page contents

פרקטיקות בליווי פרטני – תכנית "אמצע הדרך" - אורלי קניג

זה כמה עשורים שאנו עדים לעלייה בתוחלת החיים ולשיפור באיכות החיים. נושאים הקשורים לגיל ולהזדקנות הפכו בשנים האחרונות למדוברים ביותר בכל תחומי החיים וזוכים לתשומת לב בכל מקום אפשרי – כולם מגיעים לנקודה בחייהם שבה גיל והזדקנות הופכים להיות מרכזיים ומשפיעים על ההתנהלות היום-יומית.


במאמר זה אבקש לבדוק את השפעת הגיל בתחום התעסוקה דרך תכנית "אמצע הדרך", תכנית תעסוקה המיועדת לאנשים בני 45–75. תכנית "אמצע הדרך" היא תכנית תעסוקה הפועלת בתוך ג'וינט ישראל, בשיתוף פעולה בין שני אגפים – אשל ותבת. אגף אשל אמון על פיתוח שירותים למען הזקן בישראל ומחזיק בידע על אוכלוסיית בני 60 ויותר ולאגף תבת מומחיות בתכניות תעסוקה. התכנית פועלת משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים והמשרד לשוויון חברתי.


תכנית "אמצע הדרך" שמה לה למטרה לסייע לאוכלוסיית בני 45–75 הנמצאים מחוץ למעגל התעסוקה ומעוניינים לחזור אליו. מטרת התכנית כפולה – לסייע לאוכלוסיות שגילן הוא חסם בקבלה לעבודה ושבעקבותיו הן נתקלות בגילנוּת (אפליה על רקע גיל) בעולם התעסוקה, ובד בבד לפעול למען שינוי של תפיסות ועמדות של קובעי מדיניות ושל מעסיקים.

עולם העבודה משתנה בקצב מהיר. השינויים בעולם זה משפיעים על כלל דורשי העבודה ובמיוחד מאתגרים דורשי עבודה בני 45–75 ומקשים עליהם. התבוננות במודעות הדרושים המתפרסמות מספיקה כדי להבין מה נדרש בעולם זה:

"דרוש עובד צעיר ונמרץ לחברה תוססת ודינמית"

"דרושים עובדים חסונים ובריאים"

"דרושים עובדים אנרגטיים וכיפיים"

"לחברה מגניבה וצעירה דרוש..."


כזה הוא סיפורו של גדעון, אחד ממשתתפי תכנית "אמצע הדרך".


ישבנו במשרד התכנית בכפר סבא. ההכשרה הבסיסית למקדמי התעסוקה בתכנית הסתיימה שבוע קודם לכן. המשרד היה עדיין בבנייה – אנשי מקצוע עבדו סביב, חוצבים קווי תקשורת בקיר, מתקינים מזגנים. היו הרבה אבק ובלגן אך בעיקר התרגשות מכך שתכנית שבמשך שנים הייתה "על הנייר" קמה לחיים ממש לנגד עינינו. בעודנו יושבות ומתכננות כיצד נתקדם בתקופה הקרובה, נכנס גדעון כרוח סערה.

"פה זה 'אמצע הדרך'? למה אתם לא עונים לטלפון? אני מנסה כבר ימים להתקשר".

הסתכלנו זו על זו. עדיין לא היו לנו מכשירי טלפון. "מי אתה?"

"אני גדעון. דברתי עם גל והיא שלחה אותי. אתם יכולים לעזור? אני כבר ארבע שנים הולך לשירות התעסוקה. אנחנו שם קבוצה שלמה של חבר'ה שמחכים לעבודה. כתבתי המון מכתבים לכל העולם. גם לראש העיר, גם לראש הממשלה ועכשיו גל אמרה לי שאתם תעזרו לי".

צירפנו כיסא לשולחן והזמנו את גדעון לשבת. הוא דיבר ברצף, כמעט בלי לשאוף אוויר. הקול שלו היה חזק, אך מדי פעם נשבר והשתנק. הוא היה טעון וכעס על כולם – על המדינה, על הסביבה וגם עלינו. מן השיחה עמו הסתבר שגדעון היה איש עבודה כל חייו. מגיל 16 עבד – בחקלאות, בבניין ובשמירה. לנגד עיניו עמד הצורך לעזור לפרנסת המשפחה עוד כשהיה נער, ולאחר מכן כבן זוג וכאב סבר כי תפקידו הוא לפרנס. בשל נסיבות חייו לא סיים 12 שנות לימוד. "למה, בשביל להיות איש אחזקה או גנן אני צריך תעודת בגרות?! בכל מקום שאני ניגש אליו ישר פוסלים אותי בגלל זה. עשיתי הרבה עבודות בחיים – עבדתי בחקלאות בבקעת הירדן והרבה באבטחה. זה היה הכי נורא. היה שם בחור צעיר שפשוט היה רע אלי, אבל יש לי שלושה ילדים וזה הכי חשוב. היום הילדים גדולים ואני מוכן לעשות הכול, ממש הכול רק לא שמירה ואבטחה".

