שחר חדש- יום בסדנת "הכנה לתעסוקה" של חיילים חרדים המשרתים במסלול שח"ר - אהרון נאומבורג

מאמר זה דן באתגרי השתלבות בתעסוקה של צעירים חרדים הבוחרים לשרת במסלול שח”ר (שילוב חרדים). דרך דמותו של אחד המשתתפים בסדנת הכנה לתעסוקה, ממחיש המאמר את אתגרי התמיכה החברתית והמשפחתית וכן את שאלות הזהות, השייכות והעוגנים החברתיים והתרבותיים. כמו כן מעלה המאמר טענה כי תכנית זו מאתגרת

את השיח הישראלי אודות מודל צבא העם וקרובה היא במאפייניה למאפייני צבא מקצועי פוסט מודרניסטי.

תכנית שילוב חרדים בצה"ל (להלן: שח"ר), החלה בשנת 2007 כמיזם ניסויי של חיל האוויר, בשיתוף עם אגף כוח האדם (אכ"א) בצה"ל ובשיתוף ג'וינט ישראל-תב"ת. שתי מטרות מרכזיות עומדות בבסיס תכנית שח"ר:

· שילוב אוכלוסייה חרדית במעגל התעסוקה בישראל בהשתתפות צה"ל כתכנית לאומית

· מיצוי הפוטנציאל האיכותי הגלום בכוח האדם החרדי לטובת השירות.

תפיסת העולם של המיזם מבוססת על שלושה עקרונות ביחס למתגייס החרדי: הראשון, המיזם לא נועד לפתוח במלחמה עם החברה החרדית אלא לפעול בתוכה ומתוכה. השני, המיזם אינו מנסה לשמש ככור היתוך ישראלי עבור החברה החרדית. השלישי, מכיוון שהצעיר החרדי מגיע למיזם כבסיס לבניית תעסוקה ראויה עבורו ועבור משפחתו, חייבים ליצור מסלולי שירות שבמהלכם ירכשו המשרתים מקצוע ויצברו ניסיון, כך שהצעירים החרדים יצאו כבעלי מקצוע אזרחי (דו"ח מבקר המדינה, 2011). מסלול שח"ר מיועד ומותאם לגברים החרדים בגילאי 21-28 ולגברים נשואים בכל גילאי השירות.

המסלול מאפשר שירות במגוון תפקידים משמעותיים ומרכזיים, באחד מהחילות והאגפים: חיל האוויר, אגף המודיעין, חיל הים, פיקוד העורף, חיל התקשוב, אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, אגף כח האדם והרבנות הצבאית. במסגרת השירות במסלול החייל רוכש מקצוע מבוקש וניסיון, כשלאחריו יוכל להשתלב בשוק העבודה האזרחי. המסלול מאפשר שירות במסגרת המותאמת לאורח החיים החרדי, בסביבה חרדית הכוללת מזון בכשרויות למהדרין, שיעורי דת, ימי עיון ועוד.

מחקרים רבים נעשו על השתלבותם בתעסוקה של האוכלוסייה החרדית, ועל האתגרים העומדים בפניהם: חסמים ערכיים ואידאולוגיים, חסמים חברתיים וכלכליים, פערי השכלה ועוד (מלאך, 2013). אך קבוצה ייחודית זו, אוכלוסיית שח"ר, טרם נחקרה דיה וקולה לא נשמע. צעיר חרדי הפורץ את חומות הבדלנות ובוחר לשרת בצה"ל מוצא את עצמו, לעיתים, מחוץ לקהילה ונעדר תמיכה מהמשפחה ומהסביבה הקרובה אליו (מלחי, 2013). המעבר לחיים עצמאיים עם שחרורו, תוך תמיכה משפחתית, חברתית וקהילתית מועטת ולעיתים אף מסתייגת, נעשה מאתגר אף יותר.

