היבטים סוציולוגיים של יזמות עסקית של נשים חרדיות: משבר הקורונה והשלכותיו, לירון מייזלס-בהרב

רשת האינטרנט והשימוש בכלי טכנולוגיה מתקדמים אשר נכנסו לשימוש מהפכני בתוך החברה החרדית בתקופת הקורונה היו לאחת מהדרכים שאפשרו את המשך קיומו של מסחר בתוך הקהילה. הנשים החרדיות העצמאיות, שאימצו כלים אלו עוד טרם הופעת המשבר, היו לזרז חשוב בתהליך - הן כמי שקידמו את דרכי המכירה והצריכה הדיגיטלית והן כמי שפיקחו בה בעת על אופן השימוש ברשת במרחב הביתי, במסגרת המשפחה והילדים.

רקע

מזה מספר עשורים, נשים חרדיות מהוות את אחד מעמודי התווך של החברה החרדית ונושאות על כתפיהן תפקיד כפול - הן כמפרנסות העיקריות במשפחותיהן והן כמטפלות בצרכי משק הבית והמשפחה. כחלק מכך, מאז שלