page contents

תיחום ופשרה – תיאוריה ומעשה, נמרוד בליך

המצב "בשטח": במסגרת עבודתי כפסיכולוג תעסוקתי הדרכתי פעמים רבות אנשי מקצוע בתוכניות לקידום תעסוקתי המיועדות לאוכלוסיות מוחלשות. סדנה שעניינה מושגי בסיס כגון נטיות תעסוקתיות וניתוחי עיסוקים, מעוררת לא אחת את השאלות הבאות: כיצד בוחרים עיסוק בפועל? האם באמת בוחרים בהתאם לנטייה התעסוקתית? האם נכון לעודד בחירה בהתאם לגורם זה?

לא במקרה שאלות אלו עולות דווקא בקרב מקדמי תעסוקה ומאמנים אישיים שלקוחותיהם בשגרה מגיעים מרקע סוציו-אקונומי חלש. מצב בו אדם בוחר עיסוק או תחום לימודי כביטוי למאוויים אישיים, תחומי עניין, כישורים, או תכונות אישיות, נדיר באוכלוסייה זו ביחס לאוכלוסיה הכללית. קביעה זו נסמכת על עבודתי במשך שנים עם לקוחות מרקע הסוציו-אקונומי חלש וטענה דומה אפשר למצוא אצל בלושטיין (Blustein, 2006) ואצל בלושטיין ושות' (Blustein, Kenna, Gill, & DeVoy, 2008).


מתוך מאות תהליכי ייעוץ שניהלתי במסגרת שסיפקה שירותים לאוכלוסיה מוחלשת, רק במיעוטם הוצגה השאיפה למימוש אישי או לביטוי פנימי כמניע משמעותי לתהליך הייעוץ וכגורם חשוב בהחלטה בנוגע לעתיד. רוב התהליכים הסתיימו בבחירה שהמניעים לה, כביכול, פרקטיים וחיצוניים: שכר צפוי, עלות המסלול, קושי לימודי ברכישת המקצוע, הזמן שיחלוף עד למימושו בפועל, ביקוש בשוק העבודה, היכולת לשלב הכשרה עם מגבלות של עבודה או טיפול בילדים, מרחק מהבית ומגבלות חברתיות-תרבותיות כגון יחס הבעל ליציאה לעבודה או יחס החברה לאישה עובדת. תמונה זו עומדת בניגוד בולט למאפיין את תהליכי הייעוץ שהתקיימו בפרקטיקה הפרטית שלי. סיבות פנייה אופייניות לנועצים פרטיים הן תחושת תסכול אישי, תחושת החמצה או חוסר מימוש, הבנה כי התכונות האישיותיות אינן תואמות לעיסוק הנוכחי ותחושת בלבול ביחס לעצמי.

מה יכול להסביר את ההבדלים המהותיים במוטיבציה לייעוץ, בין נועצים שהרקע הסוציו-אקונומי שלהם חלש, ובין אלה שהתפתחו והתחנכו בסביבה מבוססת? האם סביבה מוגבלת יחסית באמצעים כלכליים ובנגישות להשכלה איכותית מניבה אנשים הכמהים פחות למימוש אישי? שאלות אלו נותרו פתוחות למול הממשות הברורה שעלתה מהשטח ומאנשי המקצוע שעיקר פעילותם בקרב לקוחות שצמחו בסביבה מוחלשת. ממשות זו מנוסחת על ידם בסגנון הבא: "בחירת מקצוע היא לוקסוס שלא רלוונטי למרבית לקוחותינו. זהו סוג של אידיאל לעשירים בלבד המתקיים בצפון תל אביב ובשכונת רחביה בירושלים. בלוד ובשכונה ד' בבאר שבע לא בוחרים". בניסוח זה יש איכות מתריסה והוא בווודאי לא משקף את המצב במלואו, אך במהותו הוא משקף מציאות שתיאוריות ביחס לבחירה מקצועית וגיבוש שאיפות מקצועיות לא מרבות להתמודד עמה. אם ניקח לדוגמא את המודל של הולנד (1985), שהוא עמוד תווך תיאורטי מרכזי בפסיכולוגיה תעסוקתית, ניווכח שאבן הראשה שלו היא מושג ההלימה: ההתאמה בין העצמי (ה-Self ), לבין הסביבה התעסוקתית. לא מפתיע כמובן שתיאוריות פסיכולוגיות ממוקדות בהסברים פסיכולוגיים לתופעות, ובהבנת העולם הפנימי כמקור למוטיבציה ולהתנהגות, אך לאור המציאות שנתקלים בה עולה השאלה האם הסברים אלו מספיקים והאם נגזרים מהם כלי עבודה אפקטיביים עבור מגוון הלקוחות הזקוקים להתערבות פסיכולוגית-תעסוקתית?


