכירות ולתחומי עיצוב הבית. עם זאת, התאכזבה מן השכר ואי היכולת להתקדם (זאת לאור טעויות חוזרות ונשנות בביצוע חשבונות וקושי להגיע בזמן) אשר הובילו להתפטרותה. כמו כן, עבדה בניקיון בתים ומתארת את אהבתה לעיצובם תוך כדי סידור, אך מורת רוח נוכח האתגר האינטלקטואלי המועט. כיום, עובדת שירה כמלצרית בקייטרינג, לסירוגין.

שירה פנתה לייעוץ תעסוקתי במכון פרטי עם שחרורה מהצבא והביעה עניין גבוה בתחומי היוזמה והאומנות, ובמיוחד בתחום המכירות. בסיום התהליך הומלץ לשירה, לאור קשייה בתחומי הקשב, אימפולסיביות, חוסר יציבות וקשיי התארגנות,, להתחיל בלימודי קורס בתחום מנהל עסקים ובהתאם להישגיה ולעניינה לבחון המשך לימודי תואר ראשון בתקשורת או פרסום. שירה הביעה חוסר שביעות רצון מן התהליך וההמלצות ופנתה לחפש מסלולי לימוד לתואר ראשון.

שירה פנתה ללימודי תקשורת על רקע עניינה בתחום השיווק, אולם נכשלה במבחני הכניסה (אשר דרשו כתיבת קטע בנוגע לאקטואליה). על כן, בעידוד אביה, נבחנה שירה והתקבלה ללימודי תואר ראשון באדריכלות וסיימה שנה ראשונה בממוצע של כ70. כיום שירה מתגוררת בסמוך למוסד הלימודים. בנוסף, ממשיכה להיות מטופלת באופן תרופתי, טיפול DBT ובקבוצת תמיכה להתמכרויות.

סיבת הפניה:

שירה פנתה לתהליך ייעוץ מלא במכון עתיד באוניברסיטת אריאל לאחר פגישת הכוון, הכוללת ביצוע מבחני נטיות תעסוקתיות ושיחת ייעוץ ממוקדת עם סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה תעסוקתית. בעקבות שיחת ההכוון, בה עלה בלבול רב, המליצה היועצת לשירה לפנות לתהליך ייעוץ מלא מעמיק ורחב יותר.

שירה מתארת בלבול רב בנוגע לבחירת מקצוע. היא שבה ומדגישה כי היא אינה יציבה ועל כן קשה לה להבין מי היא. שירה סיימה את שנה א' בלימודיה, אולם התאבדות האח הובילה לתקופת טלטלה במהלך המבחנים והיא נכשלה בשלושה מקצועות: מתמטיקה, פיסיקה ותולדות האדריכלות. כמו כן, לדבריה, רמת האינטנסיביות של הלימודים קשה לה והיא זקוקה לזמן רב על מנת לבצע את המשימות המעשיות (בניית מודלים). עם זאת, היא מתארת עניין בעיסוק הפרקטי (תכנון מודלים), משובים חיוביים על עבודותיה מצד המרצים ועניין בקורסים התיאורטיים. שירה מתלבטת בין המשך לימודי האדריכלות או שינוי מסלול לאחד מן התחומים הרבים המעניינים אותה, ביניהם: תקשורת, סוציולוגיה, מזרח תיכון ותחומים טיפוליים, ביניהם סיעוד ופסיכולוגיה. היא מתארת בלבול רב ושינויים תדירים בנטיותיה התעסוקתיות ובצרכים המניעים אותה, כך למשל הסבירה: "אני לא יציבה, הרגשות שלי משתנים כל הזמן. יכולה לאהוב ולהתלהב ממש ממשהו אחד ותוך זמן קצר להתלהב ממשהו אחר לגמרי". בנוסף, שכר הלימוד של שירה ממומן על ידי מלגה מעבודתה של אימה הניתנת לסטודנטים שהחלו תואר ראשון לפני גיל 26. שירה תחגוג את יום הולדתה בעוד כחודש ועל כן היא חשה לחץ רב להחליט עכשיו, כך שבמידה ותחליף מסלול לימודים לא תאבד את המימון. שירה ציינה כי היא מעוניינת ללמוד באוניברסיטת אריאל.

 

תיאור:

מממצאי האבחון שעברה שירה בשנת 2015, עולה כי כישוריה מצויים ברובם סביב הממוצע, בהינתן תוספת זמן של 25% ו50%. הישגיה בתחום החשיבה המילולית מצויים בטווח הממוצע, ובתחומי החשיבה האנליטית, הצורנית והחשבונית בטווח הנמוך של הממוצע. שירה מתבלטת בתחום האומנותי והיצירתי ונראה כי עיסוק זה מסב לה סיפוק. נראה כי היא בעלת עניין ורצון עז בממשק עם אחרים, יתכן על רקע תחושות הבדידות בעברה, אולם מתקשה לשמור על יחסים רציפים ומעמיקים עם סובביה באופן שעולה בקנה אחד עם האבחנה שניתנה לה. חשוב לה לקבל משוב חיובי על עבודתה והמוטיבציה שלה עלולה לפוג באם אינה רואה תוצאות מוחשיות למעשיה. היא נוטה להשתעמם בקלות ועל כן נדרשת לגיוון בעבודתה. עם זאת, זקוקה למסגרת מובנית וברורה יחסית שכן כושר הארגון והיכולת לפעול תחת עמימות נמוכים. כמו כן, נראה כי מכלול ההתמודדויות של שירה מוביל לתחושת אי יציבות, בלבול וקושי בהשקעת כוחות לאורך זמן.

תהליך הייעוץ:

תהליך הייעוץ כלל 4 שיחות ייעוץ במשך כחודש, ללא אבחון תעסוקתי, זאת לאור סיכום ממצאי אבחון קודם.

במהלך מפגש ההיכרות, שיתפה שירה בפתיחות בנוגע לעברה, לתחושותיה ולהתלבטויות בהן היא מצויה. היא הציגה תחומי עניין נרחבים וקושי להבין מי היא לאור חוסר היציבות שהיא חווה. במהלך השיחה עלו חששות רבים של שירה, ביניהן חשש לטעות ולבזבז את הפוטנציאל הטמון בה, וכן חשש ללמוד מקצוע שאינו פרקטי, "במדעי החברה המקצועות הם באוויר. לא רוצה להיות מלצרית בגיל 30, רוצה תפקידים שדורשים עבודה מקצועית". בבחינת לימודי האדריכלות, הציגה רגשות מעורבים לאור העניין שהיא מוצאת והיוקרה במקצוע יחד עם משך הכשרה ארוך מידי ותוצאות שאינן מהירות מספיק.

כששאלתי במה הצליחה להתמיד או באילו תחומים היא מוצאת עניין באופן מתמשך, השיבה כי תחום האומנות ותחום המכירות מעניינים אותה. עם זאת, סיפרה כי אביה שעסק בשיווק חושב שהתחום אינו מתאים לה, כך דיווחה כי "אבא אומר שגרועה במכירות ובשיווק, נראית פראיירית כזו, תמימה מידי, אשכנזית". ניסיתי לבחון יחד עימה את הכישורים הנדרשים בתחום, והיא הציגה מספר מאפיינים, ביניהם יכולת השכנוע והצורך לעבוד עם כסף באופן מסודר. כשבחנו יחד את עבודתה כמוכרת, הגיעה שירה לתובנה כי תחום זה עלול להיות קשה עבורה לאור מכירות מועטות יחסית בחנות (לא קיבלה בונוסים) וטעויותיה בתחום הכספי. כמו כן, נזכרה כי הממשק עם הלקוחות היה מציף מידי עבורה.

לאור העניין המתמשך בתחום האומנות וההצלחה היחסית בלימודים, חשבתי שנכון לשקול את התחום האומנותי. יחד עם זאת, עקב רמת הבלבול ואי היציבות של שירה הרהרתי בכך שמסלול לימודים ארוך ומפרך כדוגמת אדריכלות עלול להיות קשה עבורה, על כן הצעתי לה לבחון אפשרויות של הנדסאי עיצוב, יתכן בשילוב תואר רב תחומי במדעי החברה והרוח, מסלול שקיים באוניברסיטת אריאל. שירה התלהבה מן הרעיון וביקשתי ממנה לקראת הפגישה הבאה לקרוא על התחומים השונים ולחקור מהן אפשרויות התעסוקה בסיום ההכשרה. בנוסף, ביקשתי ממנה להביא את סיכום תהליך הייעוץ שעברה.

אל הפגישה השנייה, הגיעה שירה עם סיכום תהליך הייעוץ הקודם שעברה. דנו בממצאיו, אותם לא זכרה. כמו כן, לקראת הפגישה קראה שירה על תחומי הנדסאי עיצוב: ניו מדיה, עיצוב תעשייתי ואדריכלות ועיצוב פנים. היא מצאה עניין בתחומי הניו מדיה והאדריכלות, אך בניגוד להתלהבותה הראשונית, הביעה חשש מלימודי הנדסאי שהינם תעודה מקצועית ולא תואר ראשון. היא סיפרה כי היא משתתפת בקבוצות תמיכה של התמכרויות והחברים חוזרים ואומרים שמאוד מתאים לה להיות פסיכולוגית. כשניסיתי להבין עימה כיצד היא מדמיינת את תפקיד הפסיכולוג, היא השיבה: "מפגש קליל עם אנשים, סמול טוק כזה, שיחות קלילות ומגניבות. ועוד מקבלים על זה כסף". ניסיתי לעמת את שירה למול התנסויותיה הקודמות בטיפול פסיכולוגי ואכן, לאחר שבחנה זאת החליטה כי המקצוע אינו מתאים לה לאור הצורך בקשר מעמיק ארוך טווח, משך ההכשרה וחוסר היציבות שחווה. כשניסינו לדייק מה עניין את שירה בתחום הפסיכולוגיה, התברר כי היוקרה האופפת את המקצוע משכה אותה. צורך זה התברר כמרכזי במערך הצרכים המניעים את שירה, כך למשל המשיכה ותיארה כי אין לה עניין במכירת מוצרים "רגילים", אלא חשוב לה למכור מוצרי יוקרה (וילות, מכוניות יוקרה), "משהו לציבור יותר אמיד, אנשים יותר אינטליגנטיים, יותר מהממוצע". כשהצגתי לה את חשיבות צורך היוקרה עבורה, הגיעה למסקנה כי יתכן ועקב זאת היא מתקשה לוותר על לימודי האדריכלות, שכפי שהגדירה זאת הינם: "וואחד תואר, מרשים ושווה".

המשכנו לבחון יחד את הצרכים המניעים אותה ושוב עלה בלבול, ושירה התקשתה למקד עצמה. העליתי השערה, כי התחומים שבהם מצאה עניין בחייה והצליחה להתמיד כללו היבטים יצירתיים. שירה הרהרה בדבר ואכן מצאה כי המשימות מהן נהנתה כללו אלמנטים אומנותיים. הבחנה זו שבה ומיקדה את התלבטותה בלימודי אדריכלות- ברמת תואר או הנדסאי. ביקשתי ממנה לקראת פגישתנו הבאה, לראיין איש מקצוע מהשטח לגבי עבודתו בתחום האדריכלות. שירה סיפרה כי חברתה עובדת כהנדסאית אדריכלות בעירייה ותוכל לשוחח איתה. שוב, הנחתי כי הכשרה קצרה ומקצועית תהיה מיטבית יותר לשירה לאור חוסר יציבותה, אסוציאטיביות, קשיי התמדה וכן כישוריה.

