סיפורה של דניאלה: בחירה מקצועית על רקע תקיפה מינית בייעוץ מרחוק, שרית ארנון לרנר

דניאלה, בת 22 עברה תהליך ייעוץ קריירה מרחוק באמצעות ה'זום' בתקופת הקורונה. היא התלבטה לגבי מסלול לימודים אקדמי מתאים לאחר נשירה מתחום מקצועי שהחלה ללמוד לפני גיוסה לצבא. ברקע התפרנסה מעבודה בשדה ממנו נשרה וצברה מחמאות על תפקודה, אך לא מצאה את החיבור המתאים למקצוע. בתהליך היעוץ עלתה אופציה למתן הזדמנות שניה בבחירה המקצועית לתחום שנפסל. ברקע של התלבטותה היא שיתפה את הפסיכולוגית כבר במפגש הראשון בפגיעה מינית שחוותה בגיל ההתבגרות על ידי חבר משפחה, מידע ששפך אור על ההתלבטות המקצועית.


רקע

דניאלה (שם בדוי), בת 22, חיילת משוחררת מזה שנה. במשפחת המוצא אביה בשנות ה-50 פועל ייצור בעבודתו. לדבריה הוא עבר טראומות בחייו, כולל אובדן משפחתו, רמת התפקוד שלו מוגבלת והוא אינו בעל נוכחות הורית משמעותית. אמה בשנות ה-40 מטפלת בילדים. דניאלה היא האמצעית מבין שלשה אחים – אחות הלומדת בבי"ס יסודי ואח, המבוגר ממנה בשנתיים, שעובד בחברת הייטק.

דניאלה בעלת 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה בטכנולוגיה ולמדה לימודי הנדסאות מכונות מיד אחרי התיכון, אך הפסיקה לאחר שלא מצאה בכך עניין והתקשתה בלימודיה. היא למדה 4 יחידות אנגלית, אך לא הצליחה לגשת למבחן וסיימה עם 3 יחידות בציון 90 , במתמטיקה ניגשה ל 3 יחידות וסיימה עם ציון 58. לטכנולוגיה ניגשה ל- 5 יחידות והשיגה ציון 60.

לדבריה, עברה בילדותה משבר רגשי על רקע הטרדה מינית של מכר משפחה ודיווחה גם על קשיים חברתיים בילדות וחרם שעברה.

בצבא שירתה דניאלה שירות מלא ושימשה כטכנאית מטוסים בחיל האויר. היא שרתה כחיילת בודדה והתגוררה בדירה מטעם הצבא.

עם שחרורה מהצבא עבדה דניאלה כמוכרת, אך פוטרה על רקע משבר הקורונה. לדבריה, אהבה את העבודה עם הלקוחות, אך לא את הלחץ לעמוד ביעדי מכירות. בהמשך, בחצי השנה האחרונה החלה דניאלה לעבוד במפעל אלקטרוניקה כמפעילת מכונה, אח"כ על רקע צמצומים בתקופת הקורונה, נמצא לה תפקיד אחר כטכנאית, כיוון שלדבריה, לא רצו לוותר עליה. בתפקיד החדש קיבלה דניאלה הכשרה תוך כדי עבודה, כשיתר אנשי הצוות, למעשה, בעלי השכלה של מהנדסים.

עם שחרורה מהצבא, ניסתה דניאלה לחזור להתגורר עם משפחתה: "ניסיתי לחזור להורים עם מחשבה יותר בוגרת וסלחנית, אך אחרי זמן קצר הבנתי שזה לא הולך". לאחר ארבעה חודשים, הבינה דניאלה שהדבר לא נכון עבורה, וכיום היא שוכרת דירה בישוב אחר עם חברתה הטובה.

בנוסף, לדבריה הייתה מעורבת לאחרונה בתאונת דרכים כשנכנסה ברכב מאחור, חוששת שיפתח נגדה תיק פלילי ובעקבות כך החלה לסבול מהתקפי חרדה.


