"חשובה המטרה, חשובה לא פחות ההליכה אליה בדרך הנכונה" ציפורה רום ז"ל - רבקה יניב, רימון לביא

אדם ועבודה, המתפרסם כעת במהדורה דיגיטאלית, הוא כתב העת המקצועי של איל"ת, אגודה ישראלית לייעוץ תעסוקתי ולפיתוח קריירה. בעבר הוא הופיע בדפוס במשך שנים רבות בעריכתו של פרופ' אדגר קראו ז"ל, מאוניברסיטת ת"א, וציפורה רום ז"ל הייתה מזכירת המערכת המסורה והיעילה. רק בזכותה יצאו לאור הגיליונות שעד היום נמצאים לעיון בספריות אקדמיות ומשמשים יועצים וחוקרים בתחום העבודה.

-----------------

ציפורה הלכה לעולמה בחיפה, עיר מגוריה, ב- 27.1.20 בשיבה טובה כשהיא צלולה וחדה. במשך שנים רבות הייתה

מזכירת המערכת של אדם ועבודה, וזאת על רקע חברותה באיל"ת ותפקידה כיועצת תעסוקה לנוער בשירות התעסוקה. לכך עוד נחזור בהמשך, אך רבים שהכירו אותה, עבדו איתה והעריכו אותה לא יודעים את קורותיה, ויופתעו לקרוא כאן כיצד צמחה אישיותה שקרנה אופטימיות והשפיעה כה רבות על הנועצים שלה ועל כל אנשי המקצוע בתחום הייעוץ התעסוקתי שבאו איתה במגע. ציפורה נולדה ב- 1929, כבתם היחידה של אנשי עסקים אמידים (חנה לבית שטיינר ויהודה ספודק) בעיר ברודי בפולין (כיום באוקראינה). רוב תושבי העיר היו יהודים והקהילה הייתה ידועה במשך דורות כאחת העשירות והמבוססות ביותר כלכלית וכמרכז מחשבה ויצירה יהודית, ציונית ולאומית. ציפורה הותירה אחריה את בתה הבכורה (שני בנים ובת אחרים נפטרו לפניה), 10 נכדים ו-16 נינים, שהיו כולם מאוד קשורים אליה ונהגו להיעזר בעצותיה החכמות.

עד 1941 היו לציפורה חיים מאושרים, חמים ותוססים, והיא למדה במערכת החינוך היהודית הפרטית והיוקרתית. בסתיו אותה שנה החלו הגרמנים לרכז את היהודים בגטו שהקימו בעיר ואביה חיפש מקום מסתור. אחרי סירובים רבים הוא מצא משפחה אוקראינית בכפר פולווארקי. ראש המשפחה ולאדק סידורצ'יק זכר להם חסד נעורים. כשהיה נער תפסה אותו סבתה של ציפורה בגניבה מהעסק שלה. היא נמנעה מלפנות למשטרה ורק הזמינה אליה את אמו של ולאדק והתריעה בה לטפל בו. אביה של ציפורה חתם עם ולאדק על הסכם לפיו אחרי המלחמה יעבור רכושם לבעלותו של ולאדק. השניים תכננו את המחבוא וולאדק התקין אותו בחוותו. הוא חפר בור גדול מתחת לכלובי השפנייה שהיתה ממוקמת באחת מפינות אסם התבואה והסב אותו לחדרון נמוך שניתן היה לשהות בו רק בישיבה או בשכיבה. הכניסה לחדרון בו הסתתרו ציפורה והוריה במשך 16 חודשים הייתה מתחת לכלובי השפנים. דרך פתח זה סיפקו להם המסתירים מזון, מים ועיתונים בשפה הגרמנית. את העיתונים קנה ולדק בעיר מרוחקת כדי שלא לעורר חשד ועשה זאת בעת שנהג בעגלתו, בדרך לטחנת הקמח האזורית. מידי כמה שבועות, כשלא היה חשש שהשכנים בחווה הסמוכה יראו אותם, הצליחו המסתתרים להתרחץ בבית החווה. במחבוא הנהיגו הוריה של ציפורה סדר יום קפדני למדי: בבוקר אביה לימד אותה מתמטיקה ואחה"צ אמה לימדה אותה ספרות גרמנית. בין לבין ניהלו השלושה שיחות על נושאים שונים, שיחקו רמי וקראו ספרים.

בפברואר 1944 כשהמצב הורע ברחו השלושה ליערות. האב נרצח, האם חלתה ונפטרה וציפורה בת ה-15 שנותרה לבדה חיה בזהות בדויה כשהיא נודדת ממקום למקום כשהיא נושאת בידיעת משפחת סידורצ'יק את שמם. עד סוף מלחמת העולם השנייה היא שרדה תלאות רבות כולל מאסר ע"י הגסטפו ממנו הצליחה להימלט. למרות מאמציה רבי השנים לאתר את ג'וזף, בנו של ולאדק, הצליחה ציפורה לאתרו רק ב- 1991 כשנסעה בשליחות לחבר העמים כדי להכין עולים לעבודה בישראל. היא פגשה אותו ואת בני משפחתו וכשחזרה לישראל פעלה להכרתו ע"י "יד ושם" כחסיד אומות העולם. לטקס הענקת האות בירושלים, בו נכחו ציפורה ובני משפחתה, הגיע ג'וזף עם מספר מצילים נוספים במטוסו של נשיא אוקראינה, שכיבד את הטקס בנוכחותו.

