page contents

מדור תיאורי מקרים סיפורו של עמית והזהות המינית – גברת או אדון? שרית ארנון לרנר

מההפניה ששלחה אלי מזל, עובדת השיקום מהמוסד לביטוח לאומי, עלה כי עמית (שם בדוי) בן 26, בעל 20% נכות בגין ג'נדר דיספוריה (תחושת חוסר הלימה בין מין ומגדר), המדווח על שונות ונטיה להדמות לבני המין הנשי מגיל ההתבגרות. מועמד לניתוח שינוי מין ביולי אם ימצא רופא, ובמידה ולא ימצא, ייסע לתאילנד לצורך ביצוע הניתוח באופן פרטי, במימון משפחתו. לפני כחצי שנה החל בתהליך באופן מעשי, לאחר שהתחיל קשר עם הוועדה לשינוי מין. נמצא במעקב פסיכיאטרי והתחיל גם טיפול הורמונלי. בספטמבר, אמור לעבור ניתוח להסרת הבלוטה.

בדיווח פסיכיאטר פרטי אליו פנה עמית, מדובר בגבר המעוניין להפוך לאישה טרנסג'נדרית, המצוי בדעה צלולה ובנפש חפצה ולא לוקה בכל פסיכופתולוגיה מאג'ורית, מחלת גוף או נפש שיכולה למנוע את הגשמת משאלתו. בדוח מומלץ על התחלת תהליך שינוי מין.

לפי הדיווח הפסיכיאטרית במרכז הרפואי המשולב בו טופל עמית, הנ"ל נמצא בתכנית לשינוי מין, ועקב התהליך אינו מצליח למצוא עבודה בשוק החופשי. מתאים כעת לעבור תהליך של שיקום על מנת לשלבו בשוק העבודה.

יחד עם זאת, כאשר הגיע אלי עמית לשיחת ההכרות, הוא סיפר כי הפסיק שבוע קודם את הטיפול ההורמונלי בו מטופל מספר חודשים, עם התחלת הופעת סימני מין נשיים (שדיים וקול דק) ועל רקע תופעות הלוואי של קשיי ריכוז וזיכרון. לדבריו, הוא נמצא בתקופת מבחנים בשנה א' באוניברסיטה, ואינו מעוניין שיפגעו ציוניו. כמו כן, מאחר ואין דרישה לעבור טיפול הורמונלי לצורך ביצוע הניתוח החליט לחזור לטיפול ההורמונלי מאוחר יותר. לדבריו הוא מרגיש גם שאינו יכול להראות כאישה עם איבר מין זכרי ומרגיש נכון יותר שקודם תהיה שלמות גופנית. "רציתי לדעת שאוכל להראות כמו בת. אפשר עכשיו להניח להורמונים". התברר עוד כי גם הניתוח הפרטי בתאילנד התבטל, כיון שהוריו מתנגדים כעת לסייע לו במימון התהליך.

עמית הינו הבן האמצעי מבין 3 אחים––הבכור למד קולנוע והפסיק את לימודיו, והאחות הצעירה ממנו בשנה לומדת חשבונאות. עמית בעל 12 שנות לימוד במגמת ביולוגיה ומחשבים. הוא שירת בצבא שנה במשטרה צבאית ושנתיים כפקיד. לדבריו, לאחר שפנה לקב"ן במהלך שירותו הצבאי עקב בעיות חברתיות, הוחלט בועדת אי-התאמה שסובל ממצוקה נפשית והועבר תפקיד לבסיס פתוח. עמית מספר גם כי בעת שירותו הצבאי שיתף את המפקד במצבו, אך עלתה התנגדות לאפשר לו לעבור ניתוח שינוי מין, כל עוד הוא בשירות.

אחרי הצבא שיפר עמית בגרויות במכינה. כיום מסיים עמית את לימודי השנה ראשונה בביולוגיה באחת האוניברסיטאות. לדבריו ממוצע ציוניו בסמסטר א' הוא 86. יחד עם זאת, מאז שחזר לבית הוריו מתקשה ללמוד למבחנים וציוניו ירדו.