מסגרת תיאורטית אפשרית להתמודדות עם המצב:

אחת החוקרות החשובות שהתמודדה עם שאלה זו, ולמרבה הצער גם אחת מהמעטות שעשו זאת, הייתה לינדה גוטפרדסון. לטענתה, כדי להבין כיצד מתגבשות שאיפות תעסוקתיות בפועל ובאיזה נסיבות מוותרים עליהן ומתפשרים בבחירה, נדרשת הרחבה של מושג העצמי מעבר לזה המובא בתיאוריה של הולנד ובתיאוריות פסיכולוגיות אחרות Gottfredson, 1981, 2005)). יש לדעתה להבין איך מציאות כלכלית-חברתית ונורמות חברתיות מופנמות לתוך העצמי דרך תהליכי סוציאליזציה, מעצבות אותו, ובסופו של דבר גם מגבילות אותו בבחירה התעסוקתית. ביתר פירוט, גוטפרדסון טוענת שיש להתייחס לשלושה מרכיבים חברתיים-פסיכולוגיים בתוך העצמי כדי להבין את תהליך התפתחות השאיפות התעסוקתיות וגיבושן, וכן את מנגנון ההתפשרות עליהן: מגדריות - יחסו של האדם אל עצמו ואל עולם העבודה על ציר של גבריות-נשיות; סטאטוס - תפיסת האדם ביחס למעמד החברתי-כלכלי המתאים לו ותפיסתו ביחס למעמד החברתי-כלכלי הנגזר מהשתייכות למקצוע; ואינטליגנציה - הדימוי העצמי הקוגניטיבי והתפיסה ביחס לרמה הקוגניטיבית הנדרשת במקצוע. ללא התייחסות למושגים אלה בתפיסה העצמית ובתפיסה שעיצב אדם בנוגע לעולם העבודה, לא ניתן להבין את השאיפה התעסוקתית שגיבש.

הפנמת מרכיבים אלה לעצמי מתרחשת באופן הדרגתי, לאורך תהליך התפתחות האדם מינקות לבגרות.

המגדר הוא המושג הראשון שמופנם. הילד לומד לזהות את קיומם של מינים נפרדים ואת הרמזים הפיזיים והחברתיים למין, לומד לזהות את מינו שלו ולרוב גם יוצר הזדהות פסיכולוגית עמו. בשלב זה יפסיק הילד להזדהות עם מקצועות שאינם תואמים עפ"י הנורמה החברתית למגדרו. לדוגמא, ילדה שגדלה בסביבה בה נפגשה רק ברופאים גברים או שמעולם לא נתקלה באישה האוחזת מפתח-שבדי או מברג, תפסיק להתייחס לאופציות תעסוקתיות אלה כרלוונטיות לגביה. לא מדובר כמובן בתהליך מודע ורציונאלי, אלא ביחס רגשי, בתחושת נוחות, הנלווית לתסריט בו אדם מדמיין עצמו בעיסוק כזה או אחר. לפסילה זו של מקצועות עקב התפתחות העצמי, קראה גוטפרדסון 'תיחום'.

המושגים הבאים המופנמים הם האינטליגנציה והסטאטוס.


