המחוננים שאיבדנו בדרך, ברוך נבו , נחמיה פרידלנדר, דוד מעגן

המשאב הלאומי החשוב ביותר של מדינת ישראל הוא המשאב האנושי. בכללו יש חשיבות מיוחדת לפרטים המהווים את פוטנציאל ההצטיינות הלאומי. טיפוח המשאב האנושי הנ"ל הנו אינטרס עליון של החברה. שהרי מקרבם צפויים לצמוח אלה שיובילו את המדינה להישגים חשובים בתחומי המדע, הטכנולוגיה, הרוח והיצירה. מטרת המחקר הייתה לבדוק מהי מידת המימוש של הפוטנציאל האינטלקטואלי של מחוננים צעירים. מוצגים נתונים מעוררי דאגה הנוגעים למחוננים שלא מימשו, ככל הנראה, את הפוטנציאל ההשכלתי שלהם.

מבוא

מחקר זה מתמקד באוכלוסיית מחוננים המוגדרת כנבחני פסיכומטרי שציוניהם בקצה העליון של התפלגות הציונים ולכן שניתן להגדירם כמחוננים. הציפייה הבסיסית היא שקבוצה זו תביא לידי מימוש את האפשרויות שהציון הפסיכומטרי הגבוה מאפשר להם, בין היתר על ידי לימודים אקדמיים. במאמר זה נבחן האמנם ציפייה זו נתמכת על ידי ניתוח נתונים של הקשר שבין להיות מחונן פסיכומטרי לבין השלמת לימודים אקדמיים.

מתודת המחקר הכללית היא: ביצוע קישורי רשומות על פי תעודות הזהות בין קבצֵי מוצא וזאת על פי מאגרֵי הלמ"ס.


שיטה

משתתפים

בשנים 1996-2012 ממוצע מספר בני ה-19 בשנתון היה 112,212, וממוצע בני ה-23 בשנתון היה 109,182. מספר הנבחנים במבחן הפסיכומטרי הממוצע בשנים אלה היה 43,954 , כלומר פחות מ-50%. נבחנים פסיכומטריים אשר נבחנו פעמיים או יותר, נספרו רק פעם אחת, בשנה שבה השיגו את הציון הגבוה ביותר.


ראוי לציין כי בשנת 2020 מספרם של בני 19 הגיע ל- 138,200 ומספרם של בני 23 הגיע ל- 126,900. (ראה השנתון הסטטיסטי של שנת 2020; הוצאת הלמ"ס). כלומר, התופעות שנתייחס אליהן בהמשך הולכות ומתעצמות (כאשר הספירה היא אבסולוטית).


המבחן הפסיכומטרי

המבחן הפסיכומטרי, או בכינויו הרשמי מבחן כניסה פסיכומטרי לאוניברסיטאות (מכפ"ל) הוא מבחן כושר שכלי המכיל תת מבחנים בתחומים: כושר מילולי, כושר חשבוני, אנגלית, יכולת כתיבה. טווח הציונים (הכלליים) הוא 400-800 עם ממוצע כלל הנבחנים כ-540 וסטיית התקן כ– 90.


הגדרת מחונן פסיכומטרי

מחונן פסיכומטרי הוגדר במחקר זה כנבחן שהציון הפסיכומטרי הכללי שלו מיקם אותו בין 5.5%[1] העליונים בהתפלגות הציונים בשנתון שלהם (בשנים 1996-2010). אחוז זה שקול למנת משכל של 130 ויותר בהתפלגות ציוני ה-IQ.


לימודים אקדמיים

נשלף מידע מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באמצעות תעודת הזהות של הנבחנים לגבי לימודים אקדמיים של הנבחנים -- האם הם התחילו בלימודים אקדמיים והאם השלימו אותם תוך 7 שנים מתחילת לימודיהם. הוגדרו שני משתנים דיכוטומיים:

האם הנבחן בפסיכומטרי התחיל בלימודים אקדמיים באחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל (אוניברסיטאות, מכללות כלליות, מכללות להוראה) באותן שנים ועד שנת 2017 (כן/לא)

והאם הנבחן השלים את לימודיו האקדמיים ל תואר ראשון עד שנת 2017. (כן/לא)


תוצאות

על פי הקריטריון שתואר לעיל אובחנו במהלך 15 השנים 1996-2010 - 733 מחוננים פסיכומטריים שעברו את הפסיכומטרי בציון גבוה אך כלל לא החלו ללמוד. זהו שיעור ממוצע של 2.0% מקרב המחוננים בכל שנה. בנוסף, 2,576 אנשים שזוהו כ"מחונני פסיכומטרי" בין השנים 1996-2007 לא השלימו תואר ראשון עד 2017; זהו שיעור פחות ממוצע של 8.9% מקרב המחוננים בכל שנה.


לוח 1. גדלי האוכלוסיות לפי שנים וגדלי שכבת המחוננים במספרים מוחלטים

*מספר נבחני פסיכומטרי: לנבחנים שנבחנו פעמיים באותה שנה או בשנים שונות, נלקח הציון הגבוה יותר.

