זהות חרדית בעולם תעסוקתי רב-תרבותי

שיפי סלובטיצקי, רפאל הבר*

במסגרת עבודתי ליוויתי קבוצה של ה"דור הצעיר" של פדרציית דטרויט (ארה"ב) לסיור בעיר בני ברק כדי לתת להם לחוש לרגע באופן בלתי אמצעי את הקהילה החרדית, את ערכיה, את אורח חייה ואת ההתנהלות היום-יומית שלה. אחד מרגעי השיא בסיור היה מול בית הכנסת איצקוביץ' – בית הכנסת המרכזי ביותר בבני ברק, מייצגה המובהק של הקהילה. תפילות מתקיימות בו 24 שעות ביממה, ומדי יום מבקרים בו כמה אלפי אנשים.

לרגע ראיתי את עצמי מבחוץ, בחור חרדי בלבוש שחור-לבן, הכי "מיינסטרים", על צווארי סרט כחול רשמי שעליו רשום באותיות גדולות בעברית ובאנגלית "רפאל הבר, JDC", מדריך קבוצה של צעירים חילונים, נשים וגברים המשוחחים בשפה זרה – תיירים? מי יודע? עברו שם אנשים שאני מכיר, כי הרי נולדתי וגדלתי בבני ברק; פניהם הביעו פליאה כשאמרו לי שלום ומדדו אותי מלמטה למעלה, מחשבותיהם שקופות: מה זה? מה הוא עושה כאן? מדריך תיירים? מחזיר בתשובה? שינה דרך? נשים וגברים? לרגע שאלתי את עצמי את אותה שאלה ממש: מי אני?

כמה ימים לאחר מכן הנחיתי פאנל בנושא גיוון בתעסוקה בקורס מנהלים של אחת החברות הגדולות במשק. תפקידי היה להציג את פרופיל "החרדי העובד" המבקש להשתלב במשק הישראלי ולקבל הזדמנות שווה. ביקשתי להבין מהקבוצה שאותה הנחיתי מה מעסיק אותם במפגש עם החרדי העובד, ואלה השאלות שהוטחו בי: "אתם מדירים את עצמכם מהתעסוקה! אתם לא לומדים לימודי ליבה, איך אתם רוצים להשתלב בעבודה?! ככל שתשתלבו בתעסוקה, אתם תסגרו לנו את החברות בשבת! למה מגיעה לכם זכות שווה, לא שירתתם בצה"ל?!"

בעקבות שאלות אלו הגיעו אמירות פוליטיות הקשורות לקיצונים בבית שמש, ליריקות על ילדות תמימות ולכך שהתורה שוביניסטית וכל החרדים שוביניסטים. עצרתי את הדיון ואמרתי: "ראו כמה אמוציות אני מעורר מעצם היותי בחדר, עוד לפני שפתחנו בדיון ובטח לפני שהכרתם אותי כפרט ושמעתם מה שיש לי לומר. מה הסיכוי של גבר חרדי, מוצלח ככל שיהיה, לקבל אצלכם שוויון הזדמנויות בבואו לריאיון עבודה? מה הסיכוי שתסתכלו עליו מנקודת מבט מקצועית ולא פוליטית?"

הסיפורים הללו אינם נחלתי הבלעדית, הם משותפים לחלק נכבד מבני הקהילה החרדית שיוצאים לעבוד ולהשתלב בעולם תעסוקה רב-תרבותי. סיפורם דומה לסיפורה של קהילת מהגרים שעוזבים תרבות אחת ומנסים להתערות בעולם של תרבות שונה; אך לעומת מהגר רגיל, אשר משיל מעצמו את התרבות הקודמת שלו, רובה של קהילה זו אינו רוצה להשיל מעליו את התרבות הראשונית אלא מעוניין לשמרה לצד התרבות החדשה. אלא שלמרבה הצער, הניסיון להחזיק "גם וגם" גורם פעמים רבות לכך שהתוצאה תהיה "לא לכאן ולא לכאן". ברחוב החרדי מרימים גבה וטוענים שציבור זה שונה מדי וכבר אינו חלק אינטגרלי מהקהילה החרדית. בעולם העבודה השסע בין חרדים לחילונים הקיים בחברה הישראלית מציף רגשות רבים בכל מפגש בין התרבויות, ושוק העבודה אינו ממהר לקלוט עובדים חרדים.