סיבת הפניה:

לדברי דניאלה:

אני נמצאת בצומת דרכים. חשוב לי להצליח אך לא בטוחה מה מתאים לי. רציתי להתחיל לימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה וקניתי את כל הציוד בהתרגשות של התחלה, עם השותפה שמתחילה ללמוד פסיכולוגיה וחינוך. מצד שני, לא רואה עצמי עוסקת בפסיכולוגיה ולא יודעת איפה אצליח? ההורים רצו שאלמד הנדסת מכונות ולא אהבתי את זה והפסקתי. במקום העבודה החדש אני רוצה ללמוד ולהתפתח ואין לי בעיה לעשות זאת בתחום ההנדסה, אבל לא מתחברת. אנשים שמכירים אותי אומרים שמתאים לי ללמוד משאבי אנוש או שיווק ואכן עזרתי לחברים לקדם מכירות ברשתות חברתיות.


מבנה הייעוץ

הייעוץ התקיים בתקופת הקורונה ובוצע מרחוק באמצעות תוכנת ה'זום' וקישור למבחנים ממוחשבים. תהליך הייעוץ כלל שיחת היכרות, אבחון תעסוקתי, שיחת משוב ושיחת סיכום. בשיחת המשוב דנו בתוצאות האבחון ושקלנו כיווני התפתחות, ובשיחת סיכום דנו בכיוון המקצועי ובסדרי העדיפויות של דניאלה.

באבחון התעסוקתי, מערכת האבחון הממוחשבת כללה מבחני יכולות, כישורים, סגנון העבודה, נטיות תעסוקתיות ומאפיינים אישיותיים.


ממצאים עיקריים שעלו באבחון

דניאלה בעלת פוטנציאל אינטלקטואלי מעל לממוצע, הבא לידי ביטוי בחשיבה רציונלית ופרקטית. היא מתנסחת באופן שוטף ובהיר, יכולותיה המילוליות תקינות, ושליטתה באנגלית הינה ברמה שמעל לממוצעת. כישוריה הצורניים הינם ברמה שמעל לממוצעת והבנתה הטכנית והתמצאותה בהפעלת מכשירים ומכונות תקינה. היא מסוגלת לפתור בעיות חשבוניות ולבצע חישובים חשבוניים, אך חשיבתה הכמותית הינה ברמה שמעט מתחת לממוצעת. בסגנון עבודתה, היא מסודרת, יסודית ופועלת בזריזות.

דניאלה יוצרת קשר ענייני ואותנטי. היא חברותית ומשתפת פעולה במגעיה הבינאישיים ובעלת נכונות לסייע לאחרים. דניאלה בעלת מוטיבציה להתפתח ולהוכיח עצמה ושואפת להגיע להישגים. היא אקטיבית ותכליתית בהתנהלותה. מגלה חריצות מחויבות ורצינות בגישתה. בעלת חזות בוטחת ועצמאית, אך רגישה בפנימיותה, פגיעה ללחצים וניכרים מתח פנימי, ורמות חרדה ודיכאון מוגברים, תוך חשש מכישלונות ודחיה וחווית בדידות, על רקע ההטרדה שעברה וחוסר האמון שחוותה מצד אמה.

הצרכים בעבודה שחשובים לדניאלה הינם אתגר אינטלקטואלי, אחריות, שליטה וסמכות, מגע עם אנשים וביטוי עצמי. היא שואפת לנהל ולעבוד עם אנשים בצוות. בנטיותיה המקצועיות עולה בולטות של השדות ארגון, עסקים ושירותים והעדפת התחומים יזמי חברתי וביצועי.


תהליך הייעוץ

בשיחת האינטייק דניאלה סיפרה על עצמה לבקשתי וכשהגענו לתקופת התיכון שיתפה:

בתיכון לא למדתי והייתי במצב נפשי מסוים, התחיל שבר ביני להורים שלי, חבר של ההורים הטריד אותי שנתיים וזה הפריע תפקודית גם להתמודד עם גיל ההתבגרות, כשהעניין התפוצץ לא קיבלתי תמיכה מההורים, הם העדיפו לקחת את הצד שלו ומעולם לא פניתי למשטרה. להורים אין רישיון [רכב] והוא היה מסיע אותם ועוזר להם כלכלית. אמא לא האמינה ומאד פחדתי והתביישתי, חשבתי שאם ההורים לא האמינו, אף אחד לא יאמין לי, אחי שמע על זה והוא העוגן שהחזיק אותי והציע לגשת לתחנת המשטרה. התלבטתי והחלטתי לא לפנות, מאותו רגע התחילו התנגחויות עם ההורים. הוא היה מגיע לארוחות בבית ופחדתי להיות בבית. היו לי התקפי חרדה ובאיזשהו שלב התחלתי לחשוב שזו אשמתי. החברות ידעו, וזה נודע למחנכת שהפנתה ליועצת ומשם לרווחה, אך לא רציתי לשתף. אמא נכשלה בתפקיד שלה ומכחישה את זה, כי לא תוכל להתמודד עם מה שקרה, כשזה היה קורה הייתי מתנתקת מהגוף וממשיכה ביום יום.

עוד התברר שלמעשה דניאלה לא קיבלה עד היום טיפול והתמודדה עם הטראומה שעברה לבדה, גם ללא תמיכת אמה, שאף לא האמינה לה. שיקפתי לדניאלה את הכאב שעולה מדבריה והדבר סייע לה להיפתח ולשתף בתחושותיה. לאחר ששיתפה גם בהתקפי החרדה שחוותה לאחרונה בעקבות התאונה בה הייתה מעורבת, עודדתי אותה להיעזר בטיפול נפשי על מנת לעבד רגשית את הטראומה שחוותה. זה חשוב היום, כשהיא עצמאית ובטוחה יותר מאותה תקופה, כדי להצליח לנתב את כישוריה ולהתמקד במטרותיה, באופן מווסת רגשית. היא הקשיבה לדבריי והביעה עניין כיום להסתייע בטיפול. למרות שבעבר דחתה המלצה כזו, היא יכלה לקבל זאת היום ממקום יותר בוגר. בנוסף, העליתי אפשרות שהקושי וחוסר העניין בתחום המכונות שניסתה ללמוד הושפעו אף הם מהמצב הרגשי המורכב שחוותה והיא הרהרה בכך ולבסוף הסכימה.

במפגש הבא, בשיחת המשוב לאחר המבחנים, כשדנו ביכולותיה והצגתי לדניאלה כי תוצאות האבחון הצביעו כי יכולותיה הטכניות תקינות, היא שיתפה בחיוך כי היא אכן יודעת לתקן ברזים ושיתפה, "התחלתי ללמוד הנדסאית מכונות ולא הצלחתי בלימודים ושללתי את נושא ההנדסה. ועכשיו, כשאני עובדת בסביבת מהנדסים ושומעת שאני טובה בתחום אני מתחילה לחשוב שאולי זה כן מתאים לי".

בהמשך, כששיקפתי לה את מאפייניה האישיים ובפרט את החזות שמציגה לעומת פנימיותה הסכימה: "מצד אחד אני משדרת חוזק ובפנים רגישה". ולגבי תחושת הבדידות שחווה הגיבה,

אני לא בן אדם ששיטת הפעולה שלו היא להתמודד אלא יותר בורח, לא מדברת על דברים, מנסה לדחוף פנימה- לא רוצה להראות חלשה, אם לא אהיה חזקה הכל יקרוס... ההורים לא מאמינים לי ולא מאמינים בי... בהרבה מצבים, הסתרתי את מה שאני מרגישה כדי שהצד השני לא יפגע".

בהזדמנות זו חיזקתי את הצורך לפנות לטיפול נפשי כדי לעבד חוויות ורגשות אלו.

נפרדנו בסיום הפגישה עם תובנות אלו ושיעורי בית לדניאלה לברר על מסלולים שונים בתחום הטכנולוגי תוך התמקדות בהנדסאית מכונות /תעשיה וניהול.

בשיחת הסיכום דנו בבירורים שערכה דניאלה לגבי מסלולי הלימוד במוסדות השונים בהתאמה לצרכיה לפרנס עצמה. היא סיכמה את התהליך בחיוך:

זה סיבב לי כמה דברים בקופסה, הייתי מופתעת שהתחום שלמדתי ושהייתי בטוחה שלא מתאים לי בעצם כן עשוי להתאים לי. זה עזר לי לשנות את התפיסה ולהבין שאני יכולה להתאים לתחום של הנדסאית מכונות למרות שלא הצלחתי בתיכון ואח"כ בגלל כל המשבר שעברתי.


