page contents

פרופ' אלחנן י' מאיר ז"ל , 2014-1936: הבזקים מהעבר, קרלוס פייזר

בראשית 1973, מיד עם סיום התואר הראשון, נסעתי להיפגש עם ד"ר אלחנן מאיר, ראש המגמה לפסיכולוגיה תעסוקתית באוניברסיטת ת"א, מגמה חדשה בארץ שנוסדה על ידו שנתיים קודם. אלחנן אירח אותי בכבוד, הסביר לי בצורה עניינית ותמציתית על התוכנית ובסיום המפגש הוביל אותי לחדר שבמקרה ישבו בו שני תלמידיו מהמחזור הראשון, עזי ודובי, הציג לי אותם, נפרד ממני והשאיר אותי לבד אתם ואמר "טוב שתשמע מהתלמידים עצמם מה יש להם להגיד על המגמה, כי זה יהיה הרבה יותר אוביאקטיבי". גישה זו, בנוסף לקבלת פנים מכובדת וההסברים המשכנעים שקיבלתי ממנו, כבשו את ליבי, התלבטויותיו נמוגו ונרשמתי למגמה.



שמחתי לקבל הזמנה לראיון קבלה אצל אלחנן, שהבחין מיד שאני די מתוח ומיד הרגיע אותי והציע לי לשבת בכיסא בניחותא. אלחנן, שזכר אותי מקודם והתרשם מעקביות כוונותי, קיבל אותי על המקום אך ביקש ממני, בהגינות האופינית לו כל כך, לשמור זאת בסוד ל-24 שעות עד שיבשר בטלפון לשאר מועמדים שגם התקבלו.


בעקבות מלחמת יום הכיפורים, שנת הלימודים 73-74 התחילה באיחור ובמקום שישה תלמידים שתוכננו מלכתחילה, המחזור התקבץ לארבעה בלבד כי שני תלמידים גויסו לתקופה ארוכה מאוד והחליטו לדחות את תחילת לימודיהם. זה היה מחזור אינטימי ביותר ולכן השיעורים עם אלחנן התקיימו בחדר עבודתו הצנוע (2X2) סביב שולחן עבודתו הקטן והמאורגן היטב. מדי פעם אלחנן היה קופץ (שני צעדים בלבד היו מספיקים) למדפים בקיר מולו והיה שולף בזריזות דפי עבודה או הוראות לתרגיל בית. יום אחד, באחד מהגיחות שלף משם את הרמ"ק (שאלון רשימת מקצועות שלו שנהפך למותג עד עצם היום הזה), אשר ליווה דור שלם של פסיכולוגים תעסוקתיים בארץ במהלך כל לימודי ה-מ.א. ובהמשך בעבודתם המקצועית בתחום המחקר, הייעוץ, ההדרכה וההוראה.


לפני הצגת הרמ"ק אלחנן ביקש מאיתנו למלא את השאלון וכאשר שאלנו אותו מה זה השאלון הקצרצר הזה, מה המהימנות והתוקף שלו, הוא השמיע אחד מהמשפטים המשמעותיים ביותר בקריירה שלי כפסיכולוג תעסוקתי: "the proof of the pudding is in the eating", כלומר אם אתה רוצה לדעת האם שאלון פסיכולוגי טוב תשתמש בו קודם ותטעם אותו גם בעצמך. כך אני נוהג עד עצם הים הזה, וכך אני מלמד הלאה ולא שוכח להזכיר את דמותו של מורי אלחנן מאיר. אחרי אמירה זו יש גישה אמפירית ומעשית מאוד אשר איפיינה את אלחנן במהלך עבודתו כאיש מחקר, הוראה וייעוץ. החלטתי לצטט את המשפט הנ"ל כי כל פעם שאני פוגש באקראי תלמיד שאיני מכיר מאחד המחזורים הרבים ומשמיע אותו משפט (כנראה המוכר לכולם) זה תמיד מעלה חיוך וגעגוע לשנתיים נהדרות יחד עם אלחנן, ואפילו בזכותו נוצרת איזו כימיה ראשונית ביננו.


כמובן שגם עבודת המ.א. שלי עשיתי על הרמ"ק. למרות היותי עולה חדש יחסית בארץ, אלחנן דרש ממני לכתוב את העבודה בעברית, במתכונת של מאמר לפרסום (עד 20 עמודים), כי אלחנן דגל בעקרון הפרסימוניה, וחשב כי אם הפסיכולוגים מתקשרים באמצעות מאמרים מקצועיים, ההוכחה הכי טובה שמסטרנט ראוי להיות פסיכולוג היא יכולתו לכתוב מאמר בהדרכת מנחה. לאחר שהגשתי את העבודה, לפתע הוא ביקש ממני לתרגמה לאנגלית (השפה שמלכתחילה ביקשתי לכתוב בה). נדהמתי מהבקשה ואף לקח לי זמן להבין ולקבל שמאחורי הדרישה לכתוב בעברית הייתה לאלחנן גישה עקרונית, שמוסמך מאוניברסיטת ת"א חייב להוכיח בקיאות בשפה העברית. רק בדיעבד הבנתי שבדרישה זו הוא העצים אותי ועל כך אני מודה לו עד עצם היום הזה. המאמר נשלח על ידי אלחנן ל- Journal of Vocational Behavior (J.V.B) והתקבל לפרסום, ואלחנן, האיש של עקרונות, צניעות והגינות האופיניים לו כל כך, התעקש להיות במקום השני. שלושים שנה מאוחר יותר, מאמר שהתפרסם ב- 2007 באותו כתב עת, הגדיר את אלחנן כתורם מספר 1 של מאמרים (15) בתחום הקריירה, בעלי אופי בין לאומי, אשר התפרסמו מאז 1973 בארבעה כתבי עת המובילים בתחום, ביניהם ה- J.V.B. .


אלחנן, נאמן לשורשיו הייקיים, היה מאוד דייקן ותמיד היה עומד בלוחות הזמנים העמוסים שקבע לעצמו. אני זוכר אותו כל הזמן בריצות בבניין גילמן הלוך ושוב למזכירות של החוג לפסיכולוגיה לסידורים ולתאומים. הכל היה רשום אצלו בפנקס ומדי שנה זכינו לברכת יום הולדת מצידו. הכי שמח אותי, כאשר בערב מבחן הגמר הגדול לסיכום השנתיים, קיבלנו צלצולי הרגעה ואיחולי ליל מנוחה והרבה עידוד למבצע של המחרת. אלחנן לא היה מרצה רגיל, אלא מנטור שליווה אותי מספר שנים והאיר את דרכי לכל אורך הדרך. זכור לי אירוע מרגש נוסף, כאשר אלחנן ביקש ממני לשלוח לו חומר מסוים בדואר ושלח לי מעטפה מבוילת על מנת לא להכביד אלי בהוצאות לצרכים שלו.


שמונה שנים מאוחר יותר אלחנן היה קורא אנונימי של הדוקטורט שלי ושמר על כך בסוד כל השנים. לא היה קשה לגלות שהוא אחד מהקוראים מקריאת חוות הדעת שלו (שעדיין שמורה אצלי), וזאת על פי היסודיות בה קרא את החיבור העבה, דף אחר דף. המשוב שלו גדוש בתובנות במישור העיוני ובהשלכות היישומיות של המחקר, תוך תשומת לב לפרט הקטן ביותר. אפילו ציין שיש לפחות מחבר אחד שמוזכר בחיבור אך לא מופיע בעמודי המקורות. לפני ההדפסת הסופית עברתי פעם נוספת על החיבור ועל עשרים העמודים של המקורות ומצאתי כי אלחנן גילה את הפריט היחיד שהיה חסר ברשימה הארוכה. כעבור זמן מה אלחנן הרים אלי טלפון ובאופן תמים בירך אותי על קבלת הדוקטורט בלי כל רמז נוסף.


אלחנן ניחן באנרגיות עצומות ובנוסף למילוי תפקידיו באוניברסיטת תל-אביב ובמכון הדסה ובהקמת משפחה ברוכת ילדים ונכדים יחד עם אשתו רחל תבדל"א, מילא את התפקידים הראשיים למען ציבור הפסיכולוגים: יו"ר הפ"י ויו"ר מועצת הפסיכולוגים. אם יציאתו לגמלאות הקריירה שלו קיבלה תפנית חדשה והוא עבר ללמוד בישיבה בעתניאל יחד עם בחורי ישיבה צעירים, כשווה בין השווים, אך כצפוי מהר מאוד הצטיין בה כתלמיד חכם וגם לימד בה בהמשך. אלחנן לימד אותנו שהמשמעות של המונח vocation היא לא סתם מקצוע אלא ייעוד או קריאה משמיים. כך הוא הבין זאת וכך התנהג במהלך הקריירה שלו לכל אורך הדרך.


יהיה זכרו ברוך !


ד"ר קרלוס פייזר, אוניברסיטת חיפה

הגלישה והקניה באתר מאובטחת בתקן

SHA-256 with RSA Encryption - 2048 bits

© כל הזכויות שמורות לאגודת אַיֶלת