כשהילד מגיע לגיל בי"ס רמזים חברתיים ביחס לרמת כישוריו הקוגניטיביים מתחילים להיאסף באופן רציף. אלה מגיעים דרך משובים שהוא מקבל מהסביבה הקרובה והמורים ודרך השוואות שהוא מבצע בעצמו אל קבוצת השווים. כתוצאה מכך הילד מגבש תפיסה ביחס לרמתו הקוגניטיבית. במקביל, הילד לומד לזהות סימנים לסטאטוס חברתי-כלכלי (סוג המכונית, מותג הג'ינס או הנעליים, גודל הבית), לומד לזהות את הסטאטוס החברתי-כלכלי של משפחתו ומפתח רגישות רבה לגורם זה.

מתפתחת הבנה הקושרת בין מקצועות והמאמץ האקדמי-לימודי הנדרש כדי להשתייך אליהם, ובין יוקרה מקצועית, רמת חיים ושכר ומעמד חברתי.


לאורך התקופה בה מופנמות לעצמי תפיסות האינטליגנציה והסטאטוס מתבצע התיחום האינטנסיבי ביותר. בסופה מתקבל מקבץ של מקצועות רלוונטיים לבחירה המוגדרים כך: רק מקצועות התואמים לתפיסת המגדר בעצמי, למעמד החברתי-כלכלי המינימאלי המצופה או למעלה מכך ולמאמץ הקוגניטיבי המרבי הנתפס כאפשרי או למטה מכך. בשלב מאוחר יותר, שלב בו ההפנמות ביחס למגדר, סטאטוס ואינטליגנציה התבססו בעצמי זה מכבר, מופנמות לתוכו תפיסות הנוגעות לזהות אישית ייחודית. אלה כוללות תפיסה ביחס לנטיות תעסוקתיות ותחומי עניין, ערכים ותפיסה ביחס לתכונות אופי ואישיות. הפנמות אלה מצמצמות עוד יותר את מרחב המקצועות לבחירה, אך חשוב להדגיש כי צמצום זה נעשה בתוך טווח המקצועות שנותר לאחר שלבי התיחום הקודמים. הנקודה החשובה בנוגע לתהליך התיחום ושיש להדגישה כדי להבין את ערכה של התיאוריה בבניית התערבויות ייעוציות, היא זו: מקצועות שנתחמו אל מחוץ למרחב המקצועות הרלוונטי לעצמי בשלבי התפתחות מוקדמים, לא חוזרים לבחינה חוזרת בשלבים מאוחרים יותר, ללא התערבות. כלומר, קיימת אפשרות ממשית שכתוצאה מתהליך הסוציאליזציה שעבר אדם, ייתחמו אל מחוץ למרחב הבחירה התעסוקתית שלו מקצועות שדווקא היו יכולים להיות מספקים עבורו בהתחשב בכישוריו, נטייתו התעסוקתית, מאפייניו האישיותיים ערכיו, וחשוב מכל - ההזדמנויות הפתוחות בפניו בפועל במציאות. עם זאת, הוא כלל לא ישקול אותם היות והם נפלטו כבר ממרחב המקצועות הרלוונטיים לבחירה לאורך תהליך עיצוב העצמי שלו. מצב של תיחום מחמיר המביא בהמשך לפשרה מיותרת בבחירה המקצועית, מאפיין לא אחת נועצים מרקע סוציו-אקונומי חלש. דוגמא לכך אביא בהמשך.


תהליך התיחום עלול להסתיים גם בהעדר פשרה למרות שזו נדרשת. לפי גוטפרדסון מצב זה מתרחש בעיקר כשאדם מרגיש "לכוד" בין הגבול הדמיוני המסמן את רמת הסטאטוס המקצועי המינימאלית המקובלת בסביבתו ושהופנמה לתוך העצמי, ובין הגבול הדמיוני המסמן את הרמה המרבית של מאמץ אקדמי שלו הוא מסוגל. במילים אחרות, הסביבה ו"הסופר-אגו" תובעים ממנו בחירה מקצועית שהיא מעבר לכישוריו. מניסיוני, העדר פשרה מסוג זה שכיח יותר בקרב אוכלוסיית הנועצים הכללית ונדיר יחסית בקרב נעוצים שצמחו בסביבה מוחלשת[1].