היכרותי הקרובה עם אוכלוסייה זו, היא שהנחתני בכתיבתי. היכרות שראשיתה בשירותי הצבאי, במחזור הראשון של שח"ר. בעודו עושה את צעדיו הראשונים המהוסים והמהוססים. עוברת דרך כתיבת עבודת הגמר שלי בלימודי המוסמך בעבודה סוציאלית, שעסקה בשאלת השתלבותם בתעסוקה של בוגרי שח”ר, וכלה בעבודתי מזה כארבע שנים, בהנחיית סדנאות "הכנה לאזרחות ותעסוקה" לחיילי שח”ר העומדים לקראת שחרור מהשירות, מיזמתה של קרן גרוס.

בשורות הבאות, תחת קריאת מאמר ב"גופן דוד 12 רווח שורה אחד וחצי", אני מְבַכֵּר להזמינכם להיות נוכחים בחלקה הראשון של סדנת "הכנה לאזרחות ותעסוקה" - סדנת שחרור בת חמישה ימים. אך במטותא, בטרם תתפסו את מקומותיכם אבקש, עזרו לי ליצור מרחב לפנים ולשמות. מרחב הנקי מתבניות והגדרות, טבלאות ומספרים. מרחב שבו נוכל בהקשבה פתוחה, לשמוע את "קולות החיילים" ואת הדהודם העולה מתוכנו.

יום ראשון, 8:30, קו 54 עוצר בתחנת "המכון הטכנולוגי חולון", דלתותיו האוטומטיות נפתחות וזרם של צעירים חרדים נשפך מתוכו. הצעירים, חלקם לובשי מדים צה”ליים וחלקם בבגדיהם האזרחיים - חולצה לבנה מגוהצת בקפידה, מכנסיים שחורות ונעליים תואמות - עושים את דרכם לכיוונה של המכללה. תור ארוך ומתפתל משתרך בעמדת הבידוק. המאבטח שבכניסה מכריז בהלצה שקורטוב הכללה והסללה שזור בה: "קורס ספרות סת"ם - ימינה וימינה, קורס מוהלים במבנה ליד". הצעירים מחייכים במבוכה ובוחרים להמשיך בדרכם הלאה ממחסום הכניסה.

בליבו של המכון, במבנה שליד המדשאה, אנו פוגשים את אלימלך ("מיילך"), פאותיו המסולסלות בקפידה ומכנסיו התחובות בגרביו מסגירות את מוצאו החסידי. תוך כדי בחישת הקפה הוא מספר בעיניים בורקות על תפקידו הייחודי והמשמעותי. להט השיחה לא פוסק גם שהמש”קית, רעות, מכריזה מספר פעמים: "השהייה במתקן במדים בלבד". רעות איננה מוותרת ונגשת למיילך אישית, וברחל בתך הקטנה פונה אליו: "אני מבקשת ממך להחליף את בגדיך האזרחיים". מיילך נפנה להחליף את בגדיו, וכשזיק של עזות ניצת בעיניו, משיב לה בחיוך: "לקול הזה התגייסתי... לקול הקורא לבגדיי החסידיים - אזרחיים"...[1]

בעוד מיילך מחליף את בגדיו, אשתף אתכם בזיכרונות העולים בי כעת, זיכרונות הנמצאים צפונה מכאן, בבית הספר הטכני של חייל האוויר. היו אלו ימיו הראשונים של מסלול שח”ר, עת התבשרנו על ביקורו של מפקד חיל האויר דאז, האלוף אליעזר שקדי. "הוא בא לשמוע ולהתרשם" אמרו לנו. בסיומה של השיחה הפתוחה והמרתקת, פנה אליו אחד החיילים ובגילוי לב אמר: "אני גר בלב שכונת גאולה בירושלים, לא נעים לי להסתובב ככה ...". הוא אחז בשולי חולצת הדקרון שעליו והמשיך: "זה פדיחה...".

כשכנפי הטייס שבחזהו עולים ויורדים חלופות, השיב לו שקדי בקול עמוק:

"הצבא מיועד למי שגאה במדיו, מי שמתבייש בהם מקומו לא איתנו".

"מי שמתבייש מקומו לא איתנו" - האם עזותו המחויכת של מיילך אינה קוראת תגר על כך?

