קריירה שנייה – שינוי הכרחי, מירה חניק

בשנות התשעים של המאה שעברה, עסקתי רבות בחקר המושג "הצלחה" עבור נשים. בעשור שבו נשים נאבקו על מקומן בעולם המקצועי ובדרגי הניהול, על גובה שכרן, ועל איזון בחייהן, וכל אלה למול תפיסות סטריאוטיפיות לגבי יכולותיהן – הרגשתי צורך להביא את הידע הקיים על כל אלה ולסייע לנשים השואפות להגיע למימוש הכישורים שלהן בעולמן האישי והמקצועי.

מטרתי היתה לסייע לנשים מוכשרות ובעלות שאיפות לפלס לעצמן דרך בעולם שעבורן הוא מלא מהמורות ומחסומים. התייעצות עם משפחתי העלתה רעיון שאתר אינטרנט (בתקופה שבה המושג "בלוג" עדיין לא נולד) יהיה ערוץ שבו תוכל אישה המבקשת לפרוץ דרך לעצמה - אם בעולם המקצועי שלה, בדרגי הניהול או באקדמיה, במסחר או בעסק קטן – למצוא מידע, תמיכה ועצות מבעלי הידע ומנשים כמוה.

הוחלט שב"הדרך למעלה", הפונה לנשים בלשון נקבה, לא יהיו מדורי בישול, אופנה או רכילות. המדורים המרכזיים בשנים הראשונות עסקו בעולם המקצועי, בקידום עצמי, בניהול ומנהיגות, ובנושאים אחרים הנוגעים להעצמה אישית, ופיתוח יזמות. ברבות השנים, גדל האתר והתרחב, בעיקר הודות לנשים המומחיות בנושאים שונים, שתרמו מניסיונן ואחרות ששיתפו בסיפורי חייהן. האתר מחזיק היום כאלפיים דפים (מאמרים או כתבות) בנושאים אלה.

כאשר הופתעה יום אחד, עליזה א., כתבת טכנית בחברת היי-טק, ע"י הממונה שלה בהצעת קידום לתפקיד אחראי יותר, נוכחה כי תגובתה הפנימית היתה של חוסר התלהבות, ואף אכזבה, מעצם ההצעה. כשהחלה לדון בינה לבינה על הצעת הבוס שלה, עלתה לתודעתה המחשבה שבעצם בשנה-שנתיים האחרונות היא מגיעה בבוקר לעבודה בתחושה של חוסר רצון ומעורבות נמוכה, וסופרת את הדקות עד לסיום יום העבודה. ברגע שהיא סוגרת את דלת משרדה, חשה עליזה תחושת שחרור והקלה כה גדולה, שהיא עצמה מופתעת ממידת הדחייה שהיא נושאת בחובה, כלפי עיסוקה.

באיבחון ראשוני, התברר לה שהיא עייפה ושחוקה מכל מה שקשור בעבודתה הנוכחית, וכי כישוריה הטבעיים טמונים דווקא במקומות אחרים לגמרי. הוצע לה ללכת בעקבות ליבה, ולפתח את כישוריה בתחום בו היא נהנית יותר לעסוק.

לאחר שתי פגישות ייעוץ, הגיעה עליזה להחלטה הבלתי נמנעת: היא הקימה עסק קטן המשלב משתלת צמחים עם ייעוץ לעיצוב גינות - תחום שהצטיינה בו כתחביב בגינת ביתה הפרטי. עליזה מתארת את ההכרה שהגיעה אליה, ואת השינוי שביצעה כ"הצלה ממש": "הרגשתי שלא הייתי מסוגלת להמשיך ככה. אני היום במקום טוב יותר בחיים שלי. זה באמת מה שאני אוהבת לעשות".

* * * *

הנתונים של המאה ה-21 מצביעים על כך שהאדם העובד מחליף את מקום עבודתו כשמונה פעמים בממוצע בימי חייו, ולפחות פעם אחת את עיסוקו. מספר נקודות בחיים מאופיינות בצורך בשינוי של עיסוק או קריירה.