תרחיש בו נסיבות המציאות מובילות לפשרה ללא קשר ברור למאפייני תהליך התיחום, נפוץ למדי גם הוא והדבר נכון לכלל אוכלוסיות הנועצים. קצרה היריעה כאן לתיאור תסריטי פשרה נפוצים, אך עדיין אבחין בין שני מצבים: מצב בו אדם באופן אקטיבי משקלל בין מטרות חיים שונות ובוחר במטרה מקצועית שאינה אופטימאלית בכדי לממש את המכלול, ומצב בו אדם חש כי נסיבות המציאות "כופות" עליו פשרה והוא נאלץ לקבלה ללא שבחר בכך. על המצב הראשון לא ארחיב היות והוא אופייני לרוב לנועצים שהפשרה שעשו מעידה על כוחות-האגו שלהם ועל התפתחותם החיובית. המצב השני עם זאת, מלווה לרוב במצוקה משמעותית של הנועץ ובתחושת תקיעות. לתובנותיה של גוטפרדסון ביחס למנגנון הפשרה יש לדעתי משמעות רבה במרחב שהן יוצרות בנוגע להבנת הפשרה "הכפויה", והן יכולות לסייע לאיש המקצוע לקדם נועצים המתמודדים עם כך.


לטענת גוטפרדסון, הגורם שהופנם אחרון לתוך העצמי, נפלט ראשון מתוך השאיפה התעסוקתית בעת פשרה. כלומר, נוותר תחילה על ביטוי הנטייה התעסוקתית ומאוויים אישיים במקצוע, ואם נדרשת פשרה חמורה יותר נהיה מוכנים לוותר במידת מה גם על רמת הסטאטוס המקצועי. פשרה על תחושת הנוחות המגדרית שמספק העיסוק כמעט ובלתי אפשרית. מדוע? מפני שמקצוע הוא הצהרה חברתית, והאדם, כיצור חברתי, מגיב בהתאם לחשיבות גורמים אלה בחברה. ביטוי המגדר בחברה הוא הבסיסי ביותר, לאחר מכן השגת מעמד ורק לבסוף ביטוי האישיות הייחודית. גם בהקשר זה חשוב להדגיש כי הפשרה איננה מודעת בהכרח ויש לכך משמעות רבה בתהליך הייעוצי. נועץ יכול לגלות תסכול רב מאד בגלל שהוא עובד בתחום שהוא אינו נמשך אליו, אך כשמוצעת אלטרנטיבה הוא פוסל אותה כבלתי מעשית או בלתי אפשרית, מבלי שהוא מודע לכך שהוא "מגן" על מרכיבים בסיסיים יותר בעצמי כתחושת המעמד שמספק מקצוע נוכחי או התאמתו למגדר. הבאת מודעות למנגנון זה, ויותר מכך, "כבוד" ולגיטימציה למרכיבים שהמקצוע משמר, יכולים להקל מאד בקבלת הפשרה, וגם זאת אני מדגים בחלק הבא.

יישום התיאוריה בעבודה ייעוצית למול פשרה משני סוגים:

להלן תיאור מקרה שמדגים תיחום מחמיר והתערבויות שניתן להפעיל לאורך הייעוץ כדי להרחיב את טווח הבחירה המקצועית. הוא רלוונטי מאד לעבודה עם נועצים מרקע סוציו-אקונומי מוחלש.