האין בגדיו ביטוי לביישנות המחפשת מקום?

ועתה שהוא פושט את בגדיו - בגדי גאוות קהילתו, חבריו ומשפחתו.

אלו עוגנים הוא פושט יחד אתם? אלו שכבות שייכות הוא מסיר עמם?

וכעת מעורטל מבגדיו, מביט מיילך לראשונה על גופו החשוף, החיוור והשברירי.

"זהו גופי???" הוא תוהה.

"אינני מכירו!!!" בבואת "המתמיד" עולה למולו נאבקת היא בדרכה על גבורתה וגבריותה אך מיילך נדרש לקפלה חיש יחד עם בגדיו ולתחבם בתיקו בזריזות עוטה על עצמו את מדיו הירוקים עטורי הסמלים. וברגליים המבקשות יציבות נכנס הוא לנעליו הצבאיות[2].

בבואנו לעסוק בהנחיית סדנת תעסוקה של צעירים חרדים בוגרי מסלול שח”ר, עלינו להנכיח את מקומו של ה"תיק האישי", שומה עלינו להבין את חוויותיו, אתגריו ומורכבויותיו (ווגה, 2016).

מרבית המשתתפים הם בוגרי החינוך החרדי הקלאסי, קרי: תלמוד תורה – "חיידר", ישיבה קטנה וישיבה גדולה. הליך בחירת מוסד הלימודים ומגמת הלימודים, לא נעשה כששאלת הזהות התעסוקתית עומדת באופק. מההיבט התעסוקתי, הלימודים התורניים, היו בבחינת "תורה לשמה" ו"שלא על מנת לקבל פרס" (שפיגל, 2011)[3]. זאת ועוד, קבוצת השווים עבורם כללה בעיקר מקצועות תורניים או פנים קהילתיים. את שאלת התעסוקה הם פוגשים לראשונה במסגרת שירותם הצבאי. חווית השירות עבורם היא צריבת האש התעסוקתית הראשונה, ופעמים שחתומה היא בצבע המדים. עלינו להנכיח ולתת מקום לקולות השונים בכדי להעשיר את קשת הצבעים התעסוקתית של המשתתפים.

באמצעות ההכרה וההנגדה שבין השחור והירוק, ניצור בין משתתפי הסדנה סולם דמיוני. סולם שבקצהו האחד נמצאים מדי ה"שחור – לבן" ובקצהו האחר מדי ה"ירוק – זית" כשבתווך הקולות השונים. הסולם האנושי ינכיח את הנקודות הפזורות על הרצף ויאפשר למשתתפים את החירות והגמישות לנוע ולבחון ולבחור את מקומם.

ה"סולם" ישמשנו נאמנה גם בהמשך, בשאלות ובאתגרים הייחודיים של אוכלוסיית שחר, שיעלו בשאר ימי הסדנה: בשאלת הזהות החרדית למול הזהות הישראלית, בעיסוק בזהות הגברית - המתמיד למול הלוחם (חקק, 2009), בהשתייכות ובתמיכה המשפחתית והחברתית, במקומה של העבודה בחיינו - בין "פרנסה" ל"קריירה" (או בקולם של משתתפי הסדנה בין קללה לברכה. קצהו האחד של הסולם יחזיק באמרה "בזעת אפך תאכל לחם" - קללת אדם הראשון. ואילו הקצה השני יחזיק את הציטוט "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים" – החשיבות של ההנאה מיכולותיי וכישורי) ובין חובת ההשתדלות לפרנסה למול האמונה כי "פרנסה משמיים" (טרכטינגוט, 2011).

הגמישות והחירות לבחור, לצד הרצף והמרחב שנוצר בין התפיסות הדיכוטומיות שבקצוות מסייעת למשתתפים להיפרד מפרדיגמות ותפיסות תעסוקתיות מקבעות ולצאת ולבחון ולבחור את דרכם מחדש. הנקודות שמתחנו בין הקצוות מאפשרים לנו, המנחים, לאחוז את החבל בשתי קצותיו ולראות בקבוצה שלם המחזיק את הקולות המנוגדים.