סוף שנות ה-20, הוא גיל המסמן בפעם הראשונה הערכה מחדש של הקריירה. גיל זה מלווה בבחינת ההתקדמות לעבר יעדים אישיים ויעדי קריירה, וגורר איתו החלטות לגבי שינוי או הישארות במסלול זה. רבים מגיעים, לאחר מספר שנים של התעסקות במקצועם, להכרה כי המקצוע המקורי, אליו דחפו אותם הוריהם או המורים לשעבר, אינו מספֵק אותם או שאינם מתפתחים בו כראוי. זהו צומת המתאים להכשרה מחודשת, או ללימודים לצורך שינוי הקריירה.

שלב אמצע החיים, הוא תקופה נוספת, המלווה גם היא בסדרה של שינויים בתפיסת העולם וההתמודדות של היחיד עם עצמו ועם מטרות חייו. לעיתים קרובות מלווה תקופה זו במעין סיכום-ביניים של החיים, וחשבון נפש בו מעורבים ספיקות, קונפליקטים, ולעיתים גם תחושה של שחיקה ו"תקיעות" ביחס לעבודה ולעיסוק.

צרכיהם ושאיפותיהם של גברים בנושא הקריירה בתקופת חיים זו, אינם זהים בהכרח לאלה של נשים בנות גילם. נשים רבות, שהיו עסוקות בטיפוח התא המשפחתי, ופחות בפיתוח והגשמת שאיפותיהן בתחום הקריירה, עשויות בשלב זה של החיים לראות את ההזדמנות לה ציפו שנים רבות - לבטא את עצמן, להתקדם ולהתפתח בקריירה חדשה או מחודשת.

גברים באותה קבוצת גיל, נוטים לפתח מודעות גבוהה יותר לצרכים הרגשיים שלהם, ולגלות גמישות גבוהה יותר בתחום היחסים החברתיים והבינאישיים. עזיבת מקום העבודה או שינוי תפיסת הקריירה מבטאים באופן חיובי ובונה יותר משבר כזה באמצע החיים.

מכיוון שהקריירה והעיסוק שלנו מהווים חלק כה מרכזי בחיינו, אנשים רבים חשים שהערך העצמי שלהם מחובר לתפקיד שהם עושים בעבודה. הצלחה, כישלון, או בעיות בעבודה, מקרינים על הערך העצמי של האדם. תחושת "תקיעות" או "חוסר הצלחה" הן איתות עוצמתי שהגיע הזמן להחליף עיסוק או קריירה. אצל רוב האנשים, כרוכה החלטה כזו בהתלבטויות ובפחדים צפויים, ובדאגה הנובעת בדרך כלל מן הצורך לעזוב דפוסים ישנים ולהתנסות בשדות חדשים ובלתי מוכרים.

אולם לעיתים, דווקא במצב של משבר אירגוני, פיטורין וקיצוצים, זוהי האפשרות היחידה, והסבירה ביותר להציל את הקריירה. מעטים הם יחידי הסגולה המקדמים כל שינוי בשמחה, והרואים את משמעות חייהם בשינוי מתמיד. אנשים המסוגלים לעשות זאת, הם מאושרים בחייהם.

*****

סיפורו של עודד:

אדם אחד, המשאיר את הרושם כי הוא מגשים את מהותו הפנימית בשינויים ובהחלפת קריירה ומקומות עבודה, הוא עודד, מהנדס מכונות בהכשרתו. הקריירה שלו רצופה שרשרת ארוכה מאד של תפקידים השונים זה מזה, ורובם ללא קשר להכשרתו המקורית. משפט המפתח של עודד הוא: "בשביל לעשות שינוי צריך לנשום עמוק", והקריירה שלו מתאפיינת בקפיצות מהירות מתפקיד לתפקיד, ומארגון לארגון.

עודד מעיד על עצמו: "אני לא יכול לזהות את עצמי הרבה זמן באותו מקום". שאיפת חייו, לדבריו, היתה תמיד להיות עובד סוציאלי, ונראה שכל תפקיד שהוא לוקח על עצמו, נמדד לא מעט על פי מידת הדמיון שיש בו לשאיפה זו. תפקידו, "כרגע", הוא מנהל מפעל גדול המייצר ומשווק תוצרי נייר שונים: "צריך הרבה נפש של עובד סוציאלי כדי לטפל במאה וחמישים עובדים", הוא מגדיר את עיסוקו הנוכחי.

אולם, בל ייווצר הרושם שמעברים ושינויים כה רבים הם דבר קל אפילו למי שמייחל להם. לאחר שעזב תפקיד בכיר בחברת היי-טק וישב בבית חמישה שבועות בחיפוש מקום עבודה, מגדיר עודד תקופה זו כתקופה "הכי קשה שהיתה לי בחיים".

