מניעה מותאמת אישית: גישה חדשנית לצמצום הנשירה מההשכלה הגבוהה, מיכל פיליפס -ברנשטיין ואיתמר גתי

פיתחנו שאלון אינטרנטי להערכת המוכנות של סטודנטים שנה א' להשתלבות מוצלחת בלימודים אקדמיים בהיבט הפסיכו-חברתי: מסוגלות עצמית אקדמית, מחויבות ללימודים, נינוחות חברתית, מעורבות בקמפוס, משמעת עצמית וחוסן אישי. ניתוח נתונים מ- 11,555 סטודנטים שנה א', משקף שלשאלון תכונות פסיכומטריות טובות מאד. לשאלון תוקף ניבוי של הנשירה ושל הישגים לימודיים בסוף שנה א' בקרב סטודנטים שאותרו בסיכון לנשירה, התערבות המשלבת סדנאות וליווי אישי צמצמו את הנשירה. עצם המענה על השאלון תורם לצמצום הנשירה, כאשר למשוב האישי המיידי, הכולל משוב גרפי והמלצות אישיות, ישנה תרומה נוספת. לבסוף, נמצא שניתן לזהות עוד בתחילת שנת הלימודים, סטודנטים בסיכון לנשירה שניתן ליחס לקושי בהתמודדות עם ההוראה המקוונת.



השכלה גבוהה

לרכישת השכלה גבוהה יש משמעויות ארוכות טווח לפרט, לחברה ולמשק המדינה. בעלי השכלה אקדמית הם בעלי הכנסה גבוהה יותר, הם חלק משמעותי מהנעת כוחות השוק (Grebennikov & Shah, (2012, ומהווים כר פורה למוביליות חברתית ולצמצום פערים חברתיים (Ballarino & Bernardi, 2016). בישראל, סטודנטים שנה א' לתואר הראשון מהווים 48% מקבוצת הגיל 22-29 (קליין-אבישי ואחרים, 2016), וכ-23% מקרב גילאי 25-64 מחזיקים בתואר ראשון, לעומת 16% בממוצע במדינות ה- OECD ((OECD, 2017.


הבעיה – לא כל מי שמתחיל מסיים

למרות האחוז הגבוה של הפונים ללימודים גבוהים, כ–30% מהסטודנטים לתואר ראשון לא מצליחים לסיים את לימודיהם תוך 6 שנים (הלמ"ס, 2017), בדומה לממוצע ה-OECD (OECD, 2013), אחוז הנשירה משנה א' עומד על 8.7% ונע בין 13.7% במכללות להוראה ו 7.4% באוניברסיטאות (ליפלבסקי, 2018), אם כי יש לציין כי מדובר באחוז נמוך יחסית לאחוזי הנשירה משנה א' בארה"ב – 29-35% (ACT, 2018); אולם, מעבר לכך שלכל נשירה יש מחיר כלכלי, חברתי ואישי, חשוב לציין כי הגיל המאוחר יחסית שבו סטודנטים ישראלים מתחילים ללמוד, מוסיף לחשיבות של ההתמודדות עם צמצום הנשירה. לבסוף, בשל התפקיד של ההשכלה הגבוהה בצמצום פערים חברתיים, ישנה דאגה מיוחדת לאוכלוסיות בהם אחוזי הנשירה גבוהים יותר כמו החברה הערבית וסטודנטים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך (פניגר ואחרים, 2016).


הסיבות לנשירה מהשכלה גבוהה

במאמרם Lapan et al. (2012) , הניחו שחוסר היכולת להתמיד קשור לחוסר מוכנות ללימודים אקדמיים בארבעה תחומים: (1)


מוכנות אקדמית - לימודית, שמתייחסת ליכולות הנמדדות באמצעות ממוצע הבגרות וציוני הפסיכומטרי. משתנים אלה מבטאים ידע והישגים קודמים וכן פוטנציאל לימודי, ונמצאו מנבאים הצלחה והתמדה בלימודים אקדמיים. שילוב ממוצע הבגרות וציוני הפסיכומטרי מסבירים כ – 25% מהשונות בניבוי ממוצע ציוני שנה א' (אורן ואחרים, 2007). (2)


השפעת משתנים סוציו-דמוגרפיים כגון מגדר, מעמד סוציו-אקונומי וסטטוס-דורי להשכלה, על התמדה בהשכלה גבוהה המשקף תהליכים סוציולוגיים ואילוצים כלכליים שעלולים להשפיע על התמדה בלימודים (Chung et al., 2017). (3)