לדבריו, לפני כשנתיים שיתף את אימו בתהליך שעובר והיא תמכה בו מאד. עמית סיפר עוד כי בתחילת התהליך עבר טיפול של 10 פגישות עם הוריו אצל מטפלת מינית. הוא השתתף גם במספר פגישות של קבוצת תמיכה לטרנסג'נדרים שנמצאים בתהליך. יחד עם זאת, לאחרונה, לאחר שהחלו להופיע אצלו סימני מין נשיים, אחותו עימה התגורר עד לא מזמן, החלה להתנגד, האשימה אותו שהם מנודים חברתית בגללו ודרשה שיעזוב את הדירה ואביהם הצטרף לעמדתה. עמית דיווח כי הביטחון העצמי שלו ירד בעקבות המצב בבית ועקב קשיים חברתיים.

בעברו התעסוקתי ניסה עמית להשתלב במקומות עבודה, אך סיפר כי על פוטר עקב השונות, למעט באחת מחברות התקשורת, שם הצליח להתמיד שנתיים כנציג שירות, עד שפוטר.


מהספרות

במאמרם של פֶפֶר ולורה Lorah, 2008) Pepper &), עולה כי הקהילה של הטרנסג'נדרים קיבלה מעט תשומת לב בספרות על קריירה וחסר מידע על נושאים של עבודה והתערבויות קריירה המותאמות לצרכיהם. לדבריהם, אנשים שהמין שלהם אינו תואם את זהותם המגדרית מכונים טרנסג'נדרים, ואלה הבוחרים לשנות את מינם מכונים טרנסקסואלים. אינדיבידואלים שחווים מצוקה רגשית בגלל קונפליקט בין הזהות המינית שלהם והמין אליו הם משוייכים סובלים למעשה מהפרעה בזהות המינית. הם מדגישים כי עוד חשוב לציין שלא כל הטרנסקסואלים סובלים מהפרעה בזהות המינית.


עוד הם מציינים כי האגודה לג'נדר דיספוריה, הוציאה סטנדרטים לטיפול בהפרעות בזהות המינית. מדובר בקווים מנחים שעוזרים למטפלים העובדים עם אינדיבידואלים טרנסקסואלים . ההנחיה הקריטית היא שלפני ניתוח שינוי מין האדם יתחייב לפחות ל-12 חודשים לחיות באופן מלא כאדם מהמין ההפוך מזה שאליו נולד. הנחיה זו מאפשרת לטרנסקסואלים לחיות את החווייה של המין התואם את זהותם ומספקת זמן לבחון את אפקטיביות תפקודם בחברה. תקופה זו נקראת "מבחן החיים האמיתיים" (RLT).


סיבת הפנייה

בהפנייה מהמוסד לביטוח לאומי עלה כי עמית ניסה להשתלב במקומות עבודה, אך מדווח על פיטורין עקב השונוּת. התבקשתי לבדוק התאמתו לתחום הלימודים אותו לומד והאם יש סיכוי שימצא עבודה בתחום. כאשר עמית הגיע לשיחה, הוא הביע מוטיבציה שאתמוך בבחירה המקצועית של תחום לימודיו.


תהליך הייעוץ


מבנה התהליך. התהליך נערך במשך כחודשיים לבקשתו של עמית, שביקש לרווח אותו, כדי שיתאפשר לו להתפנות ללימודיו, מאחר והיה באותה עת בתקופת מבחנים.

תהליך הייעוץ כלל שיחת אינטק להכרות, יום אבחון-שכלל מבחני כישורים, מבדקי אישיות ושאלון נטיות מקצועיות ושיחת סיכום בה ניתן לו משוב על האבחון ודיון בממצאים ובהשלכותיהם על הבחירה המקצועית.

