היבטים סוציולוגיים של יזמות עסקית של נשים חרדיות: משבר הקורונה והשלכותיו, לירון מייזלס-בהרב

רשת האינטרנט והשימוש בכלי טכנולוגיה מתקדמים אשר נכנסו לשימוש מהפכני בתוך החברה החרדית בתקופת הקורונה היו לאחת מהדרכים שאפשרו את המשך קיומו של מסחר בתוך הקהילה. הנשים החרדיות העצמאיות, שאימצו כלים אלו עוד טרם הופעת המשבר, היו לזרז חשוב בתהליך - הן כמי שקידמו את דרכי המכירה והצריכה הדיגיטלית והן כמי שפיקחו בה בעת על אופן השימוש ברשת במרחב הביתי, במסגרת המשפחה והילדים.



רקע

מזה מספר עשורים, נשים חרדיות מהוות את אחד מעמודי התווך של החברה החרדית ונושאות על כתפיהן תפקיד כפול - הן כמפרנסות העיקריות במשפחותיהן והן כמטפלות בצרכי משק הבית והמשפחה. כחלק מכך, מאז שלהי שנות ה-70 של המאה הקודמת, אנו עדים לעלייה מתמדת בשיעור נשים חרדיות הלוקחות חלק בשוק העבודה: כך לדוגמא, זינק שיעור הנשים החרדיות העובדות מ-48% בשנת 2001 לכ-83% אחוזים בשנת 2020 (המכון החרדי למחקרי מדיניות, 2021). בעוד שרוב הנשים החרדיות העובדות מצטרפות לשוק העבודה כשכירות במקצועות שונים, ניתן לראות בשנים האחרונות מגמה הולכת וגדלה של נשים הבוחרות להקים עסק ולעבוד כעצמאיות. תופעה זו איננה מתרחשת מעצמה, והינה בחלקה תוצאה של מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית, שמשמעויותיה, בין היתר, הן הפחתת תמיכת מדינת הרווחה באוכלוסיות מוחלשות (וביניהן החברה החרדית), תוך סיוע ועידוד המדינה למציאת פתרונות תעסוקה שונים בשוק העבודה. כיום בישראל עומד שיעור הנשים החרדיות העובדות כעצמאיות על כ-12%[1].

יזמיות חרדיות מקימות עסקים המספקים שירותים שונים. חלקם נחשבים למסורתיים יותר, וביניהם בישול ביתי, איפור, מכירת מוצרי אופנה ופאנות (הכנת פיאות נוכריות), וחלקם מודרניים יותר, כגון ייעוץ עסקי, סטיילינג, עיצוב גרפי, אדריכלות, שיווק במדיה הדיגיטאלית ועוד. בשנים האחרונות ניתן לראות עלייה באחוז הנשים החרדיות הבוחרות ביזמות עם מוצר טכנולוגי וחלק קטן מתוכן אף מייצאות מוצריהן בחו"ל (מניפז ואחרים, 2017); כמו כן, בשנת 2016 נרשם זינוק באחוז יזמויות ההיי-טק של נשים חרדיות, שעמד על 9.1% יזמיות מתוך סך היזמויות העסקיות הצעירות בישראל (בהשוואה ל-0% בשנת 2015).


נשים חרדיות פונות לתחום היזמות העסקית מסיבות שונות: חלק מהסיבות קשורות בקושי להתקבל למשרות אטרקטיביות בשוק העבודה בשל היעדר השכלה אקדמית או הכשרה מקצועית מתאימה (בן-אהרון, 2019). סיבות אחרות קשורות בחוויית התסכול במקומות העבודה, שכולל יחס והתנהגות בלתי הולמים מצד המעסיקים והמנהלים (גברים ברובם) לצד תגמול חסר על עבודתן (ראו למשל: אלגזי, 2006; גלבוע, 2015; Frenkel & Wasserman, 2016). סיבות נוספות נעוצות בניסיון לאזן בין שתי משימותיהן העיקריות כמפרנסות עיקריות וכאימהות, ודומה כי הבחירה בעסק עצמאי טומנת בחובה את האפשרות להשיג גמישות גדולה יותר בניהול הזמנים (בהרב, 2021).

אחת השאלות המעניינות העולות מהתבוננות על תחום היזמות העסקית של הנשים החרדיות נוגעת לתהליכים החברתיים והקהילתיים המתרחשים בעקבות הצטרפותן לעולם העבודה כשחקניות עצמאיות בתוכו. דומה כי פרקטיקת העבודה היזמית של נשים חרדיות מזמנת מפגש בין ערכים שהינם מנוגדים במהותם: כך למשל, נפגשים ערכי שמרנות העומדים בבסיסה של התפיסה החרדית עם מאפייני החדשנות המעוגנים בליבה של המחשבה היזמית; כך גם מתרחש מפגש בין פעולות שנועדו לשם עשיית רווח כלכלי ואישי ובין ערכים המקדשים את עולם התורה והאמונה.


המחקר בתחום היזמות העסקית של נשים חרדיות עדיין נמצא בחיתוליו, אך ממעט הספרות הקיימת ניתן ללמוד כי הבחירה ביזמות הולכת יד ביד עם הרצון לעשות שינוי בחברה החרדית ולקדמה (שניר-ג'ונסון, 2017). כמו-כן, יזמיות חרדיות אומנם דוחות על הסף את הרעיון שעשייתן היזמית יוצרת מהפכה פמיניסטית, אך בפועל נראה כי היזמות העסקית משמשת בידיהן ככלי להתנגדות להיררכיה הפטריארכלית המאפיינת את החברה החרדית. כך, הן מכניסות שינויים בתפיסה המגדרית במרחבי הבית והקהילה, בעיקר בכל הנוגע לתרומת בן הזוג לעבודות הבית ולפרנסת המשפחה Kalekin-Fishman & Schneider, 2007; Baikovich et al., 2021)). מחקר שערכתי לאחרונה (בהרב, 2021[2]) מרחיב על טיעונים אלו. במסגרת המחקר עשיתי שימוש במתודולוגיות איכותניות שונות וביניהן ראיונות עומק עם כ-30 יזמיות חרדיות ותצפית משתתפת בקבוצת נטוורקינג עסקית של בעלות עסקים חרדיות. מטרתי הייתה להבין את משמעות היזמות העסקית עבור נשים חרדיות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחייהן האישיים, במרחבי האמונה וכן בפעילותן במרחב הציבורי. ממצאי המחקר מלמדים כי היזמות העסקית משמשת כמצע רך לצמיחתה של סמכות נשית, הלוקחת לידיה החלטות שונות ובוחנת את תקפותם של ציוויים ואיסורים בעידן בו היא מתנהלת. נראה כי העשייה היזמית, הבחירה בתחום העיסוק והיכולת להביא באמצעותו לשינויים בחיי הפרטים שבקהילה החרדית, מאפשרים לנשים חרדיות להתמקם מחדש כגורם סמכות: כך הן מסמנות עצמן כבעלות כוח להכניס "תיקונים" לסביבתן הקרובה, הבאים לידי ביטוי במכירת מוצרים ושירותים הנותנים מענה לחוסרים חברתיים ותרבותיים המזוהים על ידיהן. כחלק מכך, הן גם מגדירות כיצד יש לעשות שימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת (כדוגמת הסמארטפון) בקרב משפחותיהן ובתוך הקהילה, תוך שהן מספקות לשימוש זה הצדקות עסקיות ואידיאולוגיות. מהלך זה מאפשר להן בתורו להגדיר מחדש את תפקידיהן המגדריים - הן במרחב הפרטי והן בזה הציבורי.


בחלק הבא אבחן כיצד באים לידי ביטוי ממצאים אלו תוך התמקדות על תקופת משבר הקורונה. דרך התבוננות בעדשת השימוש המואץ בטכנולוגיות תקשורת מתקדמות בזמן המשבר, אעמוד על תפקידן של הנשים היזמיות בעת הזו. אטען, כי מיצובן של הנשים החרדיות כגורם סמכות בתחום זה עוד טרם המשבר היה לאחד הגורמים אשר קידמו באופן מיטבי את התמודדותם של חלקים בחברה החרדית בזמן משבר הקורונה.


יזמות עסקית של נשים חרדיות בזמן משבר הקורונה

משבר הקורונה פגע באופן קשה בחברה החרדית מבחינות רבות - בריאותית, כלכלית, חברתית וחינוכית. נוסף על התחלואה הגבוהה שהופיעה בחברה החרדית בעיקר בשלבי המשבר הראשונים, הנחית המשבר מכה כלכלית קשה בקרב משפחות החברה, אשר מלכתחילה מאופיינות בהכנסה נמוכה לנפש יחסית לקבוצות אחרות בישראל. ככלל, עולה כי המשבר פגע בתעסוקת נשים בישראל יותר מאשר בתעסוקת גברים (שירות התעסוקה, 2020); אך בשל חלוקת העבודה המגדרית הנהוגה בחברה החרדית, נראה כי הפגיעה בנשים החרדיות הייתה חמורה אף יותר. באשר לעסקים העצמאיים בישראל, דומה כי אלו ספגו את המכה הקשה מכולם (הלמ"ס, 2020). מתוך סקר של המכון הישראל לדמוקרטיה (פלוג ואחרים, 2020( עולה כי מיד עם תחילתו של משבר הקורונה כ-60% מהעצמאים נאלצו לסגור את העסק או להפסיק לעבוד, רובם (53%) סגרו באופן זמני וכ- 7% נאלצו לסגור את העסק או להפסיק לעבוד באופן קבוע. כל אלו לא פסחו על העסקים של הנשים החרדיות, אשר נאלצו להתמודד לא רק עם פתרונות הכנסה בזמנים של סגר וצמצום כלכלי, אלא גם נדרשו לטיפול הילדים והבית. הן התבקשו להישאר עם ילדיהן, ובעיקר עם בנותיהן, בזמן שהגברים חזרו מהר יותר (ובניגוד לתקנות המדינה) אל מסגרות הלימוד (הישיבות והכוללים), והבנים הקטנים אל ה'חידרים'. מהלך זה איים על מקומן של היזמיות החרדיות כמי שעשויות היו לאבד את הישגיהן שצברו עד כה כנשים ההולכות ומגבירות את כוחן וסמכותן.


אחת הדרכים המרכזיות שסייעה ליזמיות החרדיות להתמודד עם מצב זה הייתה הגברת השימוש ברשת האינטרנט, אשר הלך והתעצם בחברה החרדית כולה בתקופת הקורונה. מהתבוננות היסטורית על השימוש באינטרנט בתוך הקהילה החרדית ניתן ללמוד כי במשך שנים התנגדה ההנהגה הרבנית לשימוש ברשת באופן נחרץ. כתגובה ראשונה דחתה שימוש זה כליל, אך במרוצת הזמן החלה לקבלו באופן מפוקח ומדורג - תחילה לשם שימוש לצרכי עבודה ובהמשך לשם צריכת חדשות ותקשורת חרדית (Baumel-Schwartz, 2013). בתוך כך, החלו להופיע כלי סינון אינטרנטיים, כגון צורות שונות של "אינטרנט כשר[3]" - המאפשר חסימה של מרבית האתרים, למעט אתרים המפוקחים על ידי הסמכויות הרבניות או סינון כשר על פי דרישת הלקוח.


בשנים האחרונות היינו עדים לזינוק בדפוסי השימוש באינטרנט בקרב החברה החרדית. מנתוני שנתון החברה החרדית (2019), בשנים 2017-2018 דיווחה לראשונה כמחצית מן האוכלוסייה החרדית הבוגרת על שימוש באינטרנט (49%), ללא הבדל בין גברים לנשים. למרות האצה משמעותית זו, שיעורי השימוש היו נמוכים ב-82% משיעור המשתמשים בקרב היהודים הלא-חרדיים (89%). אופן השימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת חדשות משתנה בין פלגים וזרמים של החברה החרדית ובעוד שהשימוש במחשב המחובר לאינטרנט "מסונן" ודואר אלקטרוני נחשב למקובל במרבית הזרמים החרדיים, השימוש בטלפונים חכמים שנוי עד מאוד במחלוקת (Fader, 2017). נראה כי בקרב חלק מהפלגים החרדיים נתפס הסמארטפון - בשל זמינותו הגבוהה לרשת האינטרנט בכל מקום וזמן - ככלי המערער את היחסים החברתיים והקהילתיים על ידי האפשרות שהוא מעמיד לגישה חופשית ולהיסח הדעת מן התורה (Neriya Ben-Shahar, 2020). בדומה לכך, גם השימוש ברשתות חברתיות כדוגמת רשת Facebook מעורר התנגדות רבה שכן רשתות אלו מאפשרות זרימת מידע חופשית שאינה מפוקחת על ידי הרבנים, כמו גם תקשורת חדשה, במונחים חרדיים, בין נשים וגברים[4]; טכנולוגיות אלו חשובות מאין כמוהן לצמיחתם של עסקים ולרוב הן משפרות לאין שיעור את תהליכי השיווק והמכירה בהם (Langely et al., 2020).


