להיות קשובים להבדלי הקֶשב – פיתוח קורס "הבדלי למידה וקשב בתעסוקה" - אורלי צדוק, אביטל גודרד-אבישר

הפרעת קשב וריכוז נובעת מדיספונקציה של המערכת העצבית. הפרעה זו נוטה לעבור בתורשה ולעתים קרובות יותר מבן משפחה אחד סובל ממנה. פעמים רבות היא מלווה בהפרעות אחרות, כגון לקויות למידה, דיכאון, חרדה ונטייה להתמכרויות, אך היא מוגדרת הפרעה נפרדת מהן. היא נחשבת לבעלת ההשפעה הרבה ביותר בשנות הילדות, בשל הצורך להסתגל לבית הספר ולעמוד בדרישותיו. אולם כיום רווחת ההבנה כי השפעותיה של הפרעת הקשב והריכוז נמשכות לאורך החיים וחלות במגוון תחומי החיים, כגון הורות, זוגיות ועבודה. ההערכה היא כי כמחצית מהילדים שאובחנו בילדות ימשיכו לסבול מההפרעה גם בבגרותם (Davidson, 2008); לפי הערכה של ארגון הבריאות העולמי, 3.5% מהאוכלוסייה העובדת עומדים בקריטריונים שעל פיהם מאובחנת הפרעת קשב וריכוז (de Graaf et al., 2008).


הפרעת קשב ועולם העבודה


בשנים האחרונות התפתח גוף ידע שהצביע על הקשר בין הפרעת קשב ולקויות למידה לבין עולם העבודה. ממחקרים עולה כי תחום התעסוקה הוא אחד התחומים הטומנים בחובם קשיי התמודדות ניכרים עבור אנשים עם הפרעת קשב (Banks, Ninowski, Mash, & Semple, 2008; Specht, Polgar, & King, 2003). למשל, נמצא כי כ-50% מהאנשים עם הפרעת קשב אינם משתלבים בכוח העבודה (Hasazi, Gordon, & Rowe, 1985; Rusch & Phelps, 1987). גם אם הצליחו, אנשים עם הפרעת קשב חווים קשיים רבים יותר בהשתלבות בעבודה (Fletcher, 2014); הם נוטים לעבוד במשרות חלקיות, שמעמדן והשכר עבורן נמוכים (Chen & Chan, 2014; Skellern & Astbury, 2013); הם מפוטרים יותר מעמיתיהם (Chen & Chan, 2014) ומתקדמים פחות מהם (Carroll & Ponterotto, 1998; Creed & Klisch, 2005; Rumberger, 2011). מיעוטם מוצאים עבודה התואמת את רמתם והמציעה להם אפשרויות להתפתחות תעסוקתית (צדוק-לויתן וברונז, 2004; Ness & Price, 1990) והם נשארים בעמדת הפתיחה (Rojewski, Lee, Gregg, & Gemici, 2012). הם מדווחים על ניצוּלם במקום העבודה ועל מידורם מפעילות חברתית, מהוראה ומהכשרות מתקדמות (MacIntyre, 2014).


הוּמבר (Humber, 2013) הצביע על כך שנתונים מדאיגים אלה לא השתנו באופן ניכר בעשרים השנים האחרונות. הוא טען שבהשקעה נכונה אפשר לשנות מצב זה, אך מקבלי ההחלטות אינם מודעים לכך. מקינטייר (MacIntyre, 2014) הצביע על כך שהבעיה אינה מוטיבציה או רצון להשתלב ולעבוד – הבעיה העיקרית היא קיומם של חסמים מובנים בשוק העבודה והיעדרם של כלים מעשיים שמקדמים השתלבות.


בתחום זה המחקר מצומצם יותר. יש ממצאים המצביעים על מסוגלות נמוכה בקבלת החלטות בענייני קריירה בקרב אנשים עם הפרעת קשב (Painter, Prevatt, & Welles, 2008). גם לאחר בניית חוויות של הצלחה נשארו חוסר ביטחון ותחושה של הליכה על קרח דק שבכל רגע יכול להתבקע ולגרום להידרדרות בתפקוד (הדס-דהן וצדוק, 2012).


אנשים עם הפרעת קשב חווים כבר בילדות חוויות של כישלון במפגש עם דרישות בית הספר, שם הם מפתחים מיומנויות דלות יותר ומשיגים ציונים נמוכים יותר. הם מתמודדים לעתים קרובות עם משוב שלילי ועם ביקורת. מכאן שיש להם הזדמנויות מעטות להתנסות ביצירת תחושת מסוגלות (עינת, 2009; Hampton & Mason, 2003). מצב זה יוצר בהמשך הדרך קושי לבחור קריירה וכיוון תעסוקתי על בסיס יכולות וכישורים דומיננטיים. קשיים נוספים בקריירה הם תכנון לטווח ארוך והתמדה, והתמודדות עם משימות ניהול רבות הנדרשות לתכנון קריירה (הדס-דהן וצדוק, 2012; עינת, 2009).

אם כן, אוכלוסייה זו מצויה בסיכון וזקוקה לתמיכה ולהתערבות מקצועית בתחום התעסוקה. ההנחה היא כי התערבות נכונה תאפשר לשפר את תפקודם של אנשים עם הפרעת קשב ולשלבם בהצלחה בעולם העבודה.


קורס הבדלי למידה וקשב


במסגרת תפקידה לקדם אוכלוסיות המודרות משוק העבודה, תבת חותרת לקיים תהליכי חקירה ולמידה מתמידים ולפתח תחומי ידע חדשים שיכולים לקדם את האוכלוסיות האלה כדי לשלבן בעולם התעסוקה. מתוך 200,000 המשתתפים בתכניות תבת, ההנחה היא שאחוז ניכר של משתתפים מתמודדים עם הפרעת קשב או לקות למידה. לפיכך הוחלט לפתח תכנית ייעודית של רכזים שיתמחו בלקויות למידה והפרעות קשב, ישתלבו במרכזי התעסוקה וילוו משתתפים לקראת השתלבות בעולם העבודה והתמדה בו. לשם כך החלו תהליכי פיתוח ולמידה של הנושא כדי לגבש מודל עבודה מיטבי.

גיבוש מודל עבודה הוא מלאכה מורכבת המעוררת שאלות רבות. לצד איסוף הידע מהמומחים בנושא, נדרש היה להכיר את ה"שטח" ואת המציאות שעמה מתמודדים כדי לגבש מודל עבודה שיוכל להשתלב באופן הרמוני בעבודת התכניות הקיימות.


קורס "הבדלי למידה וקשב בתעסוקה" היה הסנונית הראשונה. מטרתו הייתה כפולה: להכשיר מקדמי תעסוקה – עובדים בתכניות המלווים את המשתתפים בתהליך החיפוש וההשתלבות בעבודה – ולהעמיק את הידע והכלים המצויים ברשותם לאיתור אוכלוסייה זו ולטיפול ראשוני בה. מטרה נוספת הייתה להבין את צורכי ה"שטח" ואת המקרים שעמם מתמודדים בתכניות כדי לתת מענה לשאלות שהתעוררו בעת פיתוח התכנית הייעודית למשתתפים עם לקויות למידה והפרעות קשב.


תהליך פיתוח הקורס


הקורס פותח בשיתוף פעולה בין מומחית לפיתוח ידע ופיתוח מקצועי בתבת לפסיכולוגית תעסוקתית בעלת ניסיון רב בייעוץ תעסוקתי לאנשים עם הפרעת קשב. החלטה זו נבעה מתוך הרצון להעניק למקדמי התעסוקה ידע מקצועי ועדכני ממומחים בתחום, אך עם זאת להקפיד על התאמת הידע לשפה הפנימית בתבת ולדרכי הלמידה והעשייה בתכניות התעסוקה השונות.


פיתוח הקורס העמיד כמה אתגרים: צמצום הידע הרב לקורס בסיסי ומעשי של ארבעה מפגשים; יצירת בסיס ידע אפקטיבי ואחיד שיותאם לשונות הגדולה בקבוצה ולרקע המקצועי של מקדמי התעסוקה; תרגום שיח טיפולי ומונחים מקצועיים לכלי עבודה מובנים ומותאמים לתרבות הארגונית, למבנה התכניות ולשפה של תבת; סיוע למקדמי התעסוקה להעצים אצל המשתתפים את ההכרה ביכולתם להגיע להישגים, בניגוד למה שנאמר להם או שחוו בעבר.

שם הקורס שנבחר מבטא תפיסה הרואה בסוג הקשב הייחודי לא רק הפרעה וקושי אלא גם יתרון.

השלב הראשון בפיתוח הקורס בתבת הורכב מקריאת חומרים מקצועיים, פגישות עם אנשי מקצוע ומיפוי הידע הקיים אצל מקדמי תעסוקה. התברר כי היכרותם של מקדמי התעסוקה (כ-600 במספר) עם המושגים חלקית, ורבים מהם ציינו כי הם חשים חוסר ביטחון ביכולתם לאתר משתתפים שיש להם הפרעות קשב או לקויות למידה, חוסר ידע לגבי גורמים מקצועיים שאליהם אפשר לפנות וחוסר אונים לגבי יכולתם לקדם תהליכים תעסוקתיים עבור משתתפים אלו.

בשלב השני ערכנו מיפוי משותף של תוצרי הקורס, כדי לבחון מהן המיומנויות הרצויות למקדמי תעסוקה בהקשר זה ומהו הידע והכלים שכדאי להקנות בקורס כדי להגיע למטרה. המסקנה הייתה כי אף שמקדם התעסוקה אינו מוסמך לאבחן הפרעת קשב, הוא יכול להציג חשד לקיום הפרעה זו ולבחון עם המשתתף את האפשרויות השונות הקיימות לאבחונה. בעקבות זאת הבנֵינו את פירמידת הידע הנדרשת למקדמי התעסוקה ותרגמנו אותה לסילבוס של הקורס, פיתחנו יחידות תוכן ודנו בדרכים השונות להעברת הידע (סימולציות, ראיונות, הדגמות, שיתוף בחוויות אישיות, צפייה בסרטונים ועוד).

הקורס עוסק בארבע מיומנויות עיקריות:

א. זיהוי משתתפים והצגת חשד בדבר קיומה של הפרעת קשב. זיהוי זה נעשה בשלושה צירים:

  1. התייחסותלהיסטוריה האישית בפגישת ההיכרות והאבחון (intake) – היסטוריה תעסוקתית, הכשרות, עבר בבית הספר, היסטוריה בין-אישית ומשפחתית: עדויות על מעברים תכופים בין עבודות, עדויות על אנשים אחרים במשפחה עם הפרעת קשב, פער בין ציונים רשמיים לפעילות במוסדות א-פורמליים כגון צבא ותנועות נוער, כינויי גנאי כגון "עצלן" ו"מעופף".

  2. התייחסות להתנהגויות המשתתף במפגשים עם מקדם התעסוקה: איחורים לפגישות, נתקים בזמן הפגישה, דיבור אסוציאטיבי וכדומה.

  3. דיווח של המשתתף על חוויות פנימיות כגון ערפול, נתק, שעמום, עייפות, חוסר מיקוד ופערים בתחושת מסוגלות.

בקרב אוכלוסיות תבת זיהוי ההפרעה חשוב במיוחד; חלקים מאוכלוסיות אלו מתמודדים עם קשיים כלכליים, היעדר פניות לטיפול, מחסור בידע ומודעות נמוכה של הסביבה או סטיגמות חברתיות שליליות ומוטעות על התופעה – ולכן פעמים רבות משתתפים עם הפרעת קשב כלל אינם מאובחנים.


זיהוי המשתתפים דורש מיומנות טובה מאוד של שאילת שאלות ועיבוד המידע שעלה מהתצפית, מהשאלונים ומהידע שנאסף בפגישה. הודגש כי הבחנה זו היא בגדר השערה ראשונית בלבד וכי הסיבות לחשד הראשוני יכולות להיות מגוונות; לצורך אבחון מדויק ורשמי יש להפנות את המשתתף לאיש מקצוע מוסמך ומוכר.


ב. הצפת הסוגיה ושיחה עם המשתתף


מקדמי התעסוקה נתקלו בקושי להציג למשתתף באופן מקצועי, מקדם ובונה את העובדה שזיהו הפרעת קשב, וההתייחסות להפרעת הקשב הייתה שונה מאוד אצל מקדמים מתכניות שונות הפונות לאוכלוסיות שונות. מקדמי התעסוקה תהו בינם לבין עצמם: האם עבור כל משתתף יש בהצגת הלקות משום יתרון, או שבחירה כזו עלולה להיות גורם מסרס ומעכב עבור חלקם? כיצד לכנות את "הדבר הזה": האם זו הפרעה, לקות, מוגבלות, סגנון אישי שונה, חסם ואולי אפילו מתנה? האם הצפת הנושא תפתח פתח לדיון בסוגיה מקצועית שאין למקדמי התעסוקה מספיק ביטחון כדי לטפל בה?


בקורס נעשה ניסיון להנחיל תפיסה שלפיה לא כדאי להתעלם מההפרעה כיוון שההתייחסות אליה והטיפול בה עשויים לשמש כלי רב-עוצמה לחיזוק המסוגלות העצמית ולרכישת דפוסי התנהגות אפקטיביים בעולם העבודה. מנגד, הובהר כי לא מומלץ להתייחס להפרעה זו כאל חזות הכל וחשוב לשמר התייחסות לנתונים, לכוחות ולהיסטוריה האישית כמכלול.