לשיחת ההמשך המסכמת, בשיתוף עובדת השיקום, עמית לא הופיע ולא הודיע על כך. כאשר מזל התקשרה לביתו, נמסר שהוא לא התעורר משנתו.

העלינו השערה שמצבו הנפשי התדרדר וכי הוא שרוי בדיכאון, דבר שמנע ממנו להמשיך בתהליך בשלב זה. השערה זו התבררה כנכונה בהמשך.

בשיחת מעקב טלפונית שערכתי איתו לאחר כחודש, הודה עמית שמצבו הנפשי הורע באותה תקופה עקב הלחצים במשפחה, וכי הדיכאון החריף. יחד עם זאת, הוא דיווח כי הוא במגמת התאוששות כעת ואף מצא עבודה חדשה כנציג שירות באחת מקופות החולים. הוא הבטיח ליצור קשר בקרוב איתי ועם מזל ו'לסגור מעגל' בשיחה המסכמת, לאחר שיתאקלם בעבודתו החדשה.


אדון/גברת?

בתחילת השיחה הראשונה שאלתי את עמית איך לפנות אליו כגבר או כאישה? הוא העדיף שאפנה אליו כאישה, אך במהלך השיחה מצאתי עצמי מבולבלת ומתקשה לכנות אותו בלשון נקבה כשמול עיני יושבת דמות גברית ונאלצתי לתקן עצמי. בהמשך השיחה, הוא ביקש שאכנה אותו בלשון זכר ואילו כששוחחנו על הפרק בחייו בחודשים האחרונים, ביקש שאפנה אליו שוב בלשון נקבה. חשתי נבוכה בשל כך במהלך השיחה. ביום האבחון גם הבוחנת התלבטה עימי איזה שאלונים לתת לו: של אישה או של גבר, והחלטתי בשלב זה לתת לו שאלונים של אישה. יחד עם זאת, באותו יום אבחון נבחנו גברים נוספים וכששאלתי את עמית כיצד יעדיף שנפנה אליו, בחר בלשון זכר.

הרגשתי שבעצם הבלבול שלי בשיחה ובאינטראקציה איתו, משקף את הבלבול של עמית ובפרט בזהות המינית.

לבסוף בשיחת הסיכום, הודיע עמית שהחליט לבטל את הניתוח לשינוי מין ולמעשה את כל התהליך הכרוך בכך.


תוצאות. עמית מתנסח באופן רהוט ובשפה עשירה, אם כי אינו די ממוקד בדבריו. שליטתו באנגלית ברמה שמעל לממוצעת. הוא מתבלט בהבנה טכנית מפותחת ותפישתו המרחבית הינה ברמה שמעל לממוצע. חשיבתו הכמותית ברמה ממוצעת, אך הוא עלול להתקשות בפתרון בעיות מתמטיות ברמת מורכבות גבוהה. הוא מסודר בסגנון עבודתו, קצב עבודתו נאות ומגלה ערנות לפרטים. יחד עם זאת, תחת לחצי זמן ועמימות, איכות תוצריו עלולה להיפגע.

עמית מדווח כי תמיד אהב ביולוגיה ושואף לחקור אלרגיות ואף להמשיך ללימודי רפואה. יחד עם זאת, כאשר דנו במשמעות העבודה במעבדה, הבין כי אינו מתאים לעבודת מעבדה, כיון שהוא מעדיף סביבת עבודה עם אנשים.

בשאלון נטיות מקצועיות, עלתה בולטות של השדות מדע ואומנות ואח"כ של השדות שירותים ועסקים במידה שווה. למעשה המשיכה לשדה המדע, עולה בקנה אחד עם הזיקה לביולוגיה ורפואה והמשיכה לשדה האומנות מבטאת את הצורך בביטוי עצמי, המשיכה לשדה השירותים מתחברת לצורך בשייכות ובמגע עם אנשים בעבודה, כפי שעלה מדבריו של עמית.

