הרהורים בתקופת קורונה

תקציר: מה קורה איתנו, יועצי הקריירה, בזמן הקורונה? אישית? מקצועית? אנחנו שעוזרים ומלווים אחרים בקריירה שלהם, בעיתות מצוקה ומשבר? פנינו אליכם לכתוב, לשתף מה שתרצו. קראנו את הסיפורים בסקרנות, אחד אחד, ולבסוף את כולם ביחד. הגשטלט עולה על סכום חלקיו. תוכלו לקרוא כאן סיפורים שכתבו מיגוון יועצי קריירה – פסיכולוגים, מאמנים, ויועצים עסקיים. סיפורים על ייעוצים שנעשו בעקבות ותוך כדי הקורונה, וגם השפעות והרהורים אישיים ויצירתיות שלנו שבאים לידי ביטוי. בעיניי כל הסיפורים ביחד נותנים חוויה שלמה, אפשרות ללמידה וחיבור שלנו כקהילה, וכן מקור להתחזקות ולתמיכה הדדית. תהנו.


***************


זכרונות מהסגר הראשון

מאת: יובל שפיר

מייסד ומנכ"ל iDecide, yuval@idecide.co.il, https://www.idecide.co.il


השילוב מוזר. תחושת מחנק בבית, דאגה ועצב. לא בגלל המחלה – על זה יתגברו. דאגה למדינה, ועצב על בני בכורי, בן ה-4, בשיא התפתחותו החברתית , שלא פוגש חברים משך שבועות ארוכים, ומרגיש בבית בודד ומבודד. אולם מצד שני, חדווה גדולה של היזם שבי. כשהקלפים נטרפים, מתחיל משחק חדש ומבטיח. כשהעניינים משתבשים, מתאפשרות דרכי פעולה חדשות.


מרבית הסדנאות וההרצאות מתבטלות. אני מנסה לזהות בעצמי ובאחרים את הצרכים החדשים, וממציא וובינרים. הקהל סלחני. כולם מבינים שזו עת לאלתר. האינטרנט קטוע, המצגת גולמית, הרקע מאחורי צורם. אני מתרגל בהדרגה לתוספת לזהות התעסוקתית שלי, מנחה סדנאות מקוון. לומד אותה, מתאהב בה, רוכש ציוד ומתמקצע.


אנחנו מנסים לאזן בין ההשקעה בעבודה לבין השמירה על רווחת המשפחה. אני לוקח את הילדים לסיבוב בפארק המלבלב והדליל באנשים, בשקט שמזכיר את יום כיפור, ומותח קצת את מכסת המטרים שהקציב לנו משרד הבריאות. אני מצליח להיות נוכח לפרקים, ולהניח בצד את המשימות שטרם הספקתי.


הנחות הקורונה מגדילות את הביקוש לוובינרים. המקריות המתוכננת מתחילה לפעול. לקוחה מארגון גדול שהקפיאה קורסים לפיתוח קריירה משתתפת בוובינר, ומחליטה להפשיר את הקורסים שהוקפאו, ולהעביר אותם למקוון. השתלמות מקוונת למורים מצליחה מעבר למשוער. רעיונות חדשים נרקמים ותכניות מתגבשות. למרות הדאגות הכלכליות, הלאומיות ואפילו הקיומיות, קול פנימי עיקש אחד נשאר. הכל בסדר.

---------------




סיפורים מחדר הייעוץ בתקופת הקורונה

מאת: דפנה דנון, יועצת עסקית ותעסוקתית, dafna.danon1@gmail.com, http://dafna-danon.co.il


ברצוני להביא את סיפורם של שלושה נועצים שונים שעבדתי איתם בחצי שנה האחרונה- בתקופת הקורונה. אני חושבת שכל אחד מהם מביא נקודת מבט קצת שונה על שוק התעסוקה ועל סוגי המקרים שאנו נתקלים בהם בחדר הייעוץ כיועצי קריירה.



המקרה הראשון -דודו:

דודו, בן 55, הגיע אלי לייעוץ תעסוקתי- ליווי במציאת העבודה הבאה.

דודו פוטר מחברת הייטק גדולה ובינלאומית, עבד שם מעל 20 שנה בתפקידים שונים. מהנדס תוכנה בהכשרתו. התחלנו לעבוד על הדברים הרגילים בחיפוש עבודה- ערוצי חיפוש עבודה, יצירת פרופיל בלינקדאין, קו"ח שבנויים נכון, הכנה לראיון עבודה וכו'.


