page contents

פסיכולוגיה תעסוקתית למען הקהילה: סיפורה של יוזמה, ראיון עם אמיר לוי - יעל הכהן

משבר התעסוקה החמור שהוליד משבר הקורונה יצר צורך דחוף במתן מענה מעשי ורגשי למצוקתם של אנשים רבים שהצטרפו, כמעט בין ליל, למעגל האבטלה. עשרות פסיכולוגים תעסוקתיים נרתמו למלאכה וכחלק מיוזמה התנדבותית, שפעלה בשבועות הראשונים שלאחר פרוץ המשבר, הציעו לציבור הרחב תהליכי ייעוץ ממוקדים שנבנו במיוחד מול צרכי השעה. מאמר זה נועד לספר את סיפורה של היוזמה תוך התבוננות בצרכי התקופה הייחודיים, במאפייני תהליכי הייעוץ התעסוקתי שנגזרו מהם, וכן בשאלה מה ניתן ללמוד מהיוזמה לגבי עתידו של תחום הייעוץ התעסוקתי.

(כדי לספר את הסיפור, אמיר לוי, אבי היוזמה, מרואיין ע"י יעל הכהן).

*****




יש תאריכים שיישארו צרובים תמיד בזיכרוננו. מי מאיתנו לא זוכר היכן היה כששמע על רצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ב-4 בנובמבר 1995? או מול איזה מסך צפה המום, שש שנים ו-5 ימים בדיוק לאחר מכן, בנפילת מגדלי התאומים בניו יורק? לחודש מארס 2020 - שהחדיר לחיינו מושגים כמו מגיפה, סגר, בידוד חברתי, חל"ת ומשבר - צפוי מקום של כבוד בספרי ההיסטוריה לצד תאריכים אלה. מול הקשיים האדירים שבאו לעולם באותו חודש - בבריאות, בכלכלה, בקשר ובמגע האנושי - נולדו גם לא מעט גילויים מרגשים של סולידריות ואחווה שנועדו להקל, ולו במעט, על הסבל הרב. מאמר זה בא להציג יוזמה מקומית בשם "פסיכולוגיה תעסוקתית למען הקהילה בישראל בעת משבר הקורונה", שניסתה - וגם הצליחה - לעשות בדיוק את זה.


איך הכל התחיל?


ב-23 במארס לקחתי חלק במפגש שיזם הפורום למען הפסיכולוגיה הציבורית––מסיבת עיתונאים, שנערכה בזום, ובה התארח הציבור עם שאלות סביב המשבר התעסוקתי, מספר אמיר לוי, פסיכולוג תעסוקתי מומחה והמנוע שמאחורי היוזמה.

זו היתה שיחה שבה דיברנו גם עם מעסיקים שנאלצו לפטר עובדים וגם עם אנשים פרטיים שפוטרו. כל המשתתפים נפגעו מהמשבר. גילינו שיש לנו אינספור דברים להגיד לאותם אנשים, והמון דרכים לעזור להם, אבל הזמן לא הספיק. כשדיברנו בינינו, הפסיכולוגים התעסוקתיים, אחרי המפגש, אמרנו, מה בעצם קורה? יש לנו הרבה מה להגיד ועם מי לדבר. וזה לא מספיק בכלל. יש הרבה צורך, ולנו יש את הכלים לעזור להם. אמרנו: אולי נרים יוזמה, אולי נרים מהלך.