**5.5% העליונים בפסיכומטרי: שווה ערך ל- I.Q. = 130–135 בקירוב.

הסף התחתון של הציון הפסיכומטרי להגדרת המחוננים היה באותן שנים בממוצע: 715


דיון

ראשית, ראוי לשים לב כי שיעור הנבחנים הפסיכומטריים בשנתון הוא נמוך מ 50%. התחושה הציבורית המייחסת לבחינה הפסיכומטרית "גיוס כללי" של כלל הצעירים, נובעת כפי הנראה, משיעור גבוה של נבחנים חוזרים. שנית, שיעור "פחת" מחוננים פסיכומטריים, בין מועד ההיבחנות הפסיכומטרית לבין הכניסה להשכלה הגבוהה הוא נמוך: 2% לשנה מתוך כלל המחוננים. כפי הנראה, אדם עומד לבחינה הפסיכומטרית רק אם החליט לפנות ללימודים אקדמיים. עם זאת, שיעור ה"פחת" השנתי בקרב המתחילים בלימודים אקדמיים אבל אינם מסיימים אותם הוא גבוה בהרבה: כ- 9% בקרב מחוננים פסיכומטריים. כלומר, בכל שנה "נעלמים" בממוצע למעלה מ-250 מחוננים פסיכומטריים בטרם השלימו תואר ראשון. מאחר ומחזורי הנבחנים ומחזורי הסטודנטים, הולכים וגדֵלים משנה לשנה, סביר להניח שמספר המחוננים ש"נעלמים" בכל שנה כיום הוא כבר כ- 300 עד 350. במילים אחרות, כעשירית מכלל מחונני הפסיכומטרי בישראל, נעלמו מנוף ההשכלה הגבוהה, טרם שסיימו תואר ראשון.


האם אלה אחוזים גבוהים או נמוכים? לכאורה, מדובר בשיעורי נשירה נמוכים. שכן בעבור כלל נבחני הפסיכומטרי בשנים האחרונות, השיעורים של אי-השלמת תואר ראשון הם גבוהים בהרבה: כ-33% (עבור אוכלוסיות הלא-מחוננים). כלומר, המחוננים נושרים פחות מאחרים. הבעיה היא שהפסד משאב אנושי מעולה כואב במיוחד, במונחים לאומיים. מאות צעירים מחוננים אשר יכלו להימנות על דור המובילים העתידיים של המדינה, נעלמים כל שנה, ממאגר פוטנציאל ההצטיינות ההשכלתי הישראלי, מסיבות שטרם נחקרו באופן מסודר. בכל מקרה, מספרים אלה, די בהם לעורר את הצורך במחקר מעמיק.


מגבלות ואתגרים בשיטת בדיקת התופעה

א. "אי-מימוש פוטנציאל" הוא ביטוי בעייתי. יכול אדם להיות מחונן (אפילו על פי קריטריונים אקדמיים בלבד, כמו ציון פסיכומטרי וציוני בגרות) ולפלס את דרכו בדרך עוקפת מוסד להשכלה גבוהה. לדוגמה – לבטא את המחוננות דרך המצאות, פטנטים, יצירה אמנותית, גאונות כלכלית, פעילות ציבורית, וכו'.

ב. הגירה: יכול אדם מחונן למצוא את הביטוי האישי של כישרונותיו, מחוץ לגבולות ישראל. אנשים מוכשרים ביותר אשר יעזבו את מדינת ישראל לאחר שנרשמו בלמ"ס הישגיהם בפסיכומטרי – לא יופיעו בקובצי הסטודנטים והבוגרים בישראל וזאת, גם אם דרכם בחו"ל הובילה אותם לפסגות המדע, הטכנולוגיה, וכו'.

ג. ממד הזמן: על מנת לנטר נשירה, יש לתת הזדמנות ולאפשר לאלה אשר אותרו כמחוננים בנקודת הכניסה למחקר, לסיים לימודיהם לתואר ראשון. משמעות הדבר היא המתנה של מספר שנים (10 שנים במקרה שלנו) מהיום בו נרשם נתון הכניסה בלמ"ס ועד ליום בו נרשם נתון הסיום בלמ"ס.

יוצא מכך שהממצאים של מחקר זה (וכנראה של כל מחקר מעקב רב-שנים) אינם מעודכנים למועד שבו מוצגים הממצאים למקבלי ההחלטות. יש להביא אם כך בחשבון שינויים שהזמן גרמם.


הצורך במחקר המשך

על פי הנתונים אשר הוצגו עד כה, קיימת זליגה בשיעור של כעשירית מהמחוננים בישראל טרם סיום התואר הראשון. השאלה המתבקשת כעת היא: מה הסיבות לפחת זה? הדרך הנכונה ביותר לבירור שאלה זו, היא ביצוע מחקר באמצעות פניות אינדיווידואליות למדגמים של מחוננים (כקבוצות מחקר וקבוצות ביקורת) ובדיקת הסיבות לנשירתם באמצעות ראיונות ושאלונים. סביר שגילוי הסיבות לאי-מימוש מחוננות יצביע על הדרכים שבעזרתן אפשר יהיה להקטין את הנשירה ולשמר ולטפח באופן מירבי את מיטב הכישרונות בישראל. יתכן ואחת הסיבות הפסקת לימודים היא הסיבה הכלכלית. זהו גורם ה"מזמין" התערבות ישירה של המדינה או של האוניברסיטה על מנת למנוע אי -מימ