בתום המלחמה הצטרפה ציפורה לתנועת הנוער הציונית- חלוצית "גורדוניה" ולאחר ההכשרה שימשה מדריכה ליתומים יהודים שנשלחו לא"י. היא עצמה עלתה לארץ , שהיתה עדיין תחת המנדט הבריטי, ב-1947 בזהות בדויה של פלסטינית שנתקעה לכאורה באירופה בגלל המלחמה. בארץ היא הצטרפה לקיבוץ משמר השרון אותו הקים הגרעין שלה. בהמשך עברה לקיבוץ בית העמק שם למדה עברית באולפן והדריכה בני נוער שהגיעו לקיבוץ במסגרת "עליית הנוער". אחרי הקיבוץ עברה להתגורר ביפו והודות לשליטתה בעברית עבדה בלשכת העבודה בת"א. בעקבות קידומה בעבודה היא עברה להתגורר באשקלון. מאחר שבעלה של ציפורה היה איש ציבור, העתיקה המשפחה את מקומות מגוריה בעקבות התפקידים בהם כיהן. כשהתגוררו בצפת ובחצור הגלילית עבדה ציפורה כעו"ס של ביה"ח בצפת. כשהתגוררו בקרית ביאליק ולאחר מכן בחיפה היא עבדה במשך שנים רבות בשרות התעסוקה כיועצת תעסוקה לנוער. היא הייתה אות ומופת לדורות של יועצי תעסוקה אותם הדריכה בעצמה וקיימה קשר מקצועי אמיץ עם התחנה הפסיכולוגית בצפון, של המרכז לייעוץ, בהנהלתו של יצחק גונן ז"ל ובהמשך בהנהלתו של ד"ר קרלוס פייזר, יבל"א, מאוניברסיטת חיפה.

ידיעתה של ציפורה שפות רבות (רוסית, פולנית, אוקראינית, אידיש, גרמנית, אנגלית וצרפתית), ההשכלה שרכשה במהלך השנים בעבודה סוציאלית ויעוץ תעסוקה באוניברסיטה העברית בירושלים ובפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, וניסיונה הרב בלשכת התעסוקה לנוער סייעו לה בקריירה המקצועית ובכל התחומים בהם עסקה. בין היתר היא סיימה את הקורס הראשון ליועצי התעסוקה לנוער שניהל ישראל קיסר (לימים מזכ"ל ההסתדרות ושר בממשלה). ציפורה הייתה אישה דעתנית, רחבת אופקים ואופטימית שהפיקה הנאה מחייה, טיילה ברחבי העולם ורכשה חברים רבים. המשפחה הייתה חשובה לה מאוד והיא קיימה קשר אמיץ עם קרוביה בארץ ומחוצה לה. היא חשבה מחוץ לקופסה: למשל כשהבינה שמאבק להחלפת המורים הבלתי מוצלחים לאנגלית של ילדיה הוא ברכה לבטלה, דאגה לשיפור רמת האנגלית של ילדיה באמצעות ספרי בלש באנגלית שסיפקה להם, אותם כתבה אגתה כריסטי, שריתקו אותם. כשהתגלה לה ששניים מילדיה בני העשרה מעשנים בסתר את הסיגריות שלה החליטה שלא להטיף להם מוסר. במקום זה היא הפתיעה אותם, קנתה להם קופסאות מהודרות לסיגריות והתירה להם לעשן בבית במקום במקלט. בכך היא הוציאה את העוקץ מהעישון, הפכה אותו לבלתי אטרקטיבי בעליל והם זנחנו אותו.

גם אחרי פרישתה לגמלאות היא המשיכה לעבוד באופן עצמאי והכינה עובדים בשירות הציבורי והפרטי לפרישה מהעבודה. לצד עבודתה המקצועית עסקה גם בפעילות ציבורית ופוליטית. היא כיהנה בוועדי ההורים, התנדבה בקהילה, טיפלה בין השאר בנוער בסיכון ובאלמנות צה"ל וכיהנה בדירקטוריונים ובוועדות ממלכתיות. כמו כן הייתה פעילה ותיקה בארגון הנשים הא-פוליטי הבינלאומי והתנדבותי "הסורופטימיסט" ועל כך זכתה להערכה רבה בארץ ובעולם. כאישה מאוד מציאותית ומתוכננת, היא קנתה מראש חלקת קבר ליד קברו של ראשון בניה שנפטר ואף הכינה לעצמה מצבה עליה חרטה: "חשובה המטרה, חשובה לא פחות ההליכה אליה בדרך הנכונה".

היתה השראה למשפחתה, לכל מכריה, לדורות של נערים ולכל יועצי התעסוקה

יהי זכרה ברוך

[1] רבקה יניב, בתה של ציפורה רום ז"ל, ruvki@hotmail.com [2] רימון לביא, מ.א., פסיכולוג תעסוקתי מומחה, rimmon.lavi@gmail.com