תחום ייעוץ לקריירה גדול מספיק כדי לאפשר כנסים בינלאומיים מהנים ומעניינים, וקטן מספיק כדי שתוכל ללחוץ יד לאנשים המובילים בתחום, ולקבל הזדמנות ללמוד מהם אישית.
הכנסים השנתיים של האגודה האמריקאית לפיתוח קריירה[1] נפתחים תמיד בסדרת סדנאות בנות חצי יום עם מנחים מעולים[2], שיכולות לשדרג אותנו כאנשי מקצוע בצורה משמעותית.
אין להתפלא אם כן, שבכנס האחרון שהתקיים בקליפורניה בחודש יוני, מיהרתי להירשם מראש לסדנא של מארק סאביקס. סאביקס הוא אגדה בתחום ייעוץ לקריירה. איש חכם, תקשורתי ורגיש, בעל גישה אנושית, פרקטית ומעמיקה[3]. למה כוונתי אנושית? סאביקס אומר ליועץ לקריירה: 'היה אותו אדם עבור אחרים, שהיית רוצה שיעזור לך כשהיית בצרה' – לתת להם מרחב בטוח, לדבר איתם בשפה של כבוד, להכיל את הכאב שלהם, כשהם מעבדים אותו. ולי באופן אישי מארק הרגיש בהחלט כמו אדם כזה.
אז איך עוזרים לאנשים בצרה?
הסדנא נקראה Life Designing: Model, Methods, and Materials, ולא אתמקד כאן בהסבר על התיאוריה שלו, וכיצד היא עוזרת לאנשים בצרה. לא אתיימר גם לתת מדריך מלא לייעוץ בשיטתו, או תחליף למי שלא היה בסדנא שלו. אבל ניתן בהחלט לקבל כמה רעיונות ולחוש משהו מהגישה שלו דרך הסיפור על הסדנא, והרי הסיפור לדידו הוא מושג מפְתח בייעוץ לקריירה.
וכך פותח סאביקס את הסדנא בסיפור על סיפור: "סיפור זה על פער, בעיה, סטיה – ומטרתו להסביר ולפתור זאת איכשהו. סיפור זה כשמשהו משתבש, לא היה אמור לקרות. הסיפור שלנו מתחיל במה שהלך בבית שלנו".
השאלה הראשונה שהוא מציע לנו לשאול את הלקוח שלנו, היא על המודל שלו לחיקוי מגיל קטן. את מי הערצת? למה? מה היה שם? את המקומות המשמעותיים בסיפור אנחנו כבר נראה דרך הפנים של הלקוח.
הגיבור שהערצנו הוא דמות שפתרה בעיה שיש לנו, שלכאורה יש לה פתרון שיכולנו לחקות. דרך הגיבור שקלנו possible selves. אמו של סאביקס רצתה שילמד בבית הספר, כדי לעזור לאנשים בעתיד. אביו רצה שילמד כמה שפחות, כי זה לא גברי לעשות מה שמורות אומרות. אז סאביקס העריץ את 'זורו', גיבור שעוזר לאנשים – אבל בדרך גברית.
ואפשר גם לשאול – ומה הגיבור הזה לא עשה? מה הוא לא עשה מספיק טוב?
השאלה השנייה היא אילו מגזינים אתה קורא? אילו מדורים? באילו אתרים אתה מבלה? למה אתה אוהב אותם? אפשר להשיג הרבה יותר מידע דרך שאלות כאלה, אומר סאביקס, מאשר דרך שאלוני הולנד למיניהם. שאלונים זה בשביל קבוצות, אבל כשעובדים באחד על אחד – זה עדיף. "ליועצים טובים יש שישה מגזינים בחדר ההמתנה, כדי לראות במה האדם עיין. ליועצים הלא טובים," צוחק סאביקס, "יש מגזינים שהביאו מהבית שלהם ואז הלקוחות לומדים על היועץ."
השאלה השלישית היא מהו הסיפור היפה ביותר שקראת? או הסרט היפה ביותר – כרגע? כרגע – הכוונה למה שכרגע חי בתודעה שלך בתור הספר או הסרט האהובים ביותר, זה משתנה. אני מצביע ומספר על הדמות שאהבתי בסדרת הספרים המדהימים של הסופרת רובין הוד, שנפתחים בטרילוגיית הרואים למרחק. סאביקס שואל כמה שאלות, ותוך דקה הוא משקף לי בצורה החדה ביותר, חלק גדול מסיפור הקריירה שלי, מסיפור החיים שלי. אני מתלהב ומתרגש. "זה פשוט," הוא מתעקש – "אתם רואים? זה לא פיסיקה גרעינית[4]." העלילה שאתה אוהב היא זו שמספרת איך ייבנה השלב הבא שלך בחיים.