דרך הכלה והקשבה לקולות המנוגדים המתרוצצים בבטנם, ובסערת רוחם שואלים "למה זה אנוכי",[4] אנו מהדהדים את הצו האלוהי "שני גויים בבטנך" - שני כוחות קיימים בנו, ואלו משמשים בנו בערבוביה, תובעים הם את צרכיהם. הבה ונקשיב להם.

בטרם מיילך ותיקו תופסים את מקומותיהם, אבקש להאיר זווית נוספת וחדשה, העולה כתוצאה משירותם של חיילי שח"ר. תכנית שח"ר הינה קרובה במאפייניה למודל של צבא מקצועי פוסט-מודרני ובכך מאתגרת היא את התפיסה הרווחת של מודל צבא העם. מוסקוס (2001) במאמרו על הצבא הפוסט-מודרני, מסביר כי הצבאות המערביים מאבדים את אופיים המסורתי, ומאמצים יותר ויותר את המאפיינים והקשרים החברתיים המקובלים במקומות עבודה עסקיים. לדבריו, הם נעים ממודל של שליחות ופטריוטיות לאומית לעבר מודל תעסוקתי.

מטרתה המוצהרת של תכנית שח"ר היא קידום השתלבותם של חרדים בשוק העבודה. מטרה זו הבאה לידי ביטוי במאפייני גיוס החרדים לצבא:

§ ראשית, הכניסה לשירות, של מרביתם, אינה מתוך שליחות ופטריוטיות, אלא מתוך רצון לרכוש מקצוע וניסיון. הצבא יודע כי אילולא "מקפצה" זו לא יתגייס הצעיר החרדי לצה"ל.

§ שנית, הלכה למעשה השירות של חרדים בצה"ל מתבסס על רצון וולונטרי של המתגייס כי בידו לבחור באלטרנטיבה של שירות אזרחי או המשך מעמד "תורתו אומנתו".

§ שלישית, מרבית המתגייסים החרדיים הינם נשואים עם ילדים, מה שמזכה אותם בתשלומי משפחה - תשלומים גבוהים ביחס לחיילים אחרים, השווי ערך לכמעט משכורת מינימום בשוק. שלושת מאפיינים אלו, מאפיינים צבא מקצועי: המניע לגיוס הינו הרצון למשלח יד, ההתנדבות לשירות וקבלת שכר בעבורו.

נמצא כי חיילי שח”ר בכיפתם השחורה ומדיהם הירוקים, הנעים בתווך שבין חרדיות לישראליות[5] מזמינים אותנו, באתגריהם ובקולותיהם, לפאנל בו יושבים במשותף מודל "צבא העם" ומדיניות "כור ההיתוך" מחד, ומודל "חבורת הלומדים" ומדיניות "ההיבדלות" מאידך.

סערת הדיון וה"ריתחא דאורייתא"[6] הן מנגינת הרקע של הסדנה. הנחיית הדיון היא אמנות הניצוח על הקולות השונים.

לסיום, כשהקולות השונים משמשים בנו בערבוביה, אני רוצה להזמינכם להאזין לשיר שבחר אחד המשתתפים להביע בו את חוויותיו עם סיומה של הסדנה. בשיר בחר המשתתף לעקוב אחר הטיול של יהודה עמיחי ב"גנים היפים של גיא בן הינום"[7]. בטיול ביטא המשתתף את כמיהתו, כמו עמיחי, לראות את הגנים היפים הפורחים בעמק בו הקולות משני העברים משמשים יחדיו.

טיול בגנים היפים של גיא בן הינום/ יהודה עמיחי

כדי להגן על הגן ולשמור את פירותיו

חייב אדם לשאת את מטתו על גבו כמו צלב

ולשים אותה בגן ולישון בו.

להיות מן הצל ביום ומן הרחש בלילה.

וזה הכל עשוי כך ובנוי כך

ונטוע כך, שלא תירא. הקשב,

איך בכי התחנונים של אלה

הרוצים להישאר כאן תמיד, מתערבב

באויר עם בכי אלה הרוצים

ללכת למקום אחר. וזה הכל

עשוי בסדר טוב.