באותו לילה ניסחתי קול קורא לחברי קהילת הפסיכולוגיה התעסוקתית. הזמנתי את המעוניינות והמעוניינים לקחת חלק ביוזמה––כלומר, לתרום שעות ייעוץ או טיפול ממוקד קריירה און-ליין, למען הקהילה בישראל בשעת משבר הקורונה. הסברתי שהפעילות תהיה תחומה בזמן, ותימשך חודש אחד (אפריל 2020). חשתי כי זוהי ההזדמנות שלנו, כדיסציפלינה, לפעול ולהביא ערך, וכן האמנתי כי כך נוכל למצב את עצמנו כאנשי מקצוע הפועלים בשטח, מגלים רגישות למצב ומעורבים באופן פעיל. למחרת הראיתי את המסמך לפסיכולוגים תעסוקתיים המדריכים רבקה בר ונמרוד בליך, שעזרו לי לנסח את המהלך והתנדבו ללוות את המיזם ולתת יד מקצועית, לצד מיה וינטר פריד, גם היא פסיכולוגית תעסוקתית מדריכה. קראתי לפסיכולוגים מהענף התעסוקתי המעוניינים לתרום שעות ייעוץ במסגרת המיזם למלא טופס הרשמה, וכבר ביום הראשון נרשמו למעלה מ- 30 פסיכולוגים - חלקם מתמחים, חלקם מומחים, והרבה מאוד פסיכולוגים ותיקים ומדריכים מהענף התעסוקתי. בסופו של דבר נרשמו כ-55 פסיכולוגים ליוזמה. קיימנו שלושה מפגשי הכנה בזום. הראשון בהם היה בהשתתפות הפסיכולוגית הקלינית ד"ר אלינער פרדס, שניסחה מודל טיפולי לעזרה ראשונית במצבי משבר (SAFER, שעליו יסופר יותר בהמשך). גם הפסיכולוגית התעסוקתית גלית רובינשטיין הכינה מצגת שעזרה להמשיג את התפיסה הטיפולית שהחלטנו ללכת עליה.


ומהי אותה תפיסה טיפולית?


אחת החוויות היותר בולטות באבטלה היא קטיעות הרצף. כשאנחנו מדברים על התמודדות עם טראומה, יש את המודל של קטיעות רצפים של מולי להד (1992) שמסייע בהבנת החוויה הטראומטית ביציאה לאבטלה כתוצאה מהשינוי הפתאומי. אנחנו יודעים כי תחושת רציפות – היכולת לקשר את העבר ואת העצמי הנוכחי של האדם אל העתיד––מסייעת בהסתגלות ופיתוח אסטרטגיות יעילות בהתמודדות, לא משנה באיזה תחום אתה עובד, ולא משנה כמה זמן אתה מובטל (Sadeh & Karniol, 2012).


מתודת עבודה נוספת להתערבות במשבר שסייעה בהבניית תוכנית ההתערבות היא שיטת SAFER שפיתחה ד"ר אלינער פרדס, זו מתודה המבוססת על (Pardess 2019, MOVING model) שעזרה לנסח את שיטת ההתערבות במהלך היוזמה. תחילה נעשה ייצוב ומיקוד, זהו הבסיס לכל התערבות פסיכולוגית. המודל גורס כי בתחילה נוצר הקשר, שהוא הבסיס לכל התערבות. בכך גם מתפנה מקום, הזדמנות של הנועץ לספר את הסיפור שלו, לשתף בחוויה. הסקרנות שלנו כאנשי מקצוע המאזינים, היכולת להקשיב כשלעצמה, יש בה כוח מרפא. השלב הבא הוא מיקוד - ניסוח השאלה הייעוצית, בתוך הכאוס וחוויית האובדן וההצפה - שהוא כבר פעולה מארגנת. בשלב הבא, בהתאם להבנת מערך הכוחות של הנועץ, גם יש עידוד לפעולות פשוטות, במטרה לייצר תחושת מסוגלות ותנועה אל מול הקיפאון.


מודל התערבותי נוסף שהוצג לפסיכולוגים שהשתתפו במיזם הוא single-session integrated CBT

המודל המבוסס טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שהוצג למשתתפים על ידי הפסיכולוג התעסוקתי המדריך נמרוד בליך וסייע להבין כיצד ניתן לנהל התערבות במפגש אחד (SSI-CBT; Dryden, 2016)


איך התבצעה הפניה לציבור הרחב?


אחרי שגויסו הפסיכולוגים והבנתי שיש הרבה אנשים שרוצים לשתף פעולה, העליתי בפייסבוק פוסט שקרא לנועצים פוטנציאליים להירשם ליוזמה. הפוסט הופץ בקבוצות רלבנטיות, וכבר בלילה הראשון נרשמו מעל 100 איש, ובסופו של דבר נרשמו 330 נועצים. לכל מי שנרשם נשלח מייל שבו היה צריך לאשר כתב הסכמה מדעת (הניסוח - תרומה של עו"ד דורון כהן). הפסיכולוגים שלא היו מבוטחים באופן פרטי קיבלו גם ביטוח בתרומה (מחברת הביטוח של שוקי מדנס). היוזמה גם תפסה כותרות בזמן אמת––התראיינתי לחדשות 12, וקראתי לציבור להירשם ליוזמה. השתתפתי בלייבים בפייסבוק של קבוצות שונות.


מה היו אפיוני הפניות?


מבחינת גילאים, מאוד מגוון - החל בצעירים בגילאי ה-20, וכלה באנשים לקראת סוף שנות ה-50 לחייהם. גם הסטטוס התעסוקתי של הפונים היה מגוון: הרוב המוחץ היו או בחל"ת או פוטרו, והרבה מאוד היו מובטלים עוד לפני הפניה ליוזמה. התמות המרכזיות שעמן התמודדו הפונים כללו, בין היתר, קשיים רגשיים, עזרה בחיפוש עבודה, חשיבה על שינוי כיוון תעסוקתי ועוד. רוב הפונים קיבלו מענה תוך ימים ספורים מרגע הפנייה. העשייה כולה לוותה בקבוצות היוועצות, ובכלל התאפיינה בהרבה שיתוף פעולה ותחושת קהילתיות בקרב אנשי המקצוע שלקחו חלק ביוזמה. סייעה בהובלת המהלך עדי שפירא רונן, פסיכולוגית תעסוקתית מומחית, שהתנדבה להוביל את מלאכת הציוותים ביעילות וברגישות, כך שלכל נועץ פונה תואם פסיכולוג במהירות מירבית.


כיצד נראו תהליכי הייעוץ במסגרת היוזמה?


לרוב הוצע למשתתפים מפגש ייעוצי אחד, כאשר במקרים מסוימים, בהתאם לשיקול הדעת של הפסיכולוג, היה אפשר לעשות עד שלושה מפגשים. הרוב בחרו במפגש אחד משמעותי. שיחה כזאת מאפשרת חוויה של הכלה, של מישהו שנמצא איתי בקושי. ואז השמעת הסיפור, הכאב, הזדמנות לתמלל את החוויה הקשה. מצד שני, זה משהו שגם מחבר ויוצר מסגור מחדש (reframing) של החוויה. הוא מאפשר להביא רעיונות לפעולה בעולם. צעדים שאפשר לעשות - הכל, כמובן, בהתאם לאבחון שעשה הפסיכולוג, מה מתאים ומה לא מתאים לנועץ הספציפי. כלומר: התהליכים התאפיינו בפעולה משולשת - רגשית, קוגניטיבית ואופרטיבית.


מה הדבר המרכזי שאתה לוקח הלאה מהיוזמה?


כמו שהעולם יכול להלום בנו בצורה כל כך לא צפויה ופתאומית, ואולי אפילו אכזרית, אנחנו יכולים לפעול עליו אם אנחנו עובדים נכון ביחד. מדובר בעקרונות מתוך החשיבה הבודהיסטית - החוויה שלנו בעולם היא שברירית. אנחנו מצויים כל הזמן במציאות משתנה, ותלויים אחד בשני. אנחנו תלויים בדברים שהם משתנים בעצמם כל הזמן. הכל משתנה, כולנו בקשרי גומלין אחד עם השני וזה יוצר שבריריות. מתוך המצב של שבריריות החוויה, אנחנו לא צריכים להסיק שאין לנו מה לעשות בעולם, אלא נהפוך הוא - אנחנו חלק מהמארג הגדול הזה, שיכול גם לפעול בחזרה על המציאות. וזו תפיסה גם של הנועץ וגם של המטפל המתנדב, זה נותן כוח. מאחר וגם בתוך המשבר והטראומה, אם לא "נקפא" או נתנתק, אלא נפעל יחד ונייצר תנועה, קיים גם הפוטנציאל לשינוי, לטרנספורמציה, לגדילה וצמיחה מחודשת.


וזה מתחבר לפידבקים מהמטפלים?


מאוד. הרבה פסיכולוגים אמרו עד כמה הם נתרמו מהיוזמה, שעצם ההשתתפות במיזם חיזקה אותם מאוד בתקופה שגם להם אישית הייתה לא פשוטה בכלל. באו לחזק ויצאו מחוזקים. ויש בזה שלושה אפקטים:

  • תחושה שיש לי הזדמנות להיות בעשייה, שאני שייך ויכול לפעול יחד עם קולגות, אף שגם אני בקיפאון ובניתוק מסויים.

  • נוצרה גם הזדמנות למפגש בין-דורי, כי אחד הדברים הכי בולטים ביוזמה הוא שהרבה מאוד אנשים מהדיסציפלינה השתתפו בה, גם פסיכולוגים ופסיכולוגיות ותיקים ומדריכים מנוסים, וגם מומחים ומתמחים בראשית דרכם.

  • גילוי סקרנות מקצועית: דווקא בגלל הדחיסות של החוויה ושל המפגשים, והעובדה שנפגשנו רק לרגע קצר, התאפשר משהו משמעותי - גם למטפלים וגם לנועצים שהיו מרוכזים, וזה יצר חוויה דחוסה מלאת משמעות".


מתי ואיך הוחלט על סיום היוזמה?


לקראת סוף חודש אפריל שאלנו את עצמנו מה לעשות. היות והמיזם היה התנדבותי - היה עליו להיות גם תחום בזמן ובתוך הקשר מסוים. על כן קיבלנו החלטה - לא לאפשר לפונים פוטנציאליים חדשים להירשם, אבל כן לתת מענה לכל מי שנרשמו עד סוף אפריל. ובאמת, לאורך חודש מאי הצלחנו לתת מענה לכל הפונים הללו בעזרת פסיכולוגים שהיו מוכנים להמשיך. במקביל, אם נועץ רצה להמשיך בתהליך עם הפסיכולוג הוא יכל לעשות זאת בתיאום "חוזה טיפולי" חדש, מאחר והחל תהליך התערבות ממושך יותר שגם כרוך גם בתשלום. בסוף מאי העברנו סקר משוב לכל הפונים שלקחו חלק ביוזמה, וגם אספנו רשמים מהפסיכולוגים עצמם.


מה התמות העיקריות שעלו מהמשובים?


קודם כל, שמחנו לגלות שהנועצים דיווחו על שביעות רצון גבוהה - ציון מסכם - 5.28 בסולם של 1–6. רבים כתבו שהמפגש הטיפולי עם הפסיכולוג אפשר להם לפנות מרחב פנימי, לקבל הגדרה נכונה של השאלה הייעוצית - זה בפני עצמו עשה הרבה סדר בתוך הסלט הזה, של החרדה הגדולה. התהליך הוציא את הנועצים הרבה פעמים עם כלים פרקטיים - מה אפשר לעשות עכשיו, איך לגשת לריאיון שעמד על הפרק, ובאיזו צורה אפשר להתארגן מול המציאות החדשה. לעיתים העידוד לפעולה, אל מול חוויית אובדן שליטה, מסייע בהתאוששות. השיר "מהכיור" מאת יערה בר מדגים זאת בצורה שאני אוהב.


מהכיור\ יערה בר

מֵהַכִּיּוֹר בַּמִּטְבָּח

תַּתְחִילִי מִשָּׂם

אָמַרְתְּ לִי כְּשֶׁאִבַּדְתִּי

אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתַי

לָחַשְׁתִּי לשפופרת בְּיֵאוּשׁ

שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת

מֵאֵיפֹה לְהַתְחִיל

לֶאֱסֹף אֶת הבלאגן

שֶׁפַּעַם הָיָה חַיַּי

וְאַתְּ בְּקוֹל רָגוּעַ

וּמַלֵּא נִסָּיוֹן הִנְחֵית

אוֹתִי בַּאֲפֵלָה

מֵהַכָּלִים שֶׁבַּכִּיּוּר

תַּתְחִילִי


מה הלאה?


היות וכרגע הפעילות במגזר הציבורי של הפסיכולוגיה בכלל והפסיכולוגיה התעסוקתית בכלל היא בבעיה, ובגלל שמי שמחזיק את רוב העשייה שלנו הם מכוני מיון, יש מחשבות על ליצור פעילות שלא למטרות רווח - או במגזר הציבורי, או במסגרת עמותה. אולי אפשר יהיה לעשות את זה דרך קופות החולים או דרך הרשויות המקומיות - אבל חשוב ליצור פלטפורמה לעשייה מסוג זה, שתאפשר לפסיכולוגים לקבל תמורה על עבודתם. המיזם לימד את הכוח של הפסיכולוגיה התעסוקתית ושל התערבות ייעוצית במשבר הנוכחי במשק. יש לנו הרבה מאוד ערך לציבור, והעשייה שלנו צריכה להיות לא רק מיונית, עסקית וארגונית. יש בה גם מהות שיכולה לרפא.


כמה מילים לסיכום...


מפגש הוא דבר משמעותי, וגם מפגש קצר יכול להיות משמעותי. זה היה רגע שבו יכולנו להרגיש משמעותיים אחד עבור השני, לעזור אחד לשני. כשאנחנו נמצאים בטראומה, מה שגורם לטראומה להיות פוצעת יותר זה להיות בבידוד, בקיפאון. בעצם יצרנו תנועה, יצרנו תזוזה. מה שהיה מאוד משמעותי ביוזמה זה התזמון: היינו בזמן הנכון, במקום הנכון עם האנשים הנכונים מאוד. הבאנו מצד אחד משהו יעיל - זה פורסם ושווק יחסית מהר - ואנשים קיבלו מענה מהיר לנקודה שבה הם נמצאו, שיצר תנועה חיובית. עוד דבר שהיה מאוד חשוב עבורי - זו הייתה אוטופיה מקצועית. האופן שבו תיקשרנו, עשרות אנשים מהתחום (קצת יותר מ-50 אנשי מקצוע). ההנחיה היתה של פסיכולוגים מדריכים מהתחום, אלינוער פרדס נתנה את הטון הקליני (Pardess, 2019) - זה היה רגע ומקום שבו גילינו את עצמנו ואת הכוח שלנו כמטפלים. בתוך היומיום שלנו אנחנו עסוקים בלאבחן, להעריך - ופתאום היינו ליד הפצוע המדמם. ועסקנו בריפוי.

__________________________


[1] יעל הכהן, מ.א., פסיכולוגית תעסוקתית מומחית, hacohenya@gmail.com (כותבת ומראיינת)

[1]אמיר לוי, מ.א., פסיכולוג תעסוקתי מומחה, Amirlevy@amircareer.com (היוזם והמרואיין)


מקורות


Dryden, W. (2016). Single-session integrated CBT (SSI-CBT): Distinctive features. Taylor & Francis.


Lahad, M. (1992). BASIC PH: The story of coping resources. In S. Jennings (Ed.), Drama therapy theory and practice (Vol. 2, pp. 150–163). Jessica Kingsley.


Pardess, E. (2019). Promoting caregiver satisfaction and regeneration. In I. A. Serlin, S. Krippner, & K.

Rockefeller (Eds.), Integrated care for the traumatized: A whole-person approach (pp. 189–202). Rowman & Littlefield.


‏Sadeh, N., & Karniol, R. (2012). The sense of self-continuity as a resource in adaptive coping with job loss. Journal of Vocational Behavior, 80, 93–99.

הגלישה והקניה באתר מאובטחת בתקן

SHA-256 with RSA Encryption - 2048 bits

© כל הזכויות שמורות לאגודת אַיֶלת