כעבור מספר שבועות כבר ניסיתי את השאלה הזו עם לקוח שהגיע לפגישת 'חירום' – עליו להחליט תוך יומיים באיזה כיוון קריירה ללכת – האם להמשיך בעבודה, או לצאת ללימודים. הסרט עליו סיפר הבהיר לו את המשך העלילה הרצוי – הדמות איתה הוא מזדהה נמצאת במסע לפרוק את עולה של דמות שתלטנית אחרת, ולממש את העוצמה שבה. ההמשך היה לו ברור, ובתוספת של כמה כלים מעשיים, הבחור הצליח לקבל בניגוד לדעתה של אמו את ההחלטה שהרגישה לו נכונה עבורו, וגם לתקשר לה את ההחלטה בצורה אסרטיבית.
השאלה הרביעית, לאיזה מוטו או אמירה אתה הכי מתחבר?, מראה כיצד הלקוח מתמודד כרגע עם מצבו. זוהי העצה שהוא נותן לעצמו כרגע. למשל: "לעולם, לעולם, לעולם אל תוותר." לקוח שתקוע במקום שעושה לו רע, ומתמודד בצורה כזו, צריך לפעמים להגיע בעזרתנו להבנה שלהישאר שם זה בעצם לוותר - על עצמו.
השאלה החמישית באה רק לאחר שכבר ביססנו יחסי אמון וקירבה: מהו הזיכרון המוקדם ביותר שלך? התשובה תעזור לגלות את מקור הכאב והבעיה הנוכחית. לא צריך להתפתות לפרשנויות משלנו – לפעמים סיגר הוא רק סיגר, כפי שאמר (או לא אמר) פרויד. מלבד זאת, אומר סאביקס – אתה היועץ: אינך שרלוק, אלא ווַטְסון. לא אתה זה שצריך להגיע למסקנות.
אפשר פשוט להנחות את הלקוח כך: "דמיין שזהו סיפור בעיתון של מחר. זו הכותרת. ושים עכשיו תיאור קצר מתחת, את המילים הבולטות שמתחת לכותרת הראשית". סאביקס מספר על אדם שנזכר שבתור פעוט ניגשה אליו אמו והחליפה לו את החיתול. הכותרת המשנית היתה: "לא רציתי שיחליפו את החיתול." אותו אדם עובד עם פליטים, אנשים שלא רצו לעזוב את ארצם (כלומר, לא רצו לעזוב את ארצם למרות החרא – סליחה על הבוטות אך למען הסר ספק). והשלב הזה, האינטימי מכל – הוא השלב שבו פעמים רבות פורצות הדמעות החוצה.
המכאובים שבסיפורו של הלקוח, שבסיפור של כולנו – הם אלו שהופכים בסופו של דבר לנצחונות, הם המאפשרים צמיחה, אותם נוכל למנף להצלחה בצורה מודעת: "Actively master what you passively suffer," אומר סאביקס. סימפטומים כמו 'דיכאון' או 'עצלנות' הם הפתרון הטוב ביותר שאדם מצא כדי להרגיש בטוח. ומטרתנו? להביא לשינוי של משמעות, כדי לאפשר לאנשים תנועה חדשה.
אם לקוח, למשל, מעריץ אנשים שהצליחו בגיל צעיר, והוא עצמו מבוגר ומרגיש מדוכא וחבול – אפשר לגרום לו לראות שמה שעשה עד עכשיו הוא מדהים, ושהוא עצמו מדהים גם כעת. כלומר, את אש אהבת המחר אפשר לחרוז דרך המכאובים ודרך האכזבות[5]. מהם המכאובים, אם כן? סאביקס מצטט את פליני: "הפנינה היא האוטוביוגראפיה של הצדפה." וזוהי אחת האמירות הרעננות, החיוביות והאופטימיות ביותר ששמעתי מעודי, מאיש מקסים, אנושי ונעים הליכות.
המעוניינים להרחיב, ולהשתמש בכלים שתוארו, מוזמנים למצוא את רשימת השאלות המומלצות בייעוץ, וכן חוברת עבודה אישית באתר vocopher.com.
--------------------------
יובל שפיר, מנכ"ל i-Decide, יו"ר איל"ת
[1]NCDA – National Career Development Association (www.ncda.org [2]PDI – Professional Development Institutes, כבר ניסיתי כמה מהם וכולם היו נפלאים. [3]בנושא סאביקס מומלץ מאוד לחזור ולקרוא את המאמר מאת דר' הדסה ליטמן-עובדיה, הפותח את גיליון 1 של אדם ועבודה מנובמבר 2013. [4]מפאת כבודו של סאביקס אודה כי זהו תרגום חפשי של הביטוי המקורי: "It's not rocket science." [5]בפארפרזה על שירו של אהוד מנור, 'אחרת לא הייתי שר'.
Comments