אל תוך הסדק הרגיש הזה חודרת תכנית "זהות חרדית בעולם תעסוקתי רב-תרבותי" שפותחה בתבת. במאמר זה נפתח צוהר לשינוי התעסוקתי המתרחש בחברה החרדית, נספר על הצרכים שהובילו להקמתה של תכנית זו, נסקור את האתגרים שאתם מתמודד צוות התכנית ונתאר את העשייה ואת החזון לעתיד.[1]

בשנת 2015 עלה לראשונה שיעור הגברים החרדים העובדים מעל 50%, ומגמת העלייה נמשכת. נוסף על כך, יותר ויותר חרדים בוחרים ללמוד מקצוע אקדמי כדי להשתלב בתעסוקה מכניסה, ונתונים מצביעים על כך שכ-12,000 חרדים לומדים באקדמיה. עם זאת, ואולי דווקא בשל כך, נוצרת בקהילה החרדית קוטביות ומקצינות התפישות נגד השתלבות בתעסוקה.

מגוון האתגרים הטמונים בהשתלבות חרדים בתעסוקה הוצגו במחקריו של גלעד מלאך (2015) החוקר את החברה החרדית. הוא חלקם לארבע קטגוריות:

  1. חסמי יציאה, קרי קשיים המונעים בעיקר מן הגברים החרדים לצאת לשוק העבודה;
  2. חסמי הכשרה, המונעים מגברים ונשים חרדים לרכוש השכלה שתאפשר תעסוקה מכניסה;
  3. חסמי קליטה, המונעים את שילובם של גברים ונשים חרדים במגוון תפקידים בשוק העבודה;
  4. חסמי פריון, קרי חסמים המצמצמים את היקף השכר ושעות העבודה.

חסמי היציאה – חסם היציאה המרכזי של גברים חרדים הוא עזיבת היכל התורה. על פי תפיסת העולם החרדית, לימוד תורה הוא העיסוק הנעלה ביותר בחייו של הגבר החרדי – הוא ערובה לקיום העולם, והקיום הרוחני באמצעות לימוד התורה מאפשר את הקיום הפיזי. לכן, בקהילות רבות עזיבת הכולל נתפסת כהחלטה לחיות את החיים מכאן ולהבא בדרך של "בדיעבד", מתוך החמצת הייעוד העיקרי של החיים.

הקהילה החרדית מגוונת וקיימת בה חלוקה למגזרים ולתת-מגזרים שונים, שלהם דעות שונות ותפיסות שונות בעניין עבודה; אולם תפיסת לימוד התורה כערך עליון היא תפיסה של כלל הקהילה – כך או כך גבר חרדי היוצא לעבוד נדרש לוותר על חלק מהותי מעולמו. תפיסה זו מנוגדת לתפיסת העבודה בחברה החילונית, שבה עבודה היא חלק אינהרנטי ממימוש עצמי.

קושי נוסף ביציאה לעבודה נובע מחשש להיחשפות לעולמות תוכן שונים שלא היו עד כה חלק מההתמודדות היום-יומית, ומכך שההתעסקות הפנימית תיסוב מעתה סביב עולם המעשה במקום מה שהיה עד כה עולם של רוח.

חסמים אלו נוגעים גם להשתלבות בעבודה בתוך הקהילה החרדית (מוכר בחנות בקהילה, מלמד בתלמוד תורה, סופר סת"ם, נהג הסעות), אף שזו נחשבת ללגיטימית יותר. ברם ככל שמדובר בעבודה מרוחקת מעולמות התוכן המוכרים וכרוכה בהשתלבות בחברה הישראלית הרב-תרבותית, החסמים והאתגרים רבים ומורכבים יותר. גם עבור חרדי שהשלים לימודי ליבה והמשיך ללימודים באקדמיה, היציאה מן החממה המוגנת של הקהילה החרדית וההיחשפות לאורח החיים החילוני עלולות לערער את עולם הערכים שעליהם גדל. מבחינת הזהות, עליו להתמודד עם אתגר ההשתלבות בעולם חילוני אשר לו מדד אושר ועושר שונה, ובד בבד לשמור על אורח חיים חרדי, על מדדי האושר והעושר שלו.

