מיצוי תעסוקתי לצעירים אקדמאים או הנדסאים בפריפריה החברתית והגאוגרפית - אתי פרץ היימס, מורן דורון

אקדמאים או הנדסאים מהפריפריה החברתית או הגאוגרפית לרוב נאלצים להתפשר בכניסתם לעולם התעסוקה, מסיבות מגוונות. לחלקם, צורך מידי בהישרדות כלכלית, חלקם בעלי תחושת מסוגלות נמוכה באשר ליכולות שלהם, הם לא נתקלו בדמות לחיקוי אשר הצליחה לפתח מסלול קריירה מעורר השראה, והוריהם אינם מתהדרים ברשת קשרים חזקה וענפה. ב-70% מהמקרים, המשרה הראשונה מנבאת את עתיד מסלול הקריירה. וכידוע, תעסוקה הולמת מהווה מנוף למוביליות חברתית. ולכן, תכנית "תופסים כיוון" מאפשרת לצעירים אקדמאים או הנדסאים תושבי הפריפריה החברתית-גיאוגרפית למצות את הפוטנציאל הטמון בהם בתעסוקה הולמת ולפתח מסלול קריירה ארוך טווח. זאת, באמצעות מודל עבודה ייחודי, לרבות, מנטור אישי, בכיר במשק הישראלי, לכל משתתף. המודל מאפשר התפתחות תהליכית לצד התנסות פרקטית והשגת תוצאות כבר במהלך התכנית.

ָָָָָָ***ָָָָ****

המקרה של אנה


אנה (שם בדוי), עלתה לארץ עם אמה ואחותה מחבר המדינות המאוחדות בשנת 2002. היא בחרה ללמוד לתואר בראיית חשבון, בתקווה שאחרי ארבע שנות לימוד היא תתקבל להתמחות באחד מהמשרדים הגדולים בראיית חשבון בישראל, אליהם נחשפה במהלך הלימודים. אנה קבעה ראיונות, התייצבה חצי שעה לפני הזמן, ענתה על כל השאלות, קיוותה, ציפתה, ופעם אחר פעם קיבלה תשובה שלילית. ארגון אחרי ארגון סגרו בפניה את הדלת. לאט לאט ומתוך ייאוש, היא החלה לחפש כל משרד קטן, קרוב לבית שרק "יסכים" לקבל אותה. ובמקביל המשיכה לעבוד למחייתה בחברה קטנה המעניקה מענה טלפוני ללקוחות במשרה זמנית, חלקית, אשר לא דורשת תואר אקדמי ובשכר נמוך.

זה הרגע בו הגיעה אלינו, לתכנית 'תופסים כיוון', תכנית למצוינות בקריירה עבור אקדמאים והנדסאים, צעירי הפריפריה . במהלך החודשים הראשונים של התכנית, אנה קיבלה כלים ותרגלה מיומנויות שונות שסייעו לה לעבור תהליכי קבלה. בשלב השני של התכנית, הותאם לה מנטור שליווה אותה. המנטור, שותף בכיר באחד ממשרדי רואי החשבון הגדולים בארץ, הכיר לה אלו תפקידים ומשרות קיימים בשוק, הדריך והכין אותה לקראת ראיונות העבודה. אנה הבינה איזה תפקיד היא רוצה, לאיזה תפקיד היא מתאימה ומה הערך המוסף שלה עבור הארגון. לאורך התכנית עבדה על חיזוק הביטחון העצמי, והיא החליטה שזה הזמן שלה ללכת הכי רחוק שהיא יכולה. לחלום ובגדול. היא הגישה מועמדות, זומנה לראיונות, בתהליך יגעה עליות ומורדות, ובסופו התקבלה לשניים מחמשת המשרדים הגדולים! כל שנותר לה היה לבחור מבין השניים.

