זהות חרדית בעולם תעסוקתי רב-תרבותי - שיפי סלובטיצקי, רפאל הבר

שיעורה של האוכלוסייה החרדית בישראל כיום הוא כ-11% מכלל האוכלוסייה –כ-850,000 נפשות, מתוכן כ-270,000 בגיל העבודה (מלאך, כהן וזייכרמן, 2015). רק כ-50% מהגברים החרדים משולבים בשוק העבודה. שיעור התעסוקה הנמוך של גברים חרדים, לצד רמות שכר נמוכות המאפיינות את כלל המגזר החרדי, תורמים לכך שהאוכלוסייה החרדית חיה ברמת עוני גבוהה ביחס לכלל האוכלוסייה בישראל.

תבת מפתחת תכניות ושירותים עבור נשים וגברים חרדים מתוך מטרה לשלבם ולקדמם בשוק התעסוקה, עקב ההבנה שפרנסה וקידום בתעסוקה הם המפתח ליציאה ממעגל העוני והמצוקה. התכניות פועלות מתוך הקהילות החרדיות ולמענן במקצועיות וברגישות רבה באמצעות לימודים, הכוונה וקידום תעסוקתי, באופן ההולם את אורח החיים החרדי.

במסגרת עבודתי ליוויתי קבוצה של ה"דור הצעיר" של פדרציית דטרויט (ארה"ב) לסיור בעיר בני ברק כדי לתת להם לחוש לרגע באופן בלתי אמצעי את הקהילה החרדית, את ערכיה, את אורח חייה ואת ההתנהלות היום-יומית שלה. אחד מרגעי השיא בסיור היה מול בית הכנסת איצקוביץ' – בית הכנסת המרכזי ביותר בבני ברק, מייצגה המובהק של הקהילה. תפילות מתקיימות בו 24 שעות ביממה, ומדי יום מבקרים בו כמה אלפי אנשים.


לרגע ראיתי את עצמי מבחוץ, בחור חרדי בלבוש שחור-לבן, הכי "מיינסטרים", על צווארי סרט כחול רשמי שעליו רשום באותיות גדולות בעברית ובאנגלית "רפאל הבר, JDC", מדריך קבוצה של צעירים חילונים, נשים וגברים המשוחחים בשפה זרה – תיירים? מי יודע? עברו שם אנשים שאני מכיר, כי הרי נולדתי וגדלתי בבני ברק; פניהם הביעו פליאה כשאמרו לי שלום ומדדו אותי מלמטה למעלה, מחשבותיהם שקופות: מה זה? מה הוא עושה כאן? מדריך תיירים? מחזיר בתשובה? שינה דרך? נשים וגברים? לרגע שאלתי את עצמי את אותה שאלה ממש: מי אני?


כמה ימים לאחר מכן הנחיתי פאנל בנושא גיוון בתעסוקה בקורס מנהלים של אחת החברות הגדולות במשק. תפקידי היה להציג את פרופיל "החרדי העובד" המבקש להשתלב במשק הישראלי ולקבל הזדמנות שווה. ביקשתי להבין מהקבוצה שאותה הנחיתי מה מעסיק אותם במפגש עם החרדי העובד, ואלה השאלות שהוטחו בי: "אתם מדירים את עצמכם מהתעסוקה! אתם לא לומדים לימודי ליבה, איך אתם רוצים להשתלב בעבודה?! ככל שתשתלבו בתעסוקה, אתם תסגרו לנו את החברות בשבת! למה מגיעה לכם זכות שווה, לא שירתתם בצה"ל?!"


בעקבות שאלות אלו הגיעו אמירות פוליטיות הקשורות לקיצונים בבית שמש, ליריקות על ילדות תמימות ולכך שהתורה שוביניסטית וכל החרדים שוביניסטים. עצרתי את הדיון ואמרתי: "ראו כמה אמוציות אני מעורר מעצם היותי בחדר, עוד לפני שפתחנו בדיון ובטח לפני שהכרתם אותי כפרט ושמעתם מה שיש לי לומר. מה הסיכוי של גבר חרדי, מוצלח ככל שיהיה, לקבל אצלכם שוויון הזדמנויות בבואו לריאיון עבודה? מה הסיכוי שתסתכלו עליו מנקודת מבט מקצועית ולא פוליטית?"


הסיפורים הללו אינם נחלתי הבלעדית, הם משותפים לחלק נכבד מבני הקהילה החרדית שיוצאים לעבוד ולהשתלב בעולם תעסוקה רב-תרבותי. סיפורם דומה לסיפורה של קהילת מהגרים שעוזבים תרבות אחת ומנסים להתערות בעולם של תרבות שונה; אך לעומת מהגר רגיל, אשר משיל מעצמו את התרבות הקודמת שלו, רובה של קהילה זו אינו רוצה להשיל מעליו את התרבות הראשונית אלא מעוניין לשמרה לצד התרבות החדשה. אלא שלמרבה הצער, הניסיון להחזיק "גם וגם" גורם פעמים רבות לכך שהתוצאה תהיה "לא לכאן ולא לכאן". ברחוב החרדי מרימים גבה וטוענים שציבור זה שונה מדי וכבר אינו חלק אינטגרלי מהקהילה החרדית. בעולם העבודה השסע בין חרדים לחילונים הקיים בחברה הישראלית מציף רגשות רבים בכל מפגש בין התרבויות, ושוק העבודה אינו ממהר לקלוט עובדים חרדים.