מידת המוכנות להשקעה בתהליך ובחירה מושכלת של תחום לימודים ומקצוע (Gati et al., 2003). תהליך קבלת החלטות שיטתי מגדיל את הסיכוי לשביעות רצון מהבחירה (Gati et al., 2003). (4)


משתנים פסיכו-חברתיים, שהם מוקד מחקר זה, אשר נמצאו כתורמים להצלחה בלימודים וצמצום הנשירה מעבר לציוני בגרות ופסיכומטרי ומשתנים דמוגרפיים(Gore et al., 2019) . משתנים אלה מתייחסים למגוון היבטים פסיכולוגיים, עמדות, תפיסות והתנהגויות התומכים בהתמודדויות מול האתגרים הכרוכים בהשתלבות מוצלחת בלימודים אקדמיים (Lombardi et al., 2011).


נשירה בזמן מגפת הקורונה

התפרצות COVID-19 בתחילת 2020, הביאה לכך שסמסטר ב' של שנה"ל תש"פ נפתח באופן מקוון, לאחר היערכות קצרה של מערכת ההשכלה הגבוהה ללימודים מרחוק. המשבר התעסוקתי גרם לסטודנטים רבים לאבד את מקור פרנסתם היחיד או המשלים. סקרים שבוצעו בתקופה זו הצביעו על קשיים רבים (אקדמיים, חברתיים, רגשיים וסביבתיים) של הסטודנטים, וחשש מנשירה גבוהה מהלימודים בעקבות קשיים אלה (;Katz et al., 2020 בר, 2020; פלמון ואחרים, 2020). חשש רב במיוחד עלה בנוגע לסטודנטים מאוכלוסיות סיכון ידועות (מעמד סוציו-אקונומי נמוך, דור ראשון להשכלה, חברה ערבית, סטודנטים עם לקויות למידה וסטודנטים עם מוגבלויות). בהתאם לסביבה המשתנה המגבירה את הסיכוי לנשירה, עולה השאלה האם ניתן להיעזר במשאבים פסיכו-חברתיים בכדי לסייע בהתמודדות עם האתגרים החדשים ולצמצם את הנשירה בסמסטר מקוון.


שנת הלימודים תשפ"א. שנת הלימודים תשפ"א נפתחה בידיעה מראש כי הלימודים יהיו מקוונים, ועד כמה שניתן הסטודנטים נערכו בהתאם. שלוש דאגות עיקריות קשורות לנשירה: הראשונה היא הקשיים הכלכליים, וחשש שסטודנטים ללא גב כלכלי עלולים לנשור בשל הקושי להתפרנס. השנייה, הקושי של הסטודנטים בשנה א' בהשתלבות בלימודים אקדמיים מקוונים מבחינה אקדמית (רכישת מיומנויות ללימודים אקדמיים) וחברתית, בשל העדר הזדמנות ליצור קשרים חברתיים . לבסוף, המוטיבציה של סטודנטים להירשם לשנת הלימודים הנוכחית נובעת בין היתר מאפשרות הקבלה ללא ציון הפסיכומטרי, וגם מתוך ברירת מחדל, חלופה לטיול הגדול שבוטל, ועבודה וחסכון. צבירת מגוון החוויות בתקופה שלפני תחילת הלימודים, נמצאה כתורמת להתפתחות האישית של הצעירים הישראלים (Mayseless & Scharf, 2003), אינה ברת מימוש בשנה של פנדמיה. מכאן, סביר שישנם סטודנטים אשר קיבלו החלטה להתחיל ללמוד בהעדר תהליך קבלת החלטות רציני מספיק לגבי תחומי הלימוד. סברה זו מעלה דאגה בנוגע להשלכות ארוכות טווח של בחירה לא נכונה ומוטיבציה נמוכה יותר לסיים.

התמודדות עם אתגר הנשירה

מודל ה- (PRC) Psychosocial Readiness for College

מודל ה-PRC (Phillips-Berenstein, 2020) מתמקד בשישה משתנים פסיכו-חברתיים שנמצאו כתורמים להתמדה בלימודים אקדמיים מעבר ליכולות אקדמיות ומצב סוציו-אקונומי: (1)


מסוגלות עצמית אקדמית - תחושת הביטחון של הסטודנט להגיע להישגים אקדמיים גבוהים ולהצליח בלימודים, (2)


מחויבות ללימודים - מידת החשיבות שנותן הסטודנט להשגת תואר אקדמי, (3)


נינוחות חברתית - מידת הנינוחות של הסטודנט בסביבה חברתית חדשה ויצירת קשרים חדשים, (4)


מעורבות בקמפוס - הכוונות והנכונות של הסטודנט להיות מעורב/ת בפעילויות חברתיות ותרבותיות בקמפוס, (5)


משמעת עצמית - היכולת של הסטודנט לעמוד במשימות והתחייבויות שלקח על עצמו ובזמן, (6)


חוסן אישי - האופן שבו הסטודנט מתמודד עם קשיים, אתגרים, ותסכולים.