נראה שזו אכן הייתה חוויה קשה עבור גדעון. הוא נשם נשימה עמוקה ושאל: "אז אתן יכולות לעזור?"

נורית, מקדמת התעסוקה, קבעה עם גדעון פגישת ליווי ראשונה. לאחר מכן התקיימו עוד כמה פגישות של אימון תעסוקתי, שבהן כתבו נורית וגדעון תכנית עבודה משותפת והחליטו על מטרות ויעדים שבהם נדרש גדעון לעמוד. לאחר שנבחנו המוטיבציה שלו, כישוריו, המיומנויות שלו ואפשרויות התעסוקה הקיימות החליט גדעון שהיה רוצה לעבוד בתפקיד איש תחזוקה במשרה מלאה, ובד בבד ללמוד ולהשלים 12 שנות לימוד: "יש לי היום חמישה נכדים. אני רוצה להסתכל לנכדים שלי בעיניים ולתת להם דוגמה של לימודים". מבירור במרכז להשכלת מבוגרים הסתבר שהלימודים יימשכו שנתיים, יומיים בשבוע לפחות. נורית הסבירה לגדעון את המשמעות של חזרה ללימודים בגיל 63 ושל שילוב לימודים עם עבודה. בד בבד החלה רכזת קשרי מעסיקים לפעול מול הרשות המקומית כדי לבדוק אם יסכימו להגמיש את תנאי הסף במכרזים עירוניים הדורשים 12 שנות לימוד.

אמנם גדעון שפע כעס ותסכול, אך היה בו גם משהו שובה לב. כולנו התגייסנו לפעול למענו וכל שבוע בישיבת הצוות נמסר עדכון על מצבו.

מסמך קורות החיים שכתב גדעון בעצמו בתחילת הדרך היה למעשה פסקה אחת שאופייה נרטיבי. כיוון שמעולם לא כתב קורות חיים ולא עבר ריאיון רשמי, חשוב היה לתת למיומנויות אלה מקום מרכזי במפגשים עם נורית. כשסיים לכתוב את מסמך קורות החיים עם נורית הסתכל בהשתאות על הדף: "זה אני? את בטוחה? אבל לא עשיתי כלום בחיים. איך יכול להיות שיש פה דף שלם?" בהמשך התהליך תרגל גדעון עם נורית סימולציות של הכנה לריאיון עבודה, להצגה עצמית ול'נאום מעלית'.

כיום, בגיל 63 עובד גדעון בעבודה איכותית בתפקיד אב בית. לראשונה בחייו יש לו חוזה עבודה, הכנסה חודשית קבועה ופנסיה, מכבדים אותו ומתייחסים אליו כאל אדם והוא מרגיש גאה במי שהוא.


אחד האתגרים המרכזיים העומדים בפני מדינות העולם הוא התבגרות האוכלוסייה. בשנים הקרובות צפויה עלייה ניכרת בשיעור המבוגרים באוכלוסייה ועמה ירידה תלולה בשיעור ההשתתפות של אוכלוסייה זו בשוק העבודה. לפי נתוני ה-OECD, אם לא יתרחשו שינויים בשוק העבודה ובתכניות הפרישה יוכפל שיעור המבוגרים שמחוץ לשוק העבודה מ-38% בשנת 2000 ל-70% בשנת 2050 (טביביאן מזרחי, 2007).


בשנים האחרונות גבר העניין בתעסוקת מבוגרים בני 40 ויותר במדינות מפותחות בעולם. במדינות רבות בעולם, ובהן ישראל, יש עלייה מתמדת בתוחלת החיים של האוכלוסייה, הן של גברים והן של נשים. העלייה בתוחלת החיים הובילה לגידול בשיעור המבוגרים שגילם יותר מ-65 בכל מדינות המערב וגם בישראל, אם כי לעומת מדינות ה-OECD שיעור קבוצה זו בישראל הוא עדיין מן הנמוכים בין המדינות. בישראל, שיעורם של בני 65 ויותר מכלל האוכלוסייה היה 10% בשנת 2010, ובשנת 2030 צפוי שיעור זה להגיע ל-13%. העלייה בתוחלת החיים, ועמה הגידול במספר שנות החיים אחרי גיל הפרישה מעבודה ומגמת ההזדקנות של האוכלוסייה, הובילו לכך שהאדם צפוי לחיות שנים רבות יותר ואיכותיות יותר (חסייסי, 2014).


