page contents

"מה הסיפור שלך?": יישום עקרונות הגישה הנרטיבית בייעוץ לקריירה – סקירת ספרות, בני בנימין

הגישה הנרטיבית בייעוץ מבוססת על עקרונות הקונסטרוקטיביזם, כאשר הנחת היסוד היא שלא קיימת אמת אבסולוטית ושכולנו יוצרים ומחזקים באופן שוטף את זהותנו. לרוב, סיפור החיים שלנו מושתת על אימוץ "נרטיב" יציב. כדי להגדיר את המושג של "נַרַטִיב" ניתן להיעזר בדנינג (2013): נרטיב או סיפור הוא בד"כ דבר שמסופר בצורה של אירועים הקשורים בתבנית של גורם ותוצאה; הוא יכול להיות סיפור של התרחשות או סדרה של התרחשויות, בין אם אמיתית או בדויה. משמעות נרטיבית נוצרת כאשר קושרים אירוע או התרחשות כחלק משלם יציב יותר ושהאירוע הוא הגורם לאירוע אחר.

נרטיב החיים שלנו נוצר מסך חוויותינו ומושפע מגורמים חיצוניים, כגון משפחה, חברים וגורמי סמכות אחרים. לעתים כאשר מאמצים נרטיב וקורה ארוע שסותר אותו, הנטייה שלנו הוא למצוא הסבר לסתירה על מנת לא לפגוע בנרטיב. (לדוג': "נכשלתי הפעם כי לא ישנתי כל הלילה," או "הצלחתי הפעם כי זה חומר שלמדתי לפני שנה." רובנו מושפעים מכינויים של אחרים שטרחו להגדיר את זהותנו במילות קוד שונות, כגון: "חכם," "עצלן," "ראש טוב," "מתוק," "צדיק," "מניפולאטור," "מצליחן," "תבוסתן," וכו'.

בין הדוגמאות הבולטות המוכרות לנו לתופעה זו היא תהליך ההתמודדות הנדרש מצעירים ואף ממבוגרים בעלי ליקויי למידה. ידוע שצעירים רבים הסתובבו משך שנים עם תוויות מבית הספר, כמו "עצלן" או "טיפש" עקב קשייהם במיומנויות הנדרשות בבית ספר, כגון קריאה וכתיבה, אך כאשר נבחנו על ידי פסיכולוג או נוירולוג וקיבלו אבחנה כמו דיסלקציה, דיסגרפיה, או הפרעת קשב וריכוז, אבן כבדה נגולה מלבם. מאותו רגע יכלו להתנער מתוויות הגנאי ולאמץ את השפה המדעית של מצבם. קורהש בעקבות האבחון, אדם עשוי לעבור טרנספורמציה דרמטית, יחשוב אחרת על עצמו, יפתח מסלולי חיים שלא הרשה לעצמו קודם, וכו'. הנרטיב שלו הופך מ"תסריט" פסימי של "כנראה אני בעייתי, וחבל להתאמץ במה שדורשים ממני כי אין לי סיכוי להצליח בהן," לנרטיב חלופי יותר אופטימי, כגון "עד עכשיו לא הצלחתי בבית הספר, אך זה לא בגלל שאני 'עצלן' או 'טיפש' אלא יש בי חסמים מובחנים שאינם באשמתי וכעת, עלי לאתר תחומים מסויימים שבהם אוכל להצליח."


הגישה הנרטיבית מצאה את מקומה בייעוץ לקריירה לפני כעשרים שנה (לדוג', Peavy, 1992) ומתפתחת בקצב מואץ בשנים האחרונות. פיבי )1995) הציע שעל היועץ לראות את הנועץ כ"עצמי כנרטיב" (self as narrative) במקום לראות אותו כ"אני כאוסף תכונות" (self as traits). אמונדסון (2003) אף טען ש"נקודת הזינוק עבור אנשים רבים בייעוץ היא לקבל את ההזדמנות לספר את סיפורם" (עמ' 161). על היועץ לקריירה לדעת שהנועץ שלו עשוי להיות שבוי בקונספציה או "נרטיב" שמצמצם או מעוות את האפשרויות התעסוקתיות שלו, ולכן חשוב ליועץ לזהות מאיזה נרטיב הנועץ מונע. דרכי האבחון המסורתיות אינן בנויות על איתור הנרטיב של הנועץ, ולכן לא תמיד ברור ליועץ לקריירה איך ניתן ליישם את העקרונות של גישה זו.