לפגישה השלישית הגיעה שירה לאחר שיחה קצרה עם חברתה, בה היא המליצה לה להמשיך בלימודי אדריכלות כתואר לאור הסטטוס של תפקיד האדריכל. יחד עם זאת, שירה הגיעה כאשר היא מתלבטת שנית בין אדריכלות ללימודי פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית או סיעוד. שוב, ניסיתי להבין עימה מה מושך אותה במקצועות אלו. שירה סיפרה כי אביה עבר אירוע מוחי לפני כשנה וחצי והיא סייעה לו בליווי והסעה לטיפולים השונים. היא נהנתה לצפות בהתקדמותו. כשאתגרתי אותה בכך שבמקצועות הטיפול השגת התוצאות עלולה להתרחש רק לאחר תקופה ארוכה ולעיתים התוצאות אף אינן מושגות, הכריזה: "אם אין תוצאות זה משעמם. לא מסוגלת, קשה להיות עם אנשים ולעבור תהליך שלוקח יותר מידי זמן". לאור כך, החליטה שירה כי התחום הטיפולי אינו מתאים לה ואף הוסיפה "זה תחום שאין בו כסף וזה יהיה לי קשה מאוד". לאחר מכן, התחלנו לדון בשיחת הטלפון של שירה עם חברתה, והתברר שזו היתה תמציתית ביותר. כך, חברתה ענתה לה ש"אין שאלה, הרבה יותר טוב בתחום להגיע עם תואר".

כשניסיתי לברר עימה מהם ההבדלים בין הנדסאי לאדריכל לא ידעה שירה להשיב לי. על כן, לצורך ביצוע משימת חקר מעמיקה יותר, כתבנו יחד שאלות לבירור, במיוחד לאור הצרכים והמאפיינים שעלו בשיחות. לקראת סיום הפגישה, תיארה שירה את הלחץ לקבל החלטה, "אני חייבת לקבל החלטה פעם הבאה! אם לא, אפספס את המימון". ידעתי, מתוך שאלון הפרטים האישיים ששירה מוכרת בביטוח לאומי וזכאית לסל שיקום. ביררתי עימה האם היא בקשר מולם ומהן הזכויות שמימשה והיא הופתעה לגלות שיתכן והיא זכאית לסיוע בתחום הלימודי. סיכמנו את הפגישה בכך ששירה תפנה לעורך דין המסייע לה לצורך בירור זכויותיה במימון לימודים ושיעורי עזר וכן קבענו כי לפגישתנו הבאה תחקור את ההבדלים שבין תואר להנדסאי, על פי השאלות שכתבנו.

לאחר פגישה זו התקשרה שירה והודיעה כי החליטה להמשיך בלימודי אדריכלות. היא התלבטה האם להמשיך לפגישה נוספת, והצעתי שנפגש לסכם את הדברים והיא התלבטה. לאחר כשבוע, התקשרה שנית, ועדכנה שהיא שוב מבולבלת מאוד. הצעתי שנפגש ונדון בדברים.

הפגישה הרביעית החלה בכך ששירה תיארה כי החלה בטיפול DBT שמטרתו לעזור לה להתייצב. הטיפול הדיאלקטי- התנהגותי (DBT) הינו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מקיף עבור הפרעות מורכבות וקשות לטיפול. הטיפול יועד בראשיתו לסובלים מהפרעת אישיות גבולית, אולם השימוש בו התרחב לטיפול במצבים קליניים נוספים, ביניהן: התמכרויות, אובדנות, קשיי ויסות ועוד (Dimeff & Linehan, 2001). טיפול זה הוכח מחקרית כיעיל יותר מטיפולים אחרים עבור הפרעת אישיות גבולית (Linehan et al., 2006). היא תיארה כי הטיפול מטלטל אותה ומציף תכנים קשים. היא סיפרה כי "אני מאוד רוצה להמשיך באדריכלות, אך האם זה ריאלי? אני לא מספיק מפוקסת ויציבה. מצד שני, זה יהיה פספוס גדול. לימודי הנדסאי ימקדו אותי לצד הביצועי והעבודה תהיה פחות מגוונת". התחלנו לדון בשיחתה של שירה עם חברתה, ולאור קשייה בהתארגנות כתבנו יחד את הפרטים על דף וכן שירה ביצעה טבלת יתרונות וחסרונות לכל סוג לימודים. שירה שוב הצהירה על בלבול וקושי להסיק מסקנה מן הרשימה. עם זאת, כאשר התבקשה לבחון את החסרונות בלבד (ארנון-לרנר, 2016), הגיעה למסקנה כי הכשרת הנדסאי תצמצמם את אפשרויותיה והובילה לנטייה לכיוון לימודי התואר.