יתרה מזו, כשחרדי מגיע לעבוד בחברה חילונית ונמצא בעמדת מיעוט, בודד ומבודד מבחינה קהילתית, הוא עלול להימצא בעמדה של התנצלות מתמדת. כחלק מתהליך טבעי של רצון להשתייך הוא יהיה מעוניין להשתלב במקום עבודתו, אולם לעתים יהיה הדבר כרוך באבדן זהות וערכים.

אתגרים אלו כפולים – ביטוי אחד שלהם הוא בדיאלוג של העובד עם עצמו, כלומר עד כמה הוא נשאר חרדי על פי ההגדרה התאולוגית של המילה. ביטוי נוסף הוא בקשר בין העובד לקהילה או למשפחה – כלומר עד כמה הוא נשאר חרדי על פי הגדרה הסוציולוגית של המילה.

דוגמה להתמודדות עם הרצון להשתלב ולמחיר שכרוך בכך מוצגת בסיפור שסיפר אדם חרדי בריאיון שערכנו עמו לקראת כתיבת המאמר; הסיפור נסב על הכיפה השחורה, אחד הסממנים הבולטים והמיצגים של אדם חרדי:

כשנכנסתי לעבוד במשרד עורכי דין חילוני רציתי להשתלב חברתית ולא להבליט את היותי חרדי, אך בד בבד גם לא לאבד את מקומי בקהילה החרדית. החלטתי להחליף את כיפת הקטיפה השחורה המסורתית שעל ראשי בכיפה סרוגה שחורה. כך אהנה משני העולמות: בשביל המשפחה והקהילה שממנה הגעתי אני נשאר זהה, בכיפה שחורה; בשביל חבריי החדשים בעבודה אני מותאם עם כיפה סרוגה. בפועל קרה ההפך – עבור המשפחה והקהילה החלפת הכיפה הייתה אקט של שינוי מהותי ואילו עבור חברי לעבודה נותרתי החרדי עם הכיפה השחורה.

הסכנה היא כי המפגש בין התרבויות ידרוש מן האדם החרדי לוותר על חלק מערכיו או על האופן שבו הם מיושמים (דוגמת קוד לבוש חרדי, רמת כשרות או הקפדה בענייני צניעות). השתלבות הדורשת מן הפרט לשנות את עצמו איננה השתלבות מחברת אלא השתלבות מפרידה: היא מפרידה אותו מהקהילה שאליה הוא בוחר להשתייך, מממשפחתו ולעתים אף מעצמו ומזהותו. זאת השתלבות הכרוכה בוויתור עצמי, ובמבט סוציולוגי סביר כי לטווח רחוק השתלבות כזו דווקא תעבה את החסמים בכלל הקהילה.

מכל האמור לעיל ברור כי ללא התערבות והכנה נכונה, חרדים רבים לא יצלחו בצורה נאותה את המעבר מהקהילה לעולם העבודה הרב-תרבותי. כמו כן, ככל שהחברה החרדית תראה גברים חרדים שמשתלבים בהשכלה גבוהה ובעולם העבודה בצורה הולמת ובה בעת מצליחים לשמר את עולם הערכים הפנימי שלהם, כך יהיה קל יותר לאנשים אחרים לצעוד בעקבותיהם ולהשתלב בתעסוקה.

קורס "זהות חרדית בעולם תעסוקתי רב-תרבותי" נועד לתת מענה לבעיות אלה. זהו קורס אקדמי ראשון מסוגו, שנולד בעקבות פנייה של המנהל האקדמי של הקמפוס החרדי בקריה האקדמית אונו, ד"ר חיים זיכרמן, ופותח בשיתוף פעולה עם המכללה.[2] הקורס נועד לסטודנטים וסטודנטיות חרדים במהלך לימודיהם באקדמיה. תוכני הקורס נוגעים בחסמים העיקריים המשפיעים על השתלבות החרדים בעולם התעסוקה, חסמים הנובעים מפערים תרבותיים וחברתיים. הוא נועד לסייע בהתמודדות עם חסמי "זהות" הנוגעים למפגש עם תרבות אחרת ולמעבר בין העולם המוכר אל עולם חדש שבו סולם הערכים שונה – לסייע לסטודנטים להבין מה הם בוחרים לאמץ מן העולם שאליו הם מעוניינים להשתייך, ומה הם נדרשים לשנות או להתאים כדי להתערות בשוק העבודה. מטרת הקורס היא להעניק לסטודנטים כוח להתמודד עם הדילמות הנובעות מזהותם ומהרצון לשמור עליה בסביבה שונה.