הערת המחבר: זו הזדמנות עבורי להודות בשמי ובשם אלפי בוגרי שח”ר לקרן גרוס שבחרה להקשיב, לאסוף את הקולות ולהעלות על נס את אוכלוסיית שח"ר . ולחברת "שורשים – ייעוץ ופיתוח ארגוני" שבנתה במקצועיות וברגישות סדנת תעסוקה מותאמת. על סלילת הדרך ב"ארץ לא זרועה" , תודה.

_____________________________

אהרון נאומבורג - מרצה לעבודה סוציאלית, המכללה האקדמית–aharonn4@gmail.com

שח”ר (שילוב חרדים) – (קובץ Word)

הערות:

[1] היה זה Aronoff (1989) שתיאר לראשונה את השירות הצבאי כ'טקס מעבר' למעמד של בוגר שווה זכויות בדת האזרחית הציונית.

[2]על דימוי גוף ופערים בין מודלים גבריים שונים, ראה הרחבה: חקק, י. (2009).

[3] ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי, ותלך לדרש את ה'. ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר (בראשית, כ"ה, כב-כג)

[4] הגדרת הזהות החרדית של בוגרי שח"ר כנעה על הרצף שבין חרדיות לישראליות ראה הרחבה: נאומבורג, א. (2016). שחר חדש – הקשר בין תמיכה חברתית להשתלבותם בתעסוקה של צעירים חרדים בוגרי מסלול שחר, עבודת גמר לשם קבלת תואר מוסמך בעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

[5] הרחש ששומעים בבית מדרש, מאפיין מרכזי בהוואי הלמידה הישיבתית. הוא מתקשר עם הדימוי של התורה כ"אש".

[6] גיא בן הינום הינו שטח ההפקר שחצץ בעבר בין ירושלים המזרחית לזו המערבית. וכיום הוא התהום הפעור בין שני חלקי העיר: הישנה והחדשה.

מקורות

ווגה, א. (2016). חוויתם של גברים חרדים המחליטים לשנות מאורח החיים המקובל בקהילתם: המקרים של הבוחרים בשירות צבאי או בלימודים אקדמיים. עבודת גמר לאחר קבלת תואר "מוסמך", אוניברסיטת חיפה.

חקק, י. (2009). איזהו גיבור? הכובש את יצרו פוגש גוף חילוני, סוציולוגיה ישראלית, כרך יא 1

טרכטינגוט, י' (2011). תהליך היציאה לעבודה של בני ישיבות חרדים ודתיים לאומיים: קושי כלכלי או הבניה מחדש של ערכים חברתיים? חיבור לשם קבלת תואר "מוסמך", האוניברסיטה העברית בירושלים.

מוסקוס, צ. (2011) לקראת צבא פוסט מודרני? תרבות דמוקרטית, 5-4

מלחי, א. כהן, ב. וקאופמן ד. (2008): חרדים לעתידם: עמדות וחסמים ביחס ללימודים גבוהים במגזר החרדי. ירושלים: מחקרי מכון ירושלים לחקר ישראל, תשס"ט.

מלחי, א. (2013): "גברים חרדים בשירות צבאי וטכנולוגי – הערכת השתלבותם של בוגרי מסלולי שחר בשוק העבודה", בהוצאת מינהל תכנון מחקר וכלכלה משרד התמ"ת.

נאומבורג, א. (2016). שחר חדש – הקשר בין תמיכה חברתית להשתלבות מוצלחת בשוק התעסוקה בקרב צעירים חרדים בוגרי מסלול שח"ר, עבודת גמר לשם קבלת תואר מוסמך בעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית, ירושלים

שפיגל, א. (2011): ותלמוד תורה כנגד כולם: חינוך חרדי לבנים בירושלים. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל. מחקר מס' 405.

Aronoff, M. (1989). Israeli visions and divisions: Cultural change and political conflict. New Brunswick, NJ: Transaction Books.