מחשבות בעקבות התהליך עם דניאלה:

  • בעקבות התהליך עם דניאלה התחזקה אצלי ההבנה שניתן לסייע לנועצים ולעבור איתם תהליך משמעותי בבחירת הכיוון המקצועי, גם במדיום המקוון מרחוק, למרות חסרונותיו. בהתאם לכך, חסרונות כגון הפרעות בקליטה ברשת דרשו סבלנות משני הצדדים להמשיך את רצף השיחה, או העדר חשיפה לשפת הגוף המלאה של היועצת והנועצת, מוליד תשומת לב רבה יותר למידע שכן חשופים לו. על רקע כל זאת, דניאלה נפתחה ושיתפה בפגיעה המינית וברגשותיה כבר בשיחה הראשונה, למרות שהתהליך התבצע מרחוק. בנוסף, למעשה הייעוץ מרחוק הנגיש לה את התהליך, בפרט שמתגוררת רחוק ממשרדי וזמנה מוגבל על רקע העובדה שמפרנסת עצמה. באופן זה המקרה של דניאלה המחיש את יתרונות הייעוץ מרחוק, החיסכון בזמן והגישור על מרחק וניידות פיזית לצד 'אפקט הדיסאינהיביציה ברשת', שדנתי בהם במאמר קודם (ארנון לרנר, 2020).

  • עלתה אצלי מחשבה ביחס לחשיבות לזיהוי הנסיבות בעלות השפעה על כישלון והצלחה כדי לאפשר מתן הזדמנות שנייה בבחירה מקצועית לתחום שנפסל. באופן זה ניתן היה לסייע לדניאלה להמשיג מחדש את חוסר ההצלחה שחוותה בתקופת התיכון ובלימודי ההנדסאות שהחלה בעבר, ולקשר זאת למשבר שעברה והתקיפה המינית וכך לפתוח פתח לשקול זאת מחדש. בהתאם לכך במחקר שערכו Stewart et al.(2020) על תעסוקת נשים שחוו תקיפה מינית באוניברסיטה הם מציינים כי נשים שחוו תקיפה מינית במהלך לימודי האוניברסיטה, מושפעות לטווח הקצר והארוך מבחינה תעסוקתית. ממצאיהם הראו כי תקופת האוניברסיטה היא קריטית בהתפתחות ובמעבר התעסוקתי ומצביעים על המשמעות שיש לתקיפה מינית על הבחירה התעסוקתית. לדבריהם, כאשר אישה מותקפת מינית בזמן הלימודים באוניברסיטה, היא עלולה לחוות מגוון השלכות שליליות על בריאותה הגופנית והפסיכולוגית ובנוסף לחוות השלכות על תפקודה האקדמי כגון ירידה בתפקוד הלימודי, צורך בשינוי מוסד הלימודים ו/נשירה מהאוניברסיטה לחלוטין.

  • לאור החשיפה התקשורתית לאלימות, ובפרט פגיעות מיניות ותופעת ה#Me Too-, לכאורה נראה שיש לגיטימציה להתלונן ולחשוף פגיעות. עם זאת, דניאלה עדיין בוחרת להימנע מכך ולהתמקד בבניית חייה. נראה שהעדר מקורות תמיכה משפחתיים משליך על כך וגם על הפניה לסיוע בבחירת מקצוע.


 

[1] שרית ארנון לרנר, מ.א., פסיכולוגית תעסוקתית מומחית-מדריכה, בעלת מכון לייעוץ ואבחון תעסוקתי,

Sarit.arnon@gmail.com, www.saritarnon.co.il


מקורות

ארנון לרנר ,ש. (2020). חם או קר? טיפול קריירה מרחוק בעידן של בידוד חברתי, אדם ועבודה, גיליון 15-16, 14–16.


Stewart, K. E., Mont, J. D., Charise, A., & Polatajko, H. J. (2020). Life irrupted: A narrative exploration of the occupational lives of women who experienced sexual assault while at university. Journal of Occupational Science, 27(4), 492-509.‏