אולם כאמור, התפשטות הקורונה במגזר החרדי שינתה באחת את דפוסי השימוש באינטרנט. מידע ועדכונים בדבר דרישות לבידוד בעקבות מסלולים של חולי קורונה כמו גם הוראות והנחיות משרד הבריאות הופצו בייחוד דרך האינטרנט. לצד אלו, התגלו יתרונותיה של הרשת בכל הקשור לעבודה ולימודים מרחוק, והיא הפכה למוקד של קניות אונליין ופעילויות פנאי משפחתיות. כל אלו הובילו את הציבור החרדי ואת ההנהגה הרבנית לאשר הכנסתם של מכשירים המחוברים לרשת באופן מהיר ואינטנסיבי. סקר של מכון המחקר KANTAR-TNS(בזק, 2020) שנערך בתחילת חודש אפריל העלה שבקרב הציבור החרדי ניכר גידול חסר תקדים בשימוש באינטרנט, לפיו למעלה מ-80% ממשתתפי הסקר דיווחו שהם צורכים חדשות ברשת, באמצעות מגוון אתרים ורשתות. היקף השימוש היומי בתקופת הקורונה עמד על חמש שעות בממוצע, כאשר נשים גולשות יותר מגברים (כשש שעות בממוצע אצל הנשים, לעומת 4.5 שעות בממוצע בקרב גברים); חשוב מכך, מהסקר עולה כי 40 אחוזים מהמשתמשים הגבירו את השימוש או השתמשו לראשונה באינטרנט לצרכי עבודה מהבית (ובשל התפקיד החברתי החרדי שהוצג לעיל ובשילוב נתוני הסקר, ניתן להניח כי מרביתן נשים). נתונים מחברת "בזק" מעלים ששיעור החרדים המצטרפים לשירותי האינטרנט של החברה עמדו בתקופת הקורונה על שמונה אחוזים, פי שלושה מתקופות רגילות.


כפי שתיארתי, באשר לנשים החרדיות העצמאיות, דומה כי עבורן השימוש באינטרנט ובטכנולוגיות מתקדמות היה נהוג עוד טרם תקופת הקורונה. אומנם עסקים חרדיים מאופיינים לרוב במכירה לקהל לקוחות המצוי בסביבה הקרובה, אך נראה כי רבות מבעלות העסקים החרדיות החלו לאמץ את השימוש בטכנולוגיות ככלי לשיווק וניהול העסק מזה מספר שנים (בהרב, 2021). חלקן עשו זאת תוך שהן מסתירות שימוש זה מפני הקהילה הקרובה (לב-און ונריה בן-שחר, 2009) ואילו חלקן עשו זאת תוך החצנה וחשיפה של השימוש. נראה כי תופעה דומה מתקיימת גם בקרב תלמידי ישיבות ונערות סמינר, המשתמשים ברשת באופן מוסתר תוך שהם מספקים מערך צידוקים ליישוב הדיסוננס המופיע בעקבות כך (פוריס, 2021). הנשים החרדיות המתפקדות כאימהות, הכניסו איפוא כלים אלו גם למרחב הביתי; מצב זה הביא אותן למקם עצמן כגורם סמכות בתחום שנחשב לרגיש ביותר בקהילה החרדית, והן הפכו למי שמפקחות ומאפשרות את אופן השימוש והצריכה של הטכנולוגיות השונות בקרב ילדיהן ומשפחותיהן.

בתקופת המשבר, מעבר לצורך המהיר להכניס את הטכנולוגיה לשימוש שוטף, נדרשו היזמיות החרדיות לערוך התאמות למכירת מוצריהן בפלטפורמות דיגיטאליות ולתכנן עבורם מערך שיווק מתאי