תיחום מחמיר[2]

רחל עלתה עם אימהּ ארצה בשנת 2002, כשהייתה בת 12. היא נולדה וגדלה בכפר קטן ליד באקו באזרבייג'ן. בשנות ה- 90', כשהחלה העלייה ההמונית של יהודי בריה"מ לשעבר, הציעה האם כי המשפחה תהגר לישראל, אך האב סרב בתוקף. בהמשך התגרשו ההורים ומיד לאחר שהאב נתן אישורו לעזיבתה של רחל, עלו השתיים לבדן והשתקעו באשקלון. בעיר התגוררו גם שתי אחיות האם שעלו לפניהן, עם משפחותיהן. רחל הצטיינה בלימודיה ובמיוחד בלטו הישגיה במקצועות מדעיים-ריאליים. האם השתלבה בעבודה כקופאית בסופרמרקט.

מצבן הכלכלי של השתיים היה דחוק ובסוף כיתה יא' החליטה רחל לעזוב את התיכון כדי לסייע לאימהּ בפרנסת הבית וגם היא החלה לעבוד כקופאית.


רחל הגיעה למרכז צעירים כדי לברר בנוגע לעבודה מכניסה יותר. לאחר שתי שיחות עם מקדמת תעסוקה הסתמנה נטייה תעסוקתית לשדה חקרני-מדעי, אך רחל הבהירה כי מטרתה העיקרית היא לסייע לאימה, גם אם משמעות הדבר היא וויתור על העדפותיה. היא ציינה כי היא רואה בתמיכה באם מחויבות מוסרית ולא עול. היא הוסיפה שבגלל שהיא ממוצא קווקזי, היא מדמיינת עצמה עובדת כמוכרת או כמנהלת חנות בקרבה לבית או כפקידה ראשית בעסק של משפחת הדודה. עיסוקים אחרים, לא יהיו מקובלים לדבריה. בפגישה הבאה התבקשה רחל להשלים תרגיל מיון כרטיסים עם שמות מקצועות ולמיינם למקצועות של נשים, של גברים ושל שני המינים. לאחר מכן שוחחו השתיים על הסיבות שבגללן היא שייכה את המקצועות לסיווגים שונים. מקדמת התעסוקה עודדה את רחל לחשוב על דוגמאות החורגות מהמיון שהשלימה, בהתבסס על אנשים שהיא מכירה, ספרים שהיא קראה, סדרות TV שבהן היא צופה וכו'. המטרה הייתה לסייע לרחל לשקול מחדש מקצועות שהיא כבר תחמה אל מחוץ למרחב הבחירה, עקב השיוך למין שהיא הצמידה להם. בפגישה הבאה רחל התבקשה לבחור 10 כרטיסים עם המקצועות המועדפים עליה ביותר ולסדר אותם עפ"י סדר עדיפותם. המקדמת עודדה אותה לבחור לפי נטיותיה וכישוריה, במקום לבחור במקצועות שאותם היא מגדירה כ"הולמים". בראש הרשימה הופיעו המקצועות "כימאית" ו"רופאה". רחל העירה כי לעולם לא תוכל לשקול מקצועות אלה בגלל שהם ירחיקו אותה מאימה. מקדמת התעסוקה הציעה שיקיימו פגישה משולשת יחד עם האם. בפגישה המשולשת אמרה האם שהיא מאושרת שיש לה בת כל כך טובה ומסורה, אך היא גם מצפה ממנה להצליח בקריירה יותר ממנה. היא סיפרה על געגועיה ללימודים ועל תחושת ההחמצה שחשה עקב הוויתור על לימודים גבוהים. היא הפצירה ברחל לעשות הכול כדי להתקדם והרגיעה אותה בנוגע לתגובת המשפחה: "הדודות שלך הרבה יותר מתקדמות ממה שאת חושבת, ואם הן תגדנה מילה, גם הבעלים שלהן יישרו קו".

מקדמת התעסוקה גם הציעה לרחל להצטרף לקבוצת נשים צעירות שמטרתה לסייע להן בקידום לימודים וקריירה. היא תוכל להסתייע בניסיונן של בנות העוברות חוויות דומות, לקבל מהן תמיכה רגשית ועידוד וכן להיחשף למידע רלוונטי בנוגע למסלולי קריירה שיוצג בקבוצה.