בקורס נכלל מודל לשיחה עם המשתתף המבוסס על איסוף הנתונים שעלו מההיסטוריה האישית של המשתתף ובתהליך הליווי וחיבור בינם לבין האפשרות של הפרעת קשב. שיחה זו מוצגת כהצעה ולמשתתף נשמרת האוטונומיה לבחור אם ירצה לעסוק בסוגיה בשלב זה.


ג. התמודדות עם סוגיות ייחודיות בזהות תעסוקתית של משתתפים עם הפרעת קשב


גיבוש הזהות התעסוקתית הוא תהליך שבו נבחנים ערכיו של המשתתף, כישוריו, השאיפות והנטיות שלו כדי לגבש תמונה הוליסטית של העצמי ולמצוא עיסוק או סביבת עבודה אשר יכולה להתאים לו באופן מרבי. בתכניות תבת מתקיים תהליך מובנה להיכרות עם המשתתף ולגיבוש הזהות התעסוקתית שלו טרם יציאתו לעבודה. לתהליך זה כמה מרכיבים: פגישת היכרות תעסוקתית ומיפוי הצרכים (intake), מיפוי נטיות וכישורים, בניית חזון תעסוקתי ותכנית עבודה למימושו והכנה לתהליכי חיפוש עבודה ומיון. תהליך זה משתנה באורכו ובדגשים שלו מתכנית לתכנית בהתאם לקהל היעד.


טרם הקורס נערך מיפוי של תהליך גיבוש הזהות התעסוקתית והשלבים המקדימים להשמה; נעשה ניסיון להדגיש התנהגויות שעשויות להופיע בכל אחד מהשלבים, דילמות שעלולות להתעורר ומסרים שחשוב להעביר, והוצעו התאמות לעבודת מקדם התעסוקה עם משתתפים עם הפרעת קשב. למשל, בשלב מיפוי הנטיות התעסוקתיות, אצל משתתפים עם הפרעת קשב צפוי פיזור גדול של הנטיות ורצון לעסוק בכמה תחומים בו-בזמן. פיזור זה עשוי להציף את מקדם התעסוקה ולהתנגש עם הרצון לגבש כיוון תעסוקתי יחיד וברור ולבנות תכנית קריירה עבור המשתתף. על המקדם להבין שבמקרה הזה האחד הוא הריבוי, כי אין טעם להתעקש על הבניה סטנדרטית שאינה מתאימה וכי יש צורך לבנות תכנית ארוכת טווח שתכיל את כלל הרצונות; אך לצד זאת חשוב לסייע למשתתף לבחור תחום עיסוק מרכזי אחד.


נקודת ציון חשובה בתהליך, שבה הושם דגש בקורס, הייתה בחינת הכישורים של המשתתפים. אצל משתתפים עם הפרעת קשב מצוי פער שכיח בין כישורים, והוא מקשה עליהם להבין מהן נקודות החוזק והחולשה שלהם. בשל הפער הרב בין יכולת התכנון לבין התפקוד בפועל, משתתפים עם הפרעת קשב נתפסים לא פעם כבעלי כישורים מעטים. התפקוד האישי עשוי להתבטא באיחורים, בחוסר עמידה במטלות ובחוסר מיקוד. על מקדם התעסוקה לעשות מאמץ ולפעול בדקדקנות למיפוי מדויק וספציפי של כישורי המשתתף ושל הערך המוסף שיוכל להביא עמו למקום העבודה.

ד. איתור אבחון מתאים וטיפולים מסייעים – הפניית המשתף אליהם והכנתו להם


הפניות לאבחון הפרעת קשב הפכו שכיחות יותר ויותר בעשור האחרון ונקשרו לחינוך והשכלה – בגלל הצורך לזכות בהתאמות ובהקלות בלימודים. בתחום התעסוקה מקבלת סוגיית האבחון פנים שונות. ראשית, הצורך באבחון אינו ברור דיו למקדמי התעסוקה, כיוון שהוא אינו מספק בהכרח "הקלות" בעולם העבודה. לאלו נלווים גם סקפטיות אשר לדיוקן של המלצות האבחון והרלוונטיות שלהן למשתתף. מנגד, בהיעדר ידע מקצועי עשויה להתגבש תפיסה שלפיה אבחון הוא פתרון לבעיה, ובעקבות זאת עלולה להיגרם הפניה מרובה לאבחון ללא הכנה טובה או סיבה מוצדקת.