לאור הבלבול החוזר לאורך כל התהליך, קשיי ההתארגנות ומאפייניה של שירה העליתי השערה כי יתכן שלאור חוסר היציבות המוגבר עקב הטיפול ושינויים רבים בחייה בשנה זו (תחילת לימודים, תהיות בנוגע לזהות המינית, התאבדות האח), קבלת החלטה כרגע עלולה להיות קשה. הצעתי שמא כדאי להשקיע בשנה הקרובה את מירב המאמצים בטיפול ובהתחזקות והתייצבות. היה נראה כי הצעה זו מרגיעה את שירה. דנו יחד בהשלכות של התייצבות על מגוון משימות שעוד נכונו לשירה (חיפוש עבודה, התמדה בעבודה ועוד) וכן על ההשלכות של דחיית הלימודים בשנה. לסיכום התהליך, שירה ציינה כי לאור מאפייניה הייחודיים, ההחלטה למקד כוחות כרגע בטיפול על מנת לשפר את תפקודה בהמשך ולקבל החלטה בתקופה רגועה יותר נשמעת לה כהחלטה נבונה ואחראית. עם זאת, היא הביעה חשש מ"בזבוז שנה". חשבנו יחד על האפשרות לפיה בשנה זו תשלים את שלושת הקורסים בהם נכשלה, כך לא תחוש בזבוז זמן וכן תהיה לה מסגרת שתסייע לה לארגן את זמנה. שירה הביעה שביעות רצון מן הרעיון ופנתה כבר באותו היום לרכזת המחלקה לצורך בניית מערכת מרווחת.

 מחשבות בעקבות התהליך עם שירה:

  • המחשבה שליוותה אותי לאורך כל התהליך היא מהי מידת ההכוונה המתאימה והמיטיבה שאנו כיועצים מספקים לנועצים. האם נכון להיות בעמדת יועצת "מומחית" (Schein, 1999), המכווינה לאפשרות הנראית לי מתאימה יותר והיא הכשרה קצרה, או שמא להימצא בעמדת יועצת "תהליך" ולאפשר לשירה, עם בלבולה הגדול, לבחון את ההשלכות, היתרונות, החסרונות, ומתוך היכרותה את עצמה לבחור.
  • עוד, עלו בי מחשבות לגבי מורכבות תהליך בו לקחו חלק שלושה יועצים. הראשון בתהליך הייעוץ לאחר הצבא, לאחר מכן בתהליך ההכוון ולבסוף בתהליך הנוכחי. בתהליך זה, היה צורך בגישור וב"הדבקה" של התהליכים השונים לצורך חיזוק תחושת המשכיות ויציבות. אחד האתגרים בתהליך זה היה ביסוס אמון כמו גם בניית ברית טיפולית יציבה.
  • לעיתים נדרש זמן הבשלה, במקרה הנוכחי לאור הסערה בה מצויה שירה, נראה היה כי מתן זמן לחשיבה והתייצבות משמעותיים ביותר ויובילו לבחירה מיטיבה יותר בהמשך.

רוצים לקרוא את הגיליון המלא של  "אדם ועבודה"?

מלאו את המייל שלכם ונשלח לכם עותק

דואר אלקטרוני:
סלולרי:
שם פרטי+ משפחה:*

מקורות:

ארנון- לרנר, ש. (2016). סיפורה של רותם- השמיים מתבהרים בעזרת משימות ותרגילים. אדם

ועבודה: כתב עת לנושאי תעסוקה וקריירה, 6, 22-26.

Dimeff, L., & Linehan, M. M. (2001). Dialectical behavior therapy in a nutshell. The

California Psychologist34, 10-13.‏

Linehan, M. M., Comtois, K. A., Murray, A. M., Brown, M. Z., Gallop, R. J., Heard, H. L., … Lindenboim, N. (2006). Two-year randomized controlled trial and follow-up of dialectical behavior therapy vs therapy by experts for suicidal behaviors and borderline personality disorder. Archives of General Psychiatry, 63, 757-766.

Schein, E. H. (1999). Process consultation revisited: Building the helping relationship. Reading, MA: Addison-Wesley.‏

[1] תהליך ייעוץ בהדרכתה של שרית ארנון- לרנר

[2] המקרה מוצג באישורה של שירה ואנו מודות לה על נכונותה לשתף את סיפורה.