מי שמשתלב באקדמיה כבר נמצא למעשה במהלכה של התמודדות עם שינוי הזהות, והלימודים הם מעין קו תפר בין הקהילה (סביבה נפרדת ומוכרת יחסית) לבין "העולם שבחוץ" (לימודים בסגנון שאינו מוכר, המשלבים תרבות שאינה מוכרת ומכינים לעבודה בחברה שאינה מוכרת). לכן הבחירה לקיים את הקורס כחלק מהמסגרת האקדמית אינה אקראית – היא נובעת מן התפיסה כי זוהי פלטפורמה מתאימה לפיתוח שיח ערכי לצד רכישת כלים ומיומנויות תעסוקה, וכי זהו הזמן והמקום לעסוק בהתמודדות שרק תמשיך ותעמיק עם ההשתלבות בשוק העבודה.

הקורס מועבר כחלק מההכשרה המקצועית, אף שאינו עוסק בתוכן מקצועי אלא בעולמו הערכי של הלומד. בכך מונכחת תפיסת עבודה שלפיה העיסוק האישי של הלומד מחזק גם את זהותו המקצועית ויש בו כדי להכין את הלומד למפגש עם העולם העבודה. הקורס נבנה בשלושה שלבים:

  • שלב ראשון – יצירת קבוצה כמרחב המאפשר להשמיע את קולו האותנטי של כל פרט.
  • שלב שני – הצפת קונפליקטים פרטיים וכלליים בחייו של חרדי עובד; הכרת מושג הזהות; זיהוי ערכים לשינוי או לשימור.
  • שלב שלישי – עוגנים וכלים להתמודדות.

משך הקורס הוא סמסטר אחד – 10 מפגשים; במהלך שנת 2016 התקיימו שלושה קורסים (שניים לגברים ואחד לנשים) והשתתפו בהם בסך הכול כ-150 סטודנטים.

הנחיית הקורס בפעם הראשונה הייתה עבורנו אתגר מקצועי ואישי שלווה בתחושת שליחות וראשוניות. בקורס השתתפו כ-50 סטודנטים חרדים בשנה הרביעית ללימודיהם, רובם עובדים, ממגוון קבוצות באוכלוסייה החרדית. למושג "חרדי" היה בקבוצה זו מגוון רחב של הגדרות, ופיתוח דיון בשאלה "מהי זהות חרדית" היה אתגר של ממש שדרש רגישות רבה. גם אופי הקורס העמיד אתגר בפני הקבוצה, שכן לא מדובר בחוויה אקדמית רגילה (הרצאות, חומר קריאה ומבחן) אלא בישיבה במעגל, השתתפות בתרגילים ובשיחה, והסטודנטים נדרשו להביא למליאה את עצמם ואת הקונפליקטים האישיים שלהם. לאורך כל הקורס קונפליקטים ודילמות זכו להמשגה ונידונו דרך הפריזמה של תעסוקה.

תרגיל הפתיחה של הקורס נועד לחבר את הסטודנטים לעולם שהם עתידים לפגוש לאחר הלימודים. הסטודנטים התבקשו לצייר את "הסטודנט האידאלי" בצמתים מרכזיים בחייו בשלוש תחנות זמן: בעבודה, בעוד חמש שנים; בשעות הפנאי; ביום הולדת ארבעים. תרגיל זה הציף את הערכים החשובים בחייהם של הסטודנטים ואת החזון התעסוקתי שלהם וגם שיקף התחלה של גיבוש עוגנים. התרגיל עורר סימני שאלה אשר ליכולתם של הסטודנטים להמשיג ערכים בחייהם. בציוריהם של הסטודנטים הוצגו היבטים קונקרטיים של הזהות התרבותית החרדית, הבאים לידי ביטוי בעיקר בלבוש, בשפה ובהפרדה בין גברים לנשים, אולם בציורים לא באו לידי ביטוי ערכים פנימיים מהותיים, כמו מקום המשפחה בחייהם, תפקיד אב המשפחה ועוד.