להלן סקירה קצרה של מספר נסיונות מהספרות הייעוצית שמציעים דרכי יישום לגישה הנרטיבית, והמבוססים על העקרון של עידוד ביטוי סיפוריו של הנועץ ושיתוף הפעיל של היועץ ביצירה מחדש של נרטיב. חלק מהמקורות לקוח מגיליון מיוחד של כתב העת –The Career Development Quarterlyמשנת 2008.


1. מקמהון (2006) הציגה את המקרה של הנועצת "ריטה," ומחלקת את סיפורים שלה לארבעה סוגים:

  • הסיפור המסופר: עכשיו כאשר הילדים עזבו את הבית, אני רוצה לעשות משהו עם עצמי. לא עבדתי שנים!

  • הסיפור הלא-מסופר (לאחר עידוד משמעותי): נשארתי בבית לאחר שנולדו לי ילדים והייתי מאוד פעילה בחינוכם. כיו"רית וועד ההורים פגשתי תדירות עם הנהלת ביה"ס ונציגי משרד החינוך. הכנתי בקשות למימון פרוייקטים, וכאשר בני אובחן כבעל ליקוי למידה, למדתי את הנושא והפקתי חוברת כדי לעזור להורים במצב דומה. הוזמנתי להרצות על המגבלות בשני כנסי מורים.

  • הסיפור הלא-נודע או הלא מומש: לא ידעתי שדברים כאלה הם רלוונטיים!

  • הסיפור העתידי: אני חושבת שארצה ללמוד. תפקיד היועץ כאן הוא לעודד הרחבת הסיפור התעסוקתי של הנועץ ו"למסגר" את הסיפור מחדש (re-framing), דבר שהנועצת לא הייתה מסוגלת לעשות בעצמה, וכמובן היתה זקוקה לסיוע מבחוץ.

2. מקמהון וווטסון (2008) הציגו מודל תיאורטי בהסתמך על מסגרת סיסטמי (Systems theory framework/SFT), ופיתחו כלי אבחון איכותני שעשוי להוביל לזיהוי הנרטיב של הנועץ. הכלי נקרא "מערך השפעות הקרייריות שלי" (My System of Career Influences/MSCI). מדובר בחוברת עבודה, ידידותית למשתמש, שיש בה העמקה בעבר, בהווה, ובעתיד של הנועץ או התלמיד. המידע שהופק מהנועץ הוא הוליסטי באופיו, ואכן מדגיש את תכנון החיים כמטרה, ולא רק "איזה מקצועות פתוחים לי עם הציונים/תכונות שלי?" ניתן להתרשם מעיבוד הגישה שהופקה על ידי צוות מהונג קונג לשימוש בבתי ספר: http://transition.hkacmgm.org/drupal/sites/default/files/chapter3_final.pdf

3. טייבר ושות' (2011) חקרו כלי אבחון באמצעות ראיון (Career Style Inventory/CSI), שהובא לראשונה על ידי מארק סביקס ומבוסס על התהליך של ניתוח סגנון החיים של אדלר. בגישה זו הנועץ מתבקש להתייחס להיבטים שונים של חייו במספר קטגוריות: דמויות מוערכות, כתבי-עת ותוכניות טלוויזיה אהובים, ספרים אהובים וגיבוריהם, סרטים, שעות הפנאי, ותחביבים, פתגמים אהובים, מקצועות בבתיה"ס, וזיכרונות מוקדמים. במחקרים שבחנו את שיטת ראיון אבחוני זה, דווח על ידי נועצים על העלאת מודעות עצמית ובטחון עצמי, בירור כיוון, ותחושה של גילוי משמעות בחיי עבודה. על בסיס שיטה זו, סביקס והרטונג (2012) הפיקו חוברת עבודה לשימוש כמשימה בין שיחות ייעוץ או במסגרת מפגשים קבוצתיים. בין היתר החוברת נעזרת בשיטת ששת הטיפוסים של הולנד. ניתן להתרשם מחוברת זו בקישור: http://www.vocopher.com/CSI/CCI_workbook.pdf

4. סבריי (2008) חקרה שיטה לעיבוד הנרטיב התעסוקתי של הפרט באמצעות האינטרנט, ללא ליווי יועץ. הממצאים כללו ירידה אי-קבלת החלטה קריירית ויותר וודאות קריירית. כאמור, מטרת ההתערבות היתה לאפשר עבודה עצמית, ללא התערבות יועץ. אחת המסקנות היא שעבודה עצמית מתאימה לאוכלוסיות מסויימות בעלי מוטיבציה גבוהה בעלי משמעת עצמית לסיים את כל הפרקים, ואולי אף לאנשים הזקוקים לאישור החלטה קריירית. מחקר זה מבוסס על עבודת הדוקטוראט של המחברת, וניתן להעמיק בו בקישור: http://ufdc.ufl.edu/UFE0013422/00001/pdf


לסיכום, מהמקורות הנ"ל ניתן להתרשם שאנו בעיצומו של תפנית משמעותית בהיסטוריה של הייעוץ לקריירה. סקרנו יישומים של הגישה הנרטיבית בשני אופנים. א. בייעוץ לקריירה גישה זו דורשת מהיועץ להיות קשוב ביותר לשפה המילולית והלא מילולית של הנועץ, כאשר היועץ איננו מקבל את הנרטיב הפותח של הנועץ כאפשרות היחידה, אלא מעודד סיפורים מחוץ לציפיות הרגילות של ייעוץ לקריירה, משתף את הנועץ במה ששומע ורואה, ואף מציע reframing של מאגר הסיפורים של הנועץ כשמתבקש.

2. השימוש השני הוא בשיטה החצי מובנית של אבחון איכותני, ללא מתן ציונים, אך קיימת התייחסות לאדם ההוליסטי, כאשר היבטים שונים של חייו נידונו בתהליך. אף שהופעלה מערכת אינטרנטית לתהליך האבחון, נראה שמעט פונים יוכלו להרוויח מההתערבות ללא ליווי יועץ.

-------------------------


ד"ר בני בנימין, פסיכולוג תעסוקתי, עורך אקדמי ועורך כתב העת "אדם ועבודה"


מקורות:

Amundson, N. E. Active engagement (2nd ed.). Richmond, Canada: Ergon Communications.


Denning, S. (2013). What is a story? What is narrative meaning? Stevedenning.com.

http://www.stevedenning.com/Business-Narrative/definitions-of-story-and-narrative.aspx


McMahon, M. (2006). Working with storytellers: A metaphor for career counselling. In M.


McMahon & W. Patton, Career counselling: Constructivist approaches (pp. 16-29). New York, NY: Routledge.


McMahon, M. L., & Watson, M. B. (2008). Systemic influences on career development: Assisting clients to tell their career stories. The Career Development Quarterly, 56(3), 280-288.


Peavy, R. V. (1992) A constructivist model of training for career counselors. Journal of Career

Development, 18 (3), 215-228.


Peavy, R.V. (1995). Constructivist career counseling. ERIC Document Reproduction Service No.

ED401504.


Savickas, M.L., & Hartung, P.J. (2012). My career story: An autobiographical workbook for

life-career success. Downloadable at: www.vocopher.com


Severy, L.E. (2008). Analysis of an Online Career Narrative Intervention: "What's My Story?"

The Career Development Quarterly, 56(3), 268-273.


Taber, B. J., Hartung, P. J., Briddick, H., Briddick, W. C., & Rehfuss, M. C. (2011). Career style

interview: A contextualized approach to career counseling. The Career Development

Quarterly, 59(3), 274-287.

הגלישה והקניה באתר מאובטחת בתקן

SHA-256 with RSA Encryption - 2048 bits

© כל הזכויות שמורות לאגודת אַיֶלת