דודו עדכן ששולח כ- 100 קו"ח בשבוע, מה שהיה מאוד מעודד- יש מעל 100 משרות שהוא יכול לשלוח אליהם קו"ח והוא שולח ל- 100 בשבוע, מרשים. לאורך התהליך- דודו העלה את חששותיו מכך שהתהליך של מציאת עבודה, בשל הגיל, ובשל מצב המשק- עשוי לקחת מספר חודשים, ויש כאן אי וודאות- לגבי כמה חודשים יארך חיפוש העבודה. דודו מאז ומתמיד היה מעורה בבית הספר של ילדיו, אהב את מערכת החינוך, ואשתו היתה מורה בעברה.


דודו שיתף אותי שהוא חושב להירשם לתוכנית הסבה להוראה- תוכנית קצרה של שנה וקצת, שבה ילמד כיומיים בשבוע. הוא חושב להירשם לתוכנית - תחום המעניין אותו, על מנת שהלימודים יהוו אופציה להסבה מקצועית, וכיוון שלא יודע כמה זמן יקח עד שימצא עבודה. "למה לא ללמוד משהו חדש, להכיר אנשים חדשים ולהתרענן?" אמר לי. "אם אמצא עבודה -וזו תהיה הצעה שלא אוכל לסרב לה- מקסימום אעזוב את הלימודים באמצע".

לאחר מחשבה- דודו נרשם ללימודים באוקטובר 20. עודדתי אותו שהלך החשיבה הוא נכון.


המקרה השני- מיכל

מיכל הגיעה ליעוץ על מנת לבחון הקמה של עסק. עבדה הרבה שנים בתחום של אדמיניסטרציה כשכירה, בשנים האחרונות עבדה בחברה קטנה ולא הסתדרה עם הבוס. הקורונה, והשהיה בבית עם הילדים- גרמו לה לעשות חישוב מסלול מחדש. היא החליטה שהיא רוצה להיות שם בשביל ילדיה- עם ארוחה בצהריים, ולהיות אדון לעצמה ולזמנה.


מיכל החליטה לצאת משכירות לעצמאות- באמצע החיים (גיל 45), ובאמצע הקורונה. היא הגיעה אלי לייעוץ על מנת לבנות את התשתיות העסקיות/שיווקיות של העסק החדש- שירותי משרד במיקור חוץ (אני גם יועצת עסקית).


המקרה השלישי- רחלי

רחלי הגיעה אלי לייעוץ אחרי שהתפטרה מחברה שבה עבדה מעל 20 שנה. בתפקיד בתחום הרכש והלוגיסטיקה. הקורונה האיצה תהליכים- נמאס לה מהעבודה שאותה לא אהבה גם ככה..

לאורך השנים האחרונות בעבודה פיתחה תחביב- למדה קורס איפור וקורס בעיצוב פנים.

היא הגיעה אלי לאחר שהתפטרה ממקום העבודה, בגיל 53, באמצע משבר הקורונה- מתוך רצון לעשות למען עצמה- למען הנשמה. ליהנות מתחום העיסוק שלה. היא מאוד אוהבת לאפר ולעצב ורוצה סוף כל סוף ליהנות מחיי העבודה שלה.


שלוש דוגמאות שונות- אשר ממחישות את האצת התהליכים שעשה בעיני משבר הקורונה. תהליכים של חיפוש משמעות והנאה בעבודה. גם בתקופה שלכאורה- אנשים אמורים "להיאחז" במקומות עבודה בטוחים ולא לעזוב עד "יעבור זעם"- אנחנו עדים לדוגמאות של אנשים שמצאו את האומץ לעשות מה שהם רוצים, או לפחות לנסות.. כי חיים רק פעם אחת.

---------------------


זה הזמן לבדוק את האמונות המגבילות שלנו

מאת: אביטל ינובסקי

B.Sc., מגוונת את ההייטק הישראלי, בעלים: אביטל ינובסקי - גיוון בהייטק, avital@yanovsky.net


הקורונה הפתיעה גם אותי, בתקופה של שינויים משמעותיים אחרים. בסוף פברואר חזרנו מחופשה נהדרת בקובה וארה"ב לתחילתו של שיפוץ לקראת מעבר דירה לעיר אחרת. הראש היה מלא בתכנונים (וחששות) לקראת התקופה המאתגרת – חזרה לעבודה אחרי חופשה, השיפוץ, הלא נודע. שעשעתי את שותפי לטיול כששמתי מסיכה בטיסות אבל הוירוס היה משהו רחוק, בסין.

ותקופה קצרה אח"כ זה הגיע גם לפה ופתאום סגר. הכל נעצר.


עבודה היא תמיד המקום היציב שלי, העוגן שלי בתקופות סוערות. היה לי חשוב לשמור על מי שהתקבל לעבודה לאחרונה, להמשיך ללוות את מי שהתחילו תהליכי ליווי לקריירה בהייטק ואת מי שעמדו להתחיל וחיכו עד אחרי החופשה.


מהר מאד עברתי לזום. זה כלי שהכרתי מההייטק והיה זמין מיידית. בעבר השתמשתי בזום לעיתים רחוקות עבור מלווים שגרים מאד רחוק אבל! תמיד הקפדתי להיפגש עם האנשים לפחות פעם אחת פנים אל פנים, גם אם הם מנהרייה או מבאר שבע (אני גרתי בשרון). היו לי מלא סיבות הגיוניות: "כי אני חייבת לראות את כולך כדי להתרשם", כי אין כמו שיחה פנים אל פנים כדי להכיר אדם", "כי פגישה פנים אל פנים מייצרת מחויבות ברמה אחרת", כי ככה זה הכי מקצועי שאפשר. ומי שרצה שאלך איתו את הדרך התאמץ והגיע והשתכנע שזו הדרך הכי נכונה.

גיליתי שאפשר גם אחרת! במהלך הקורונה היו אנשים שכל תהליך הליווי המלא שלהם, עד לסוף המוצלח של קליטה בהייטק ותחילת השתלבות בתפקיד הצליח כשכל האינטראקציות היו מקוונות. עם המלווה ועם בעלי התפקידים בחברות. בנוסף על ההתרגשות הענקית על תחילת עבודה גם בתקופה המאתגרת הזו, הזדקקה ההבנה שכמו שפגישות בבתי קפה הן חלק מהמודל שלי כי הן פחות סטריליות מפגישות בקליניקה ומהוות נדבך חשוב בהכנה לעולם העבודה בדיוק ככה גם פגישות בזום בתקופה הנוכחית. אפשר ללמוד המון על האדם גם בפגישות מקוונות וכיום הן ההכנה האמיתית לעבודה בהייטק.


האמונות המגבילות שאנחנו יודעות לזהות היטב אצל האנשים שאנחנו מלווים, פעמים רבות אנחנו מתקשות לזהות אצלנו. אנחנו חיים את המהפכה הגדולה של היצירתיות הקטנה אמר ד"ר אייל דורון בכנס (מקוון כמובן) שהשתתפתי בו - יצירתיות הפכה להיות "ערכת הישרדות". כולנו יצירתיים (הזדמנות להשתחרר מעוד אמונה מגבילה שרבים מאיתנו חיות וחיים איתה) וכל שינוי שנעשה אצלנו יסייע לנו להצליח יותר בכל תחומי החיים שלנו, ובוודאי גם בעבודה שלנו עם אחרים.


זכיתי! אני מלווה אנשים מוכשרים עם אתגרים, חסמים, מגבלות ומוגבלויות לקריירה בהייטק וטכנולוגיה ומייעצת לארגונים וחברות איך להצליח לקלוט את כולם, גם את מי שקשה לו יותר להתקבל. אבל אותם עובדים שיקלטו יהיו עובדים תורמים לאורך זמן. המפגש עם גיוון ושונות כחלק מהיום יום זו אחת הדרכים האפקטיביות עבורי לשפר יצירתיות וגמישות מחשבתית. אומרים שניתן לעשות זאת גם בזום, כי זה אפקטיבי, בטוח יותר וחוסך מלא זמן. עם זאת, אני נפגשת בחצר לעיתים רחוקות מאד עם מי שממש מבקש. גמישות זה שם המשחק.


-------------


הרהורים ותובנות מייעוץ בתקופת הקורונה

מאת: תמי רז, M.S.W., מפנה בדרך, tamarveredr@gmail.com


דפנה פנתה אלי כדי שאעזור לה למצוא תעסוקה. "אני חיבת עוד הכנסה, אני מתקיימת מקצבת זקנה ויש לי קצת חסכונות אבל זהו, עד שפרצה הקורונה לחיינו עבדתי בעבודה חלקית והפסקתי".

כך היא פתחה את השיחה בינינו. דפנה היא בתחילת שנות ה 70, גמלאית ללא פנסיה. לאחרונה יש לה ירידה בשמיעה. שולטת בדיגיטל. גרה בגפה.


לאחר מספר שיחות של הכרות והבנת מגבלת השמיעה דפנה מיקדה את תחום התעסוקה בו היא רוצה לעסוק- בנית אתרים. הפניתי אותה למספר אופציות של לימוד בנית אתרים חלקם חינמיים חלקם בעלות נמוכה. הייתי משוכנעת שההמשך יהיה עידוד הלמידה והפיכת הידע שנרכש למקור פרנסה.