עמית משתף פעולה ויוצר קשר פתוח המלוּוה בחשדנות לפרקים. הוא חסר ביטחון, חושש מכישלונות ובעל הערכה עצמית נמוכה. עמית משדר בלבול רב בזהותו ובקשרים בינאישיים שיוצר, לצד מתח פנימי מוגבר. עלו גם מאפיינים דיכאוניים וכעס, שמופנה כלפי עצמו והסביבה גם יחד.

עוד ניכר צורך עז במיוחדות ובולטות. בשיחת הסיכום עלה צורך בתשומת לב מהוריו ובמיוחד מאביו, כאשר עמית חש כי אינו מעריך אותו. לדבריו, עמית תמיד קינא באחות שקיבלה מאביו יחס חם.

בשיחה זו הגיע עמית לתובנה שהצורך הנואש לזכות ביחס אוהד מאביו,כמו שזכתה אחותו, עודד אצלו את הפנטזיה להיות אישה. הוא הבין גם כי דרך השונוּת בזהות המינית הצליח להשיג את תשומת ליבם של בני משפחתו, שכה היתה חשובה לו. כמו כן, הביע עמית צער על כך שקיבל תמיכה ממשפחתו בתהליך שינוי המין והחל בטיפול ההורמונלי " חבל שקיבלתי תמיכה באותו שלב, יכול להיות שבאותו רגע הייתי חושב פעמיים... לא תמיד צריך לקבל תמיכה". עוד הוא הוסיף כי כעת לאחר שבחר לא לשנות את מינו, הוא מרגיש כי ההערכה העצמית שלו משתפרת, כיון שאינו מנסה להיות מי שהוא לא.


המלצות. חשבתי כי למעשה הבלבול בזהות המינית משליך על הבלבול בשאיפות המקצועיות. לאור מכלול הנתונים, הצעתי לעמית לשקול לימודי סיעוד העולים בקנה אחד עם מאפייניו. כעת כאשר חזר בו מתהליך שינוי המין, חשש עמית שמקצוע זה אינו מספיק גברי עבורו, אך בסופו של דבר התחבר לכך ומצא את היתרונות שבו כולל מאפיניו הנשיים, שעשויים להועיל לו להצליח בתחום זה. בכל מקרה העלינו גם אלטרנטיבה נוספת כגון רנטגנולוגיה, המשלבת את שדות המדע והשרותים, לצד ניצול של יכולותיו הטכניות המפותחות ותפישתו המרחבית הטובה.

לסיכום המלצתי לעמית להמשיך בטיפול נפשי והוא התחבר לכך: "עכשיו אני חושב על דברים שלא חשבתי עליהם קודם, נגעת בנקודה חשובה שאני צריך לפנות לתהליך טיפולי."


מחשבות שעלו בעקבות תהליך הייעוץ של עמית


מחשבות של מזל רובינשטיין (עובדת השיקום). כשעמית הגיע אלי לא היה ברור אם הוא איש או אישה. הייתה אמנם נטייה בהופעה החיצונית לאישה מאחר שהגיע עם שיער ארוך, אך הלבוש לא היה מזוהה וההופעה הייתה כשל אנדרוגינוס. יחד עם זאת, באותה תקופה הוא התחיל לקבל הורמונים, קולו החל להשתנות, והיה מטופל בוועדה לשינוי מין והציג גיבוש בזהות המינית. מתוך רצון לכבד אותו ולא לפגוע ברגשותיו שאלתי אותו איך לכנותו כאיש או אישה, והוא ביקש שאתייחס אליו כאישה. חשבתי אז שפנייה אליו כאישה יקדם את התהליך לשינוי מין שהוא עובר.

בהמשך, הוא לא שיתף אותי שהפסיק את ההורמונים ושאינו נמצא בטיפול נפשי ומצאתי עצמי מבולבלת ותוהה באיזה שלב נכון להתאים עצמנו לרצון התובע לכנותו כאישה, והאם הייתי צריכה לחכות לאחר הניתוח לשם כך?

עלו אצלי שאלות נוספות:


· עד כמה זה רלבנטי לשיקום תעסוקתי אם אני מתייחסת אליו כאדון או גברת.


· האם לא הופיע לשיחת הסיכום איתי כי פתאום נבהל שהוא גבר?


· האם צריך לקבל את חוות הדעת של הועדה לשינוי מין כ'ראה וקדש'? וזאת למרות שעבר אבחון פסיכו- דיאגנוסטי ופסיכיאטרי?


נראה כי למעשה הפנייה לתהליך אבחון והייעוץ התעסוקתי אפשרה לו לחזור כמה צעדים אחורה ולהתחבר בסופו של דבר למקום האמיתי שלו.


מחשבות שלי (הפסיכולוגית)

· הבלבול הרב בזהות המינית של עמית שהשתקף בתהליך הייעוץ, מלווה אותי ברגעי כתיבת שורות אלו כשאיני בטוחה איך לתאר אותו כגבר או אישה?


· האסטרטגיה של 'מבחן החיים האמיתיים' למשך שנה, שמציגים פפר ולורה (Pepper & Lorah, 2008), מאד חשובה לטעמי בתהליך טיפול וייעוץ עם אנשים ששוקלים ניתוח שינוי מין, שאחריו כבר מאוחר מדי להתחרט. בעצם ההתנסות של עמית בתהליך שינוי המין כולל הקשיים שבדרך, אפשרה לו לסגת לאחור ולנסות לעשות סדר בבלבול הזהות הכללי וגם בבחירה המקצועית.


· נשאלת גם השאלה באיזה שלב אם בכלל יש מקום להתערבות של ייעוץ בבחירה המקצועית, בתוך התהליך של שינוי מין.


· בדומה למזל, עובדת השיקום, אני חושבת שקבלה ללא עוררין של זהותו המינית של נועץ שמגיע עם חותמת של הוועדה לשינוי מין, כל עוד הוא לא עבר תהליך כירורגי, צריכה להיעשות בערבון מוגבל. וזאת לאחר בדיקה ובירור מחודשים את יחסו לזהותו המינית, בכלים מקצועיים. בהקשר זה עלתה אצלי שאלה גם לגבי ההתנגדות לטיפולי ההמרה ביחס לזהות המינית, שרווחת כיום בקרב מטפלים. טיפולי המרה אולי אינם במקום בזמננו, אך גם צריך לנקוט משנה זהירות בקבלת יתר של הנטייה המינית ולתת מקום לבלבול, אם קיים. אמירתו של עמית, "לא תמיד צריך לקבל תמיכה" בהחלט מעוררת מחשבה.

אחרית דבר. בערב לפני סיום כתיבת שורות אלו, בעודי מהרהרת בסיפורו של עמית, והולכת ברחובות תל אביב, פתאום עברה לידי בריצה דמות. הבטתי בדמות שרצה, והבחנתי בגבר עם שיער ארוך מתולתל הלבוש בחצאית, שהביט בי במבט נבוך..


· המקרה מוצג באישורו של עמית- שם בדוי.


· תודה למזל רובינשטיין, עובדת השיקום מסניף המוסד לביטוח לאומי נתניה, על ההזדמנות בסיעור המוחין המשותף בטיפול בעמית ובשיתוף זוית הראייה שלה כעובדת שיקום.


· תודה לד"ר בני בנימין על הערותיו המועילות והסיוע באיתור הביבליוגרפיה בנושא ייחודי זה.


שרית ארנון לרנר, פסיכולוגית תעסוקתית עצמאית


מקורות


Pepper, S. M., & Lorah, P. (2008), Career issues and workplace considerations for the transsexual community: Bridging a gap of knowledge for career counselors and mental health care providers, The Career Development Quarterly 56(4), 330-343. doi: 10.1002/j.2161-0045.2008.tb00098.x

הגלישה והקניה באתר מאובטחת בתקן

SHA-256 with RSA Encryption - 2048 bits

© כל הזכויות שמורות לאגודת אַיֶלת