אחד הדיונים המרכזיים והחשובים בקורס היה הדיון שהתפתח בקבוצה על שמירת קוד הלבוש של הקהילה גם במקום העבודה: האם עליהם להתלבש לעבודה כפי שהם לבושים בקהילה? מה מסמל הלבוש? האם עליהם לשנותו? האם שינוי לבוש פירושו שינוי זהות? הדיון התלהט בשאלה עד כמה שימור החזות החיצונית רלוונטי לחרדי עובד – האם הלבוש מסייע לאדם להיבדל מסביבתו וככזה יש בו כדי לשמור על המהות הערכית הפנימית, או שמא שימור החזות החיצונית דווקא, באופן שאינו הולם את הרמה הרוחנית ואת ההתנהגות היום-יומית, עלול לשמש מסווה ולהותיר את האדם חרדי כלפי חוץ אך חלול בפנים?

מפגש נוסף בקורס עסק ביחס הקהילה החרדית לחרדי העובד. הרציונל היה להציף את התופעה ואת האתגרים שהיא מציבה, לזהות את הרגשות של חברי הקבוצה ורק אז להתעמק בדיון בתופעה עצמה. הדיון בנושא נועד לסייע לסטודנטים לחפש דרכים להתמודד עם המציאות המורכבת. סבב הסיכום התמקד בשאלה מהו החלק שעליו יכול הסטודנט להשפיע, אם הוא בוחר לנהוג אחרת וכיצד. כאן נשמעו שני קולות: קול אחד סבר כי יש לשמור על ההשתייכות לקהילה גם במחיר של אי-נוחות, וכי חשוב לא לנופף בשונות ולהסתיר את הסממנים החיצוניים עד כמה שאפשר; קול אחר ייחס חשיבות ליצירת קהילה נפרדת – הקמת מוסדות חדשים שיחילו נורמות אחרות, בניית בתי כנסת לאנשים עובדים וכיוצא באלה.

המפגשים שעסקו בקשר עם הקהילה עוררו סערה בכיתה – הם נגעו באחד הנושאים הכאובים ביותר בחייו של גבר חרדי שבחר לצאת לעבוד ובמחירים הקשים ביותר הקשורים בבחירה זו. אולם הדיון אפשר לסטודנטים להאזין גם לאמביוולנטיות של עצמם, לזהות בתוכם קולות שונים ולהבין כי אפשר לפתח כלים שיסייעו להתמודד עם הדילמות והקונפליקטים.

עבורי כמנחה היה כאן אתגר לא קל: מתוקף תפקידי כמנחה היה עליי להישאר מחוץ לתהליך ולאפשר לדברים להתרחש; אך כחרדי עובד אלו דילמות שמעסיקות גם אותי. בהקשר זה הנחיית הקבוצה הייתה מאתגרת משני היבטים: חבריה ניסו לבדוק את אופן ההתנהלות שלי כחרדי עובד ולשאול על בחירות שלי בתהליך ההשתלבות שעברתי. פעמים רבות הרגשתי תחושת כלאיים שאינה פשוטה – חצי מנחה וחצי משתתף סמוי.

הסערה גרמה לקבוצה להבשיל, והחלו נשמעים יותר ויותר קולות שביקשו עצות מעשיות. במפגש השביעי החל הדיון בעוגנים – התנהגויות או ערכים משמעותיים עבור הבוחר בהם, שיש בהם כדי להשפיע על שימור הזהות והערכים החרדיים (למשל קביעת עתים לתורה, רב או חבר שישמשו מנטור, שבת). אמנם העוגנים הובאו לקבוצה (הוצגו על ידי המנחה ומבוססים על חשיבה של צוות הפיתוח של הקורס) ולא הועלו מפי חבריה, אך הם גם לא הוצגו כ"כזה ראה וקדש"; הם נותחו בדיון בקבוצה. לכל עוגן הוקדש מפגש שלם, שבמהלכו נדונו השאלות מה בו יכול לשמש עוגן, מה מאתגר בו ומה כל אחד מזהה בו שיכול לסייע לו.

סיכום

עד היום, ההתייחסות לחסמים המונעים השתלבות חרדים בתעסוקה נעשתה בידי קובעי מדיניות שהתבוננו בקהילה מבחוץ, והתיווך התעסוקתי שניתן התייחס למדדים חיצוניים כמו פערי ידע והשכלה. בקורס זה התאפשרה התייחסות פנים-קהילתית לחסמים תרבותיים וערכיים המעכבים השתלבות בתעסוקה. נפתח שיח בעניין נקודות לשינוי ונקודות לשימור; נדונה השאלה אילו התנהגויות יוגדרו "חסמים" ויש לכוון להסרתן, ואילו התנהגויות יוגדרו "ערכיות" וראוי לאמץ שיטות לשמר אותן. נושא נוסף שזכה להתייחסות הוא אופן ההתמודדות עם תרבות שונה. מלבד בירור פנימי של הערכים שאותם בוחר כל אחד לקחת אתו ולשמור עליהם בכל מחיר, נדונה גם השאלה אילו עוגנים יסייעו בכך.