אל תוך הסדק הרגיש הזה חודרת תכנית "זהות חרדית בעולם תעסוקתי רב-תרבותי" שפותחה בתבת. במאמר זה נפתח צוהר לשינוי התעסוקתי המתרחש בחברה החרדית, נספר על הצרכים שהובילו להקמתה של תכנית זו, נסקור את האתגרים שאתם מתמודד צוות התכנית ונתאר את העשייה ואת החזון לעתיד.[1]


בשנת 2015 עלה לראשונה שיעור הגברים החרדים העובדים מעל 50%, ומגמת העלייה נמשכת. נוסף על כך, יותר ויותר חרדים בוחרים ללמוד מקצוע אקדמי כדי להשתלב בתעסוקה מכניסה, ונתונים מצביעים על כך שכ-12,000 חרדים לומדים באקדמיה. עם זאת, ואולי דווקא בשל כך, נוצרת בקהילה החרדית קוטביות ומקצינות התפישות נגד השתלבות בתעסוקה.


מגוון האתגרים הטמונים בהשתלבות חרדים בתעסוקה הוצגו במחקריו של גלעד מלאך (2015) החוקר את החברה החרדית. הוא חלקם לארבע קטגוריות:

1. חסמי יציאה, קרי קשיים המונעים בעיקר מן הגברים החרדים לצאת לשוק העבודה;

2. חסמי הכשרה, המונעים מגברים ונשים חרדים לרכוש השכלה שתאפשר תעסוקה מכניסה;

3. חסמי קליטה, המונעים את שילובם של גברים ונשים חרדים במגוון תפקידים בשוק העבודה;

4. חסמי פריון, קרי חסמים המצמצמים את היקף השכר ושעות העבודה.


חסמי היציאה – חסם היציאה המרכזי של גברים חרדים הוא עזיבת היכל התורה. על פי תפיסת העולם החרדית, לימוד תורה הוא העיסוק הנעלה ביותר בחייו של הגבר החרדי – הוא ערובה לקיום העולם, והקיום הרוחני באמצעות לימוד התורה מאפשר את הקיום הפיזי. לכן, בקהילות רבות עזיבת הכולל נתפסת כהחלטה לחיות את החיים מכאן ולהבא בדרך של "בדיעבד", מתוך החמצת הייעוד העיקרי של החיים.

הקהילה החרדית מגוונת וקיימת בה חלוקה למגזרים ולתת-מגזרים שונים, שלהם דעות שונות ותפיסות שונות בעניין עבודה; אולם תפיסת לימוד התורה כערך עליון היא תפיסה של כלל הקהילה – כך או כך גבר חרדי היוצא לעבוד נדרש לוותר על חלק מהותי מעולמו. תפיסה זו מנוגדת לתפיסת העבודה בחברה החילונית, שבה עבודה היא חלק אינהרנטי ממימוש עצמי.


קושי נוסף ביציאה לעבודה נובע מחשש להיחשפות לעולמות תוכן שונים שלא היו עד כה חלק מההתמודדות היום-יומית, ומכך שההתעסקות הפנימית תיסוב מעתה סביב עולם המעשה במקום מה שהיה עד כה עולם של רוח.

חסמים אלו נוגעים גם להשתלבות בעבודה בתוך הקהילה החרדית (מוכר בחנות בקהילה, מלמד בתלמוד תורה, סופר סת"ם, נהג הסעות), אף שזו נחשבת ללגיטימית יותר. ברם ככל שמדובר בעבודה מרוחקת מעולמות התוכן המוכרים וכרוכה בהשתלבות בחברה הישראלית הרב-תרבותית, החסמים והאתגרים רבים ומורכבים יותר. גם עבור חרדי שהשלים לימודי ליבה והמשיך ללימודים באקדמיה, היציאה מן החממה המוגנת של הקהילה החרדית וההיחשפות לאורח החיים החילוני עלולות לערער את עולם הערכים שעליהם גדל. מבחינת הזהות, עליו להתמודד עם אתגר ההשתלבות בעולם חילוני אשר לו מדד אושר ועושר שונה, ובד בבד לשמור על אורח חיים חרדי, על מדדי האושר והעושר שלו.

יתרה מזו, כשחרדי מגיע לעבוד בחברה חילונית ונמצא בעמדת מיעוט, בודד ומבודד מבחינה קהילתית, הוא עלול להימצא בעמדה של התנצלות מתמדת. כחלק מתהליך טבעי של רצון להשתייך הוא יהיה מעוניין להשתלב במקום עבודתו, אולם לעתים יהיה הדבר כרוך באבדן זהות וערכים.


אתגרים אלו כפולים – ביטוי אחד שלהם הוא בדיאלוג של העובד עם עצמו, כלומר עד כמה הוא נשאר חרדי על פי ההגדרה התאולוגית של המילה. ביטוי נוסף הוא בקשר בין העובד לקהילה או למשפחה – כלומר עד כמה הוא נשאר חרדי על פי הגדרה הסוציולוגית של המילה.