השלמה עם פשרה "כפויה"[3]:

יאיר, בן 35, נשוי ואב לשלושה, עובד תקופה ארוכה בתחום הרכש. הגיע למקצוע באופן 'מקרי' לדבריו. סיים תואר ראשון בקולנוע ובתקשורת, תחומים שמאז ומעולם עניינו אותו. רוצה מאד להפוך את הכתיבה לעיסוק מקצועי עיקרי, אך לא יודע איך, לא יכול להרשות לעצמו הסבה לקופירייטינג, תסריטאות או עיתונאות עקב הצורך לדאוג לפרנסת משפחתו. נשקלו הצעות של עשייה בצד העבודה, כגון עריכת תוכן באתר אינטרנט או כתיבה כפרילנסר לאתרים ולעיתונים. הגיע למסקנה שאין לו "אנרגיות" לקדם את העניין במקביל לעבודה והכי חשוב לו להיות מפרנס טוב. ההבנה כי אין בנמצא מסלול זמין שדרכו ניתן במאמץ סביר לעבור מעיסוק ארגוני-עסקי, לעיסוק אומנותי-תרבותי, הייתה ליאיר מכאיבה מאד. הכתיבה ייצגה חלקים אותנטיים בעצמי שרצה מאד לבטאם בעבודה. עם זאת, תחושת החובה למשפחתו וילדיו והצורך להבטיח את רמת חייהם הייתה חזקה יותר. העברת האחריות הכלכלית לאשתו לא הייתה אפשרית ולא נצברו די רזרבות כספיות כדי לאפשר לו תקופת בחינה או התנסות שלא בעבודה במשרה מלאה. משהתבהרה המציאות, הושם דגש בייעוץ על תפיסת האבהות של יאיר ועל תפיסת תפקידו כראש המשפחה. ניתן לאלה מקום של כבוד והודגש מימושם דווקא דרך ההקרבה שעושה יאיר עבור משפחתו. כלומר, הוויתור על מימוש הנטייה האישית קיבל דרך התייחסות זו בייעוץ פרשנות אחרת וערך. כך נוסחה מחדש תפיסתו ביחס לזהותו המקצועית והשתנתה תחושתו בנוגע למימושה. יאיר החליט להישאר בתחום הרכש בו יש לו ניסיון, אך לחפש תפקיד מכניס יותר בהשוואה לתפקידו הנוכחי.

--------------------------

נמרוד בליך, פסיכולוג תעסוקתי פרטי


[1] תוספת ביחס לסוגיה אפשר למצוא במאמר המורחב שהפנייה אליו מופיעה בסיום. [2] עיבוד למקרה המוצג במאמר של אייברס ושות' (Ivers, Milsom, & Newsome, 2012) [3] עיבוד למקרה מהפרקטיקה הפרטית


מקורות

Blustein, D. L. (2006). The psychology of working: A new perspective for career development, counseling, and public policy. Mahwah, NJ: Erlbaum.


Blustein, D. L., Kenna, A. C., Gill, N., DeVoy, J. E. (2008). The psychology of working: A new framework for counseling practice and public policy. The Career Development Quarterly, 56, 294-308.


Gottfredson, L. S. (2005). Applying Gottfredson's theory of circumscription and compromise in career guidance and counseling. In: S. D. Brown & R. W. Lent (Ed.), Career development and counseling: Putting theory and research to work. Hoboken, NJ: Wiley.


Gottfredson, L. S. (1981). Circumscription and compromise: A developmental theory of occupational aspiration. Journal of Counseling Psychology, 28, 545-579.


Holland, J. L. (1985). Making vocational choices: A theory of vocational personalities and work environments (2nd ed.). Englewood Cliffs, NJ: Prentice-Hall.


Ivers, N. N., Milsom, A., & Newsome, D. W. (2012). Using Gottfredson's theory of circumscription and compromise to improve Latino students' school success. The Career Development Quarterly, 60, 231-242.

הגלישה והקניה באתר מאובטחת בתקן

SHA-256 with RSA Encryption - 2048 bits

© כל הזכויות שמורות לאגודת אַיֶלת