בעקבות נתונים אלה והחלטת ממשלה מ-14 באוקטובר 2012 (החלטה 5147, 2012) החל ארגון הג'וינט לפתח את תכנית "אמצע הדרך" בשיתוף משרדי הממשלה. התכנית יצאה לדרך בשנת 2016 בשני מרכזים באזור המרכז – תל אביב-יפו וכפר סבא (מרכז שלישי עתיד לקום בשנת 2017). במודל התכנית הוגדרו יעדים של 360 משתתפים בשנה בכל מרכז והשמה איכותית של מחציתם לפחות (בין ישירה ובין עקיפה).


השלב הראשון בלידתה של תכנית תעסוקה הוא שלב ניסיוני ("פיילוט"), ובתכנית "אמצע הדרך" הוא צפוי להימשך שלוש שנים. תחילה הוגדרה אוכלוסיית היעד של התכנית וגובשו קריטריונים לקבלת משתתפים. אחר כך נבנה מודל הפעלה לתכנית; מודל זה בוסס על למידה מתכניות תעסוקה שלהן מאפיינים דומים ומתכניות תעסוקה במדינות אחרות העוסקות באוכלוסיית היעד ושמטרתן התעסוקתית דומה.

יתרונו של שלב ניסיוני הוא באפשרות לבדוק את ההתאמה בין מודל התכנית למציאות בשטח. בשלב זה נלמדים אוכלוסיית היעד והצרכים הייחודיים שלה, ובניית התשומות הרלוונטיות ותהליך הכשרת הצוות נעשים באופן דינמי. בזכות שלב זה מתאפשר כיום לתכנית "אמצע הדרך" לתת מענה מהיר לצרכים של המשתתפים בה ושל אנשי הצוות.


על פי המודל, לתכנית שלושה מסלולים עיקריים:


א. ליווי תעסוקתי פרטני – מפגשים אישיים עם מקדמי תעסוקה שמטרתם להתמקד בחסמים ייחודיים ובעוצמות של המשתתף;


ב. הכשרות מקצועיות והסבות – השלמת פערים או לימוד של תחומי ידע חדשים;


ג. יזמות עסקית והעסקה עצמית.


להלן נתמקד במסלול של ליווי תעסוקתי פרטני מתוך רצון לברר אם ליווי של משתתפים בני 45–75 בתכניות תעסוקה שונות מחייב תהליך שונה מזה של אוכלוסיות צעירות יותר.

מאז החלה התכנית לפעול אנו בוחנים אם בתהליך הליווי בחזרה למעגל העבודה יש למשתתפי התכנית מאפיינים ייחודיים השונים ממאפייניהם של משתתפים בתכניות תעסוקה בני 45 ופחות.


בזמן פיתוח מודל התכנית סברנו כי מכיוון שכ-80% מהמשתתפים הם מהאוכלוסייה הכללית, זמן הליווי שלהם ומשך השתתפותם בתכנית יהיו קצרים, כי הם יזדקקו ל-2–3 מפגשי ליווי תעסוקתי פרטני וכי בתוך זמן קצר הבשלות התעסוקתית שלהם תאפשר השמה ותחילת עבודה. אולם התברר כי משתתפים המגיעים מאוכלוסייה זו ועבדו בעבר בתפקידים בכירים נזקקים לפגישות ליווי רבות ומשתתפים בסדנאות קצרות ובסדנאות תהליכיות ארוכות.


שיעור רב של משתתפים, במיוחד בני 55 ויותר, מגיעים לתכנית לאחר שעבדו במשך שנים רבות באותו מקום עבודה, כלומר הפעם האחרונה שחיפשו עבודה הייתה לפני עשרות שנים. חלקם פרשו פרישה מוקדמת או הוצאו לפנסיה בעקבות גילם וכעת רוצים לחזור למעגל העבודה. עולם העבודה משתנה בקצב מסחרר, ומשתתפים אלה נדרשים לתהליך מורכב של למידה וגישור על פערי ידע – עליהם ללמוד מיומנויות ולרכוש כלים הכרחיים למציאת עבודה היום. נוסף על כך, ככל שאדם מילא תפקידים בכירים יותר נדרש לו תהליך ארוך ומורכב יותר, המצריך תהליכי התבוננות ורפלקציה מאתגרים.


ניכר כי משתתפים מבוגרים בתכנית מתקשים בנושא הרישוּת החברתי (נטוורקינג). במפגשי הליווי עולים חסמים דוגמת בושה, מבוכה ופחד מתגובת הסביבה, ואלה מונעים מחלק מהמשתתפים ליידע את הסביבה בכך שהם נמצאים בתהליך של חיפוש עבודה. יש משתתפים שפרט לבני זוגם איש אינו יודע שהם מחפשים עבודה, ולכאורה הם ממשיכים באורח חייהם הקודם. מצב זה מעמיד קושי, שכן 40% מהמשרות כיום אינן מתפרסמות אלא מאוישות בשיטת "חבר מביא חבר", ולכן הימנעות מלספר על תהליך חיפוש העבודה מונעת מאותם משתתפים התמודדות על משרות רבות. כיוון שכך, עוד לפני רכישת כלים למציאת עבודה מוקדש זמן רב במפגשים האישיים כדי להתמודד עם קשיים אלה.


כמו כן, טווח המקצועות והתפקידים שבהם עסקו בעבר משתתפי התכנית "אמצע הדרך" הוא רחב ביותר – מעובדי ייצור ועד למנהלים ומנכ"לים. רובם אנשי מעמד הביניים שמצאו עצמם מחוץ למעגל התעסוקה ואינם מצליחים לחזור אליו בכוחות עצמם, ולכן הם מגיעים לתכנית.


כתיבת קורות חיים הוא אחד הדברים הראשונים שנדרשים לעשותו בתקופה של חיפוש עבודה. ההמלצה היא לכנס את קורות החיים לעמוד אחד ולפרט עד 15–20 שנה אחורה. משתתפים רבים, במיוחד אלה המבוגרים יותר, נתקלים בקושי רגשי של ממש לעשות זאת. התחושה שלהם היא שבתהליך כתיבת קורות החיים הם מתבקשים "למחוק" שנים בעלות ערך רב ועמן למחוק גם חלקים חשובים מהזהות שלהם. בשל כך, כתיבת מסמך קורות חיים או עריכתו הופכת למעשה לתהליך של טיפול, שבו עולות תחושות של מחיקת זהות וזלזול בהצלחות ובאירועים מן העבר. למשל, אחד המשתתפים, ששירת בצבא במשך 40 שנה, פירט בקורות החיים את כל הקרבות שבהם היה מעורב. הוא התבקש לקצר את קורות החיים שלו מארבעה עמודים לשניים, ותגובתו הייתה: "את יודעת כמה חברים שלי נהרגו בקרבות האלה שאת רוצה פשוט למחוק? לך ולדור שלך אין שום כבוד לעבר ולא אכפת לך".


במודל המקורי של התכנית נראה היה כי תהליך ההתערבות התעסוקתית יסתיים בהשמה איכותית. התכנון היה להפסיק בשלב זה את הליווי האינטנסיבי ולצמצם את הקשר בין המשתתף למקדמי התעסוקה למעקב בכל רבעון. אולם בפועל אנו עדים לכך שמשתתפים לא מעטים מתקשים להתמודד עם ההשתלבות בעבודה ועם תקופת ההסתגלות, והם מוצאים עצמם שוב מחוץ למעגל העבודה בתוך פרק זמן של כמה שבועות, לאחר שהתפטרו או פוטרו. הסיבה העיקרית לכך אינה חוסר בידע מקצועי לביצוע התפקיד אלא קשיים בתחומים של מסוגלות תעסוקתית ומיומנויות "רכות" במקום העבודה. אם כן, נראה כי יש הכרח בהמשך הליווי התעסוקתי הפרטני ובפיתוח של סדנה העוסקת בהשתלבות במקום העבודה ובהתמדה בו, וכי חשוב לשמור על קשר אינטנסיבי יותר בין מקדמי התעסוקה למשתתפים בתכנית גם בשלב זה.


בקרוב נציין את סיומה של שנת הפעילות הראשונה של תכנית "אמצע הדרך". שנה זו התמקדה בלמידה של צורכי אוכלוסיית המבוגרים בישראל ושל הדרך הטובה והמהירה ביותר לשלב אנשים בני 45–75 בחזרה בעולם העבודה.[1] אנו מצויים רק בתחילת הדרך, ולפנינו עוד למידה ויישום כדי שהתכנית תוכל להיות מוטעמת כשירות מטעם המדינה לאזרחיה בכל הארץ.