בישראל של היום מציאת עבודה הולמת לצעירים המתגוררים בפריפריה הגאוגרפית או מגיעים מפריפריה חברתית, ללא רשת של קשרים ותמיכה משפחתית, ואפילו אם הם בעלי תואר אקדמי, זו משימה מורכבת בלשון המעטה. חלק מצעירים אלו נמצאים בתת תעסוקה – מובטלים או משתלבים במשרה שאינה הולמת את כישוריהם, השכלתם, ואת רצונותיהם, מתוך מצב של חוסר ברירה (ברקת, 2018). קבוצות פגיעות בשוק, כגון מובטלים, אוכלוסיות מודרות ומוחלשות, או כאלו שנכנסים לראשונה לשוק העבודה נוטים להתפשר, בלית ברירה, על עבודה לא יציבה המציעה שכר נמוך (Stier & Levanon, 2003). לפי מחקר של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה משנת 2008, הסיכוי של מובטלים למצוא עבודה במרכז גבוה פי 3.5 ביחס לצפון ופי 1.5 ביחס לדרום. אנו נוטים לחשוב שבקרב אקדמאים הבעיה שכיחה פחות, אך לפי מחקר של Burning Glass Technologies (2018), 40% מבוגרי האקדמיה התחילו בתפקיד ראשון שלא תאם את רמת ההשכלה שלהם. בפריפריה התופעה רווחת אף יותר, בעיקר בשל העדר רשת קשרים והצורך המיידי במקור פרנסה (OECD, 2018). שבעים אחוזים מהצעירים בתת-תעסוקה נשארו באותו המצב גם לאחר עשור. בנוסף, השינויים הדיגיטליים והגלובליזציה מחייבים שינוי בדרך החשיבה על אופן ההתנהלות בעולם התעסוקה ובהתאם, בכלים ובמיומנויות (סומך וקאדרי, 2017).

למה "תופסים כיוון"?

תכנית "תופסים כיוון" פותחה על מנת לאפשר לצעירים אקדמאים והנדסאים תושבי הפריפריה החברתית-גיאוגרפית מיצוי תעסוקתי הולם ופיתוח מסלול קריירה.

התכנית הוקמה בשנת 2013 באופקים ונולדה כמיזם "להעז ביחד" של עמותת בוגרי סיירת מטכ"ל, שהחליטו להתמקד במיזם חברתי בעיר אופקים, שם נוצרה שותפות עמוקה עם מרכז הצעירים שהציף את הפער בקרב אקדמאים תושבי העיר שגם לאחר שהתאמצו ורכשו השכלה גבוהה היו רחוקים ממיצוי הפוטנציאל האישי שלהם.

מדינת ישראל וגופים פילנתרופיים השקיעו משאבים רבים במטרה שצעירים מהפריפריה החברתית-גאוגרפית המגיעים מרקע מוחלש, ירכשו השכלה אקדמית כגורם למוביליות חברתית. כך גם הצעירים הקדישו מזמנם וממרצם. אך המציאות טופחת על פניהם עם סיום התואר. בעודם מגיעים לשלב חיפוש עבודה, הם מבינים שהתואר האקדמי לא יפתח בפניהם דלתות למשרה רלוונטית בתחומם. כך שחלק מההשקעה והמאמץ לייצר מוביליות חברתית יורדים לטמיון.


להגיע הכי רחוק שאפשר


לתוכנית שלוש מטרות:

· מיצוי הפוטנציאל ומימוש תעסוקתי הולם. משתתפי התכנית עוברים תהליך של מיקוד תעסוקתי על מנת לזקק את הנתיב המקצועי שיהלום את כישוריהם והשכלתם, ופועלים במהלך התכנית במטרה להשיג את היעד המבוקש באמצעות כלים ומיומנויות שהם רוכשים בתכנית ובאמצעות וליווי אישי וקבוצתי. בנוסף, כל משתתף מקבל מנטור מתחום עיסוקו אשר מלווה, מייעץ, תומך ומסייע בתהליך זה.