אחד הדברים המרשימים אצל האמיצים המחליפים קריירה, היא התחושה הפנימית של הדחף, הכוח הגדול המוביל אותם להגשים את עצמם. החשוב הוא לראות שיש אופציות אחרות שניתן לבחור מהן. זה מה שמבדיל בין אלה שהרצון שלהם לשנות קריירה נשאר בגדר חלום לא מושג, לבין אלה שמגשימים את עצמם בחייהם.

*****

סיפורה של אביבה:

שעור כזה, למדתי מאביבה, משתתפת בקורס למנהלות, שסיפרה בריאיון הכניסה כי באה לקורס כדי "להעביר את הזמן", משום שבעבודתה אין כל סיכוי לקידום, וגם ממילא מזמן כבר איבדה בה עניין.

כחצי שנה מסיום הקורס, סיפרה לי אביבה בשמחה מופגנת: "חיי השתנו ללא הכר". והסבירה: "ראיתי פתאום שיש לי המון אופציות. הרבה יותר ממה שחשבתי קודם. התחלתי לבדוק אפשרות לעבור לעיסוק בתחום מודעות-הגוף, וגיליתי שאני מצליחה להדריך אנשים ולעזור להם".

אביבה עזבה בהדרגה את מקום עבודתה, תוך שהיא שומרת לעצמה זכות לחזור אליו. במקביל, החלה להדריך אנשים בשיטת התעמלות בריאותית מיוחדת. "הצמיחה האישית שלי, זה הערך המיוחד שהפקתי מהשינוי שעשיתי", מסבירה אביבה. "אם היית אומרת לי לפני שנה שהיום אהיה מאושרת כפי שאני מרגישה, הייתי צוחקת לך בפרצוף", היא מעידה.

*****

מה שמייחד אנשים אלה, הבוחרים בעצמם לקום ולבצע שינויים דראסטיים במערך החיים שלהם, הוא האומץ והאמונה בעצמם. ניתן ללמוד מאנשים אלה, גם אם אנחנו נאלצים לעשות שינוי בקריירה, שלא מבחירה אישית.

אנשים המחליפים קריירה בהצלחה, עושים מספר צעדים חשובים, שלא כדאי להתעלם מהם:

· ראשית, הם מציבים יעדים. הם בודקים מה המטרות האמיתיות בחייהם, מה הם אוהבים לעשות, ואיפה ניתן ליישם זאת, ובוחרים את המסגרת שתיתן להם את מה שהם זקוקים לו.

· אנשים אלה פתוחים לרעיונות חדשים, וקשובים לכל הזדמנות המתדפקת בחלון. הם אינם אומרים: "לא עכשיו, אני עסוק בלסבול ממה שאני עושה", אלא מקשיבים היטב לכל הזדמנות הניקרית בדרכם, ובודקים כיצד יוכלו לנצל אותה.

· אנשים אלה קמים ופועלים. במקום להתלונן ולקטר על מקום העבודה העלוב שלהם, על הבוס הלא-מתחשב, ועל המשכורת הנמוכה, הם פשוט קמים ועושים. הם לא אומרים: "הלוואי והיה לי גב כלכלי כדי לעשות זאת", אלא: "אין לי ברירה, עלי לעשות זאת".

· אנשים אלה משווקים עצמם לסביבתם כל הזמן, בלי להתבייש. הם מדברים עם כל מכריהם, ומספרים להם מהו התפקיד שהם מחפשים. אנשים אלה הם בעלי מיקוד שליטה פנימי, האומר: "אני אדון לחיי. רק אני מסוגל להזיז דברים". הם רואים את עצמם בלבד כאחראיים לעתידם ולאושרם, ובמקום להאשים את המצב הכלכלי, את וועד העובדים, או את ההנהלה, הם פשוט בוחרים להתמקד על יעדיהם ויוצאים לכבוש אותם.

אם אתה נמצא "בין עבודות", או מצפה להודעה לא-נעימה ממקום עבודתך, אמץ לך את המוטו של אנשים אלה: "אין ברירה: רק אני יכול להושיע אותי".

בהצלחה!

ד"ר מירה חניק, http://www.haderech.co.il/