********


אורלי קניג משמשת בתפקיד רכזת הדרכה ופיתוח ידע בתכנית "אמצע הדרך". תפקיד זה כולל פיתוח מענים למשתתפי התכנית ואחריות על תהליך הכשרת צוות התכנית. דוא"ל: .orly@jdcnet.org.

[1] כך, בתכנית נבדקות תאוריות וגישות שונות העשויות להתאים לאוכלוסייה המבוגרת; אחת הגישות שנבדקו, למשל, היא הגישה הנרטיבית בתעסוקת המבוגרים, והתקיימו ארבע סדנאות של חזרה לעולם העבודה בגישה זו; בסיום כל סדנה קיבלו המשתתפים משימת כתיבה משותפת. תוצרי הסדנאות היו מסמך שנועד להביא את קולם של מחפשי העבודה המבוגרים למעסיקים, "היתרון שבניסיון" (נספח א'), ומסמך שנועד למחפשי העבודה עצמם, "המלצות למחפשי עבודה מבוגרים" (נספח ב').


מקורות


החלטה 5147 של הממשלה ה-32 (14.10.2012), קידום תעסוקת מבוגרים בישראל. http://www.pmo.gov.il/Secretary/GovDecisions/2012/Pages/des5147.aspx


חסייסי, ראדה (2014). תכניות ממשלתיות לשילוב עובדים בני 40 ומעלה בשוק העבודה. ירושלים: מרכז המחקר והמידע של הכנסת. https://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03555.pdf


טביביאן מזרחי, מיכל (2007). שילוב מבוגרים בעולם העבודה – דרכי פעולה אפשריות. ירושלים: מרכז המחקר והמידע של הכנסת. https://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m01710.pdf


נספח א' - היתרון שבניסיון


1. יש בנו בגרות שהיא תוצר של התפתחות עצמית, והיא מאפשרת לנו לנתח מצבים בכלים אוביקטיביים, להיות רגועים ולפעול בשקול דעת. השנים "עיגלו" אותנו והביאו לאיזון וראייה מרחבית שאנו מביאים לארגון.


2. אנחנו יודעים להתנהל במצבים שבהם קיים קונפליקט. יש לנו ראייה גלובלית לארגון ואנחנו יודעים לעבוד עם המנהלים שלנו, הצעירים והמבוגרים, לא פחות מעם העמיתים ועם הכפופים לנו.


3. אנחנו חושבים הרבה מעבר לבונוסים ולרווחים אישיים – חשוב לנו שהחברה תרוויח, אנחנו יודעים שהצלחה כלכלית שומרת ומייצרת מקומות עבודה לאנשים ולא רק לנו.


4. הלקוחות שלכם ייפגשו אנשים שיודעים להקשיב, לכבד, להתנהל בנימוס, לראות אותם ואת צורכיהם וישמרו אותם לטווח ארוך. ארגון מגוון גילים יצליח לשרת את כל סוגי הלקוחות, גורמים מחו"ל וממשקים חיצוניים של החברה.


5. הניסיון שלנו מאפשר ידע מולטי-דיציפלינרי, שילוב של ישן וחדש, ידע ביישום ובפתרון בעיות. אנחנו Big Data אנושי של קשרים.


6. גמישות היא השם השני שלנו – עברנו הרבה ואנחנו מומחים בשינוי ובהתאמה למצבים משתנים.


7. הבחנה בין עיקר לטפל – כבר השגנו, התקדמנו, הוכחנו את עצמנו ואנחנו יודעים לשקול במצבים מורכבים מה חשוב והיכן לוותר ולעשות זאת עם עומק והומור.


8. אנחנו מביאים תפיסת עולם שלפיה החברה נמצאת במרכז והיציבות שלנו בה היא שם המשחק. התוצאה היא שההשקעה של החברה בנו תישאר בחברה לאורך זמן.


9. אנחנו פה כדי לעבוד – אנחנו בשלב בחיים שבו אנו פנויים, נהנים לעבוד ולהישאר במקום שבו אנו נמצאים. אנחנו מתעניינים במהות העבודה וביכולת שלנו לתרום ולהשקיע הרבה יותר מאשר ב-Title.


10. הרקע הרחב שלנו מביא עצמאות ושיקול דעת החיוניים למבנה ניהולי שטוח עכשווי.


11. אנחנו "תמ"א 38" של עולם העבודה. העסקה שלנו היא מצב שבו כולם מרוויחים – המבנה יהיה חזק יותר וערך הנכס יעלה.


12. יכולת למידה והטמעה – עברנו מאסימונים לסמארטפונים. אנחנו יודעים לשים את האגו בצד, לקבל ביקורת ולהיות סקרנים ללמידה.


13. ציונות ומחויבות חברתית אינן מילים גסות. החלטה על העסקה של הדור שלנו היא החלטה הנוגעת לארגון מאוזן, פלורליסטי, מתקדם ופתוח הפועל לשוויון הזדמנויות ויוצר חברה בריאה, יציבה וריווחית.



נספח ב' - המלצות למחפשי עבודה מבוגרים

  1. חיפוש עבודה הוא עבודה בפני עצמה וכך צריך להתייחס אליו.

  2. חשוב לחזק את רשת הקשרים, ליזום מפגשים עם אנשים ולהיעזר בקשרים מהמעגלים השונים של החיים לחיפוש עבודה (נטוורקינג, נטוורקינג, נטוורקינג...).

  3. אנשים הם כוח וערבות הדדית היא משהו מנצח. השתתפות בקבוצה היא הזדמנות ליהנות מהכוח הזה, ומנתינה שנותנת.

  4. ניצול התקופה ללמידה – אימון, הכשרה מקצועית, זירות חברתיות, עולם התעסוקה.

  5. התנדבות בארגון או כחלק מהסבה מקצועית פותחת אפשרויות חדשות, מאפשרת לבנות ניסיון רלוונטי ולהישאר פעילים בעולם העבודה.

  6. יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה הן שם המשחק – שימוש במנועי חיפוש, לינקדאין, פייסבוק, להשקיע ולתחזק כל הזמן.

  7. הנחישות והדבקות במטרה התעסוקתית חשובות אך לצדן לא לשכוח להנות מהדרך.

  8. הקשבה לאנשי המקצוע – מיקוד והתאמת קורות חיים למשרה הם קריטיים כדי לעבור לשלב הבא.

  9. להיות מודעים לחסמים שלנו ולמגבלות – להסתכל איך בסיטואציות שונות (והסדנה היא הזדמנות) ההתנהלות שלנו מול אנשים מגבילה או תורמת.

  10. מודעות למצב – אנחנו לא ילדים ולא להתבייש בזה, לא להילחץ אלא להתייחס בכבוד למי שאנחנו ולבקש את אותו יחס מהסביבה החברתית והמקצועית שלנו.

  11. לפתוח את הראש, לבדוק ולחתור לחברות ולמקומות שכן פתוחים לאנשים מבוגרים ומנוסים.

  12. לחפש את הבידול והיתרון היחסי שלי בתחום או במשרה שאליה אני פונה.

  13. עולם העבודה יכול להיות אכזר וקר ולכן לא לקחת באופן אישי את היעדר התשובות או תשובות שליליות.

  14. כאשר מקבלים תשובה שלילית או חוסר תשובה לא לתת לזה לרפות את ידיך – להגיד לעצמך שבהמשך תהיה העבודה שכן תתאים.

  15. ההזדמנויות מגיעות ממקומות לא צפויים. לעתים רק צריך להסתכל מסביב.

  16. תמיד יש מה ללמוד מהקשבה לכל אדם שפוגשים. להקשיב נקי כמה שניתן ולהסיט הצידה "רעשים" שמפריעים. זה "בית ספר בחינם".

  17. כשמקבלים החלטות שליליות לבד – שוקעים לתוכן. אבל אם אתה עם עוד אנשים – אתה לא שוקע. השיתוף עם אנשים נוספים נותן איזון ואפשרות לזוז קדימה מתוך השלילי.

  18. לחשוב ולבדוק את עצמי – האם אני באמת מחפש עבודה? האם אני מוכן להתפשר ועל מה: התפקיד, השכר, הנוחות? מה מידת המוטיבציה שלי? עד כמה אני פרו-אקטיבית בתהליך? האם קיימת בי אמונה ביכולת?

  19. צריך ללמוד לבחור את ה"מתנות" ממצבים קשים. אנחנו לא יכולים לבחור מה יקרה לנו אך כן יכולים לבחור איך נתייחס לזה ואיזו פרשנות ניתן למצב.

הגלישה והקניה באתר מאובטחת בתקן

SHA-256 with RSA Encryption - 2048 bits

© כל הזכויות שמורות לאגודת אַיֶלת