· פיתוח מסלול קריירה, או במילים אחרות: בניית אסטרטגיה לקריירה. במהלך התכנית, המשתתפים מסמנים את היעד הבא, ומתמקדים בדרך שעליהם לעשות כדי להגיע ליעדם. מתוך מחשבה על הפערים שעליהם להשלים: אלו תפקידים עלי למלא בדרך לתפקיד הנחשק? מה עלי ללמוד ועם מי כדאי לי להיפגש? לאילו קהילות להשתייך? ועוד.


· קבלת אחריות ויכולת השפעה, ברמה האישית והמערכתית. האחריות על התהליך הינה של המשתתף, מתוך תפיסה שביכולתו להנהיג שינוי בחייו, הן במסגרת התכנית והן לאחריה. חפץ ולינסקי (2007) דברו על מנהיגות הסתגלותית, על פי הגדרתה, מנהיגות הינה נקיטת פעולה ולא נובעת מסוג האישיות או עמדת הסמכות. פעולה שתביא לשגשוג באמצעות שינוי תפיסות, אמונות ודעות. הגדרה זו מרחיבה את שדה הראייה וכלי ההשפעה של האדם ומתייחסת למנהיגות כפעולה שאותה כל אדם בכל מצב יכול לבצע, לקדם או לשנות, ובכך להשפיע על חייו או על המערכת.


להיכנס למעלית החברתית

צעירים בגילאי 18-30 ולעיתים בגילאים מבוגרים יותר, נדרשים לתמיכה משפחתית וחברתית על מנת לבחון את האפשרויות העומדות בפניהם בדגש על תחום התעסוקה. תקופה זו מחייבת אותם לקבל החלטות החשובות לעתידם ולעיתים רבים מהם חווים לחץ וחרדה.כאשר מדובר על צעירים בפריפריה החברתית-גאוגרפית ניכר כי קיים מחסור בכלים מקצועיים על מנת למצוא עבודה, מחסום בשפה או היעדר כישורים למציאת תעסוקה הולמת והעדר תחושת מסוגלות אישית: חלקם חווים תחושות שליליות באשר ליכולות האישיות שלהם (סנדרוביץ ודבורקיס, 2009), אחרים עשויים להיות חסרי קודים התנהגותיים בלתי פורמליים או חסרי מידע ורשת קשרים אודות עולם התעסוקה. גם מעסיקים עשויים להפלות, במודע או שלא במודע, כאשר המועמד שונה מהם (Vance, 2016). כמו כן, צעירים אלו לרוב לא נחשפו לדמות לחיקוי, אשר הצליחה לבנות קריירה מצליחה.

התכנית שואפת לא רק לתת מענה לחסמים ולצמצם פערים אלה, אלא לייצר הזדמנויות איכותיות, באמצעות שלושה אפיקי פעולה:


· חיזוק הבטחון העצמי ותחושת המסוגלות התעסוקתית

· רכישת ארגז כלים, ידע ומיומנויות להשתלבות הולמת בתעסוקה

· חיבור לרשת קשרים חזקה והיכולת לייצר ולזכות בהזדמנויות, שעד עתה היו רחוקות מהישג ידם, ולחלקן הם כלל לא היו מודעים.


(1) חיזוק הבטחון העצמי ותחושת המסוגלות

מסוגלות עצמית עוסקת באמונה של האדם ביכולת שלו להשיג את מטרותיו או לעמוד במשימה. ככל שהמסוגלות העצמית גבוהה יותר כך האדם ישקיע מאמצים רבים יותר להשגת המטרה ולהיפך, כאשר המסוגלות העצמית נמוכה יותר כך תרד גם המוטיבציה לבצע את המשימה או להשיג את המטרה (Bandura, 1997) . בתכנית תופסים כיוון אנו מתמקדים בפיתוח כישורים אישיים רגשיים, כגון: דימוי עצמי, בניית מוטיבציה, אוריינטציית עתיד ותכנון קריירה, אמינות ונכונות למלא את משימות העבודה המצופות, חשיבה יצירתית, פתרון בעיות ויכולות דיגיטליות. המטרה היא שכישורים אלו יגבירו את תחושת המסוגלות העצמית וההישענות על המקורות והמשאבים הפנימיים של האדם, יחזקו את השליטה העצמית ואת אי-התלות באחרים, במיוחד כאשר אין לאותו אדם תמיכה או עורף משפחתי חזקים.

(2) רכישת ארגז כלים, ידע ומיומנויות

המשתתפים רוכשים כלים ומשפרים את המיומנויות על מנת לסמן את התפקיד הנכון עבורם, להגיע לריאיון עבודה ולצלוח תהליכי מיון מורכבים, להשתלב באופן מיטבי בארגון או בתפקיד חדש, ועל מנת לגבש וליישם אסטרטגיית קריירה.

תחילה, הם שואלים את עצמם שאלות על מנת לפזר את העמימות והבלבול ולהכיר את הרצונות האמיתיים שלהם המתבססים על היכולות שלהם, תחומי העניין שמעוררים בהם תשוקה, וסביבת העבודה הרצויה מבחינתם. מאפיינים אלו משתנים לאורך התפתחות הקריירה ויכולת זו של מיקוד תעסוקתי, תלווה אותם גם בהמשך הדרך. בשלב זה הם מדייקים עבור עצמם את עולמות התוכן בהם היו רוצים לעסוק, ולאחר תהליך של העמקת הידע בתחום, הכרות עם ארגונים ומשרות, הם מגדירים לעצמם את התפקידים המבוקשים.

כמו כן, הם רוכשים כלים ומיומנויות בעולם התעסוקה המשתנה, מעבר לכישורים ולניסיון הפורמליים, על העובדים לאמץ תפיסות של ניהול עצמי ולמידה מתמדת וגישות להתמודדות יצירתית ולהתמדה במצבי שינוי ועמימות, על מנת להישאר רלוונטיים בעולם התעסוקה. בתכנית רוכשים המשתתפים מיומנויות נוספות כגון: גמישות מחשבתית, יכולת לתקשר בעל פה או בכתב, הקשבה פעילה, יכולת עבודה בצוות, ניהול משא ומתן, ניהול זמן, הסתגלות לשינויים ועוד (מבוסס על O*NET content model).


(3) חיבור לרשת קשרים חזקה ומנטורינג

המעבר מסיום הלימודים האקדמיים לכניסה לשוק התעסוקה הינו משמעותי בדרך למוביליות חברתית. על פי דו"ח של ה OECD (2018), קיימת חשיבות מרבית לגורם תומך שיוכל לייעץ בנושאי קריירה ויהווה מנטור בשלב הזה, גורם שיוכל לספק מידע מדויק ומכוון עבור הצעירים לגבי הצעדים בבניית קריירה, תוך התמקדות בתחום הפרופסיונאלי.

כל משתתף בתכנית מוצמד למנטור שמותאם בקפידה לצרכיו, בהתאם לתחום העיסוק שלו. המנטור הוא בכיר בתחום בו המשתתף שואף להשתלב, ופועל בתכנית בהתנדבות. בתהליך המשותף המנטור תומך ומקשיב, מסייע בנקודות שונות בתהליך, כגון - הכנה לריאיון עבודה, מעבר על מסמך קורות חיים, מתן פרספקטיבות ופרדיגמות חשיבה שונות, העצמה וחיזוק הבטחון העצמי, ויצירת חיבורים עם גורמי מפתח נוספים בתחום. על פי ה-OECD, השמה בשלב ההתמחות מבוססת על רשת קשרים בלתי פורמאלית ומנגנון "את מי אתה מכיר?", ואם אין לך כאלו אתה נשאר מאחור. לכן בתכנית בכלל ובתהליך המנטורינג בפרט אנו שמים דגש על חשיבות החיבור לגורמי מפתח ולקהילות מתמחות, וחשוב יותר, אנ