חשיבותו של הקורס אינה במתן תשובות לשאלות אלה אלא בהעלאת הנושא למודעות ובמתן כלים להתמודדות – מרחב ביניים להתנסות, לחשיבה ולדיבור. התקיים כאן תהליך עבודה מאומץ, רפלקטיבי בעיקרו, בניסיון לתת תשובות אישיות לשאלות של זהות – אך הייתה זו פעולה אקטיבית ולא רק שיתוף. הדיבור על נושאים רגישים בחלקם אפשר לבנות זהות אחת המחברת בין "האני החרדי" ל"אני העובד", בין הבית לעבודה ובין הסטודנט החרדי לעולם העבודה. כאמור, חלק ניכר מהשיח נגע בעצם הדבר – בניית זהות אחת שגם אם לא כולם מכירים את כל חלקיה, בעל הזהות בוחר בה במודע וחש שלם עמה. עבור הסטודנטים, הקורס היה המרחב הראשון שבו יכלו לדבר בגילוי לב על הדילמות המעסיקות אותם, ועצם העלאת השיח תרמה לגיבוש הזהות.

פתיחת שיח אינה מספיקה – נדרשת המשכיות. בשנת 2017 אנו מתעתדים לקדם את הקמתה של רשת תעסוקתית לבוגרי אקדמיה חרדים, מתוך רצון להמשיך את הפלטפורמה הקיימת לדיונים מעמיקים בנושא זהות. כמו כן, הכוונה היא להטמיע את שפת הקורס בכלל התכניות לחרדים, מתוך הבנה שנושא הזהות הוא חלק אינהרנטי מהשתלבות חרדים בתעסוקה.

מקורות

מלאך, ג', כהן, ג' וזייכרמן, ח' (עורכים) (2015). מִּכניסה לתעסוקה לתעסוקה מַכניסה: תכנית אב לתעסוקת חרדים – מחקר מדיניות 111. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

*              שיפי סלובטיצקי ורפאל הבר עוסקים בפיתוח ידע והדרכה בתחום תכניות תעסוקה לחברה החרדית, ג'וינט ישראל-תבת; שיפי בעלת תואר שני בטיפול באמנויות (פסיכודרמה) מאוניברסיטת חיפה, ועוסקת בטיפול פרטני ובהנחיית קבוצות נוער ומבוגרים. רפאל מדריך צוותים ומנחה קבוצות לשילוב גברים חרדים בתעסוקה, מפתח ומנחה של קורס 'זהות חרדית' בקריה האקדמית אונו וסטודנט לתואר שני בייעוץ חינוכי במכללת אורות ישראל, אלקנה.

דוא"ל: שיפי סלובטיצקי: shifisl77@gmail.com, רפאל הבר: Refael@Mafteach.org.il

[1]              מאמר זה עוסק בחסמים של גברים חרדים היוצאים לעבוד, דן בנושאים המטרידים אותם ומציע דרכי התמודדות. לנשים חסמים אחרים המצריכים אופני התמודדות אחרים, ונמשך פיתוח התכנית כדי לתת לחסמים אלה מענה מתאים.

[2]              במערך החשיבה על קורס זהות שותפים גורמים רבים מתחום תכנית תעסוקה לחברה החרדית בתבת: חביבה אייזלר, מנהלת תכניות חרדים; שרה הלר – לשעבר מנהלת ההדרכה של התחום; ישראל אוזן – לשעבר מנהל תכנית אקדמיה; כולם יחד וכל אחד לחוד מסיקים מסקנות מחוויות אישיות, מהעבודה בשטח ומכל מפגש בקורס בפני עצמו, ובחשיבה משותפת נבנה הקורס צעד אחר צעד.

רוצים לקרוא את הגיליון המלא של  "אדם ועבודה"?

מלאו את המייל שלכם ונשלח לכם עותק

דואר אלקטרוני:
סלולרי:
שם פרטי+ משפחה:*