שישה מימדים אלה מתבססים על מודלים שפותחו בארה"ב על בסיס מטה אנליזה רחבה שסקרה את המחקר על משתנים אישיים המשפיעים על נשירה מלימודים גבוהים (Robbins et al., 2004).

השאלונים שפותחו בעקבות כך נמצאו תורמים לניבוי נשירה משנה א' Le et al., 2005)).

שאלון ה-PRC, המבוסס על מחקר קודם בארה"ב (Gore et al., 2019) מתייחס לשישה ממדים הרלוונטיים למציאות ההשכלה הגבוהה בישראל, שמאופיינת בין היתר, בכך שרוב הסטודנטים מתחילים את הלימודים שלהם בחלוף 2-5 שנים מסיום התיכון בגלל השירות הצבאי או הלאומי והטיול הגדול שאחריו.


הרציונל. הרציונל המוביל בשימוש וביישום ה-PRC הוא באפשרות לאתר סטודנטים בסיכון לנשירה על רקע משתנים פסיכו-חברתיים עוד לפני תחילת הלימודים. האיתור המוקדם באמצעות השאלון מאפשר הפעלת התערבות מוקדמת, ממוקדת ומותאמת אישית לפרופיל הייחודי של הסטודנט, אשר שסייע לו בהתמודדות אפקטיבית עם אתגרים הכרוכים בהשתלבות מוצלחת בלימודים.

חלק א' - פיתוח שאלון המוכנות

שאלון אינטרנטי קצר (6-8 דקות) (Phillips-Berenstein, 2020;PRC) הכולל 33 היגדים (5 היגדים לכל אחד מששת הממדים, פריט חימום ושני פריטי תוקף (קישור לשאלון; בעת מילוי השאלון נא לציין במשבצת הגיל את המספר 77 בכדי להבחין בכך שהמשיב הינו "מומחה" ולא סטודנט).

להלן דוגמאות לפריטים:

מסוגלות עצמית אקדמית - אני מאמין שאצליח בתחום הלימודים שבחרתי.

מחויבות ללימודים - סיום התואר חשוב לי כדי לממש את הקריירה אליה אני שואף.

נינוחות חברתית - אני נהנה לפגוש אנשים חדשים.

מעורבות בקמפוס - חשוב לי להיות מעורב במקום בו אני לומד.

משמעת עצמית - ניתן לסמוך עלי שאעמוד בלוח זמנים.

חוסן רגשי - אני נלחץ בקלות גם מדברים שהם לא באמת חשובים.

הסטודנטים מתבקשים להעריך עד כמה ההיגד מתאר אותם בסולם של 7 דרגות (1 - במידה מועטה ביותר, 7 - במידה רבה ביותר). הסטודנטים מתבקשים לציין גיל, מגדר וארץ לידה. המהימנות הפנימית נבדקה בכל המחזורים 2013-2017 ונמצאה גבוהה-טווח α Cronbach .78-.93


המשתתפים והעברת השאלון. במהלך 2013-2017 ה-PRC הופץ במייל לסטודנטים שנה א' מספר ימים או שבועות לפני תחילת שנת הלימודים. בסך הכל מילאו את השאלון 5882 סטודנטים מהאוניברסיטה העברית. בשנים 2013-2015 הצטרפו (6, 8, 10, בהתאמה) מכללות ציבוריות ופרטיות, מהפריפריה ומהמרכז, מכללות להוראה ואחרות; בסך הכל היו 3239 משיבים מהמכללות.

בעיבוד הנתונים נכללו סטודנטים בגיל 18-30, סטודנטים ללא השכלה אקדמית קודמת, סטודנטים ששיקפו התייחסות רצינית לשאלון מבחינת משך מילוי השאלון (מעל 120 שניות), דפוס תשובות עם שונות ושהשיבו באופן הולם על פריטי התוקף. באוקטובר 2019 השיבו לשאלון 2434 סטודנטים מהאוניברסיטה העברית, ובשנה זו גם ניתן משוב אישי אוטומטי למשיבים לשאלון (קישור למשוב לדוגמא).


תוצאות

התכונות הפסיכומטריות של השאלון נבדקו באמצעות ניתוח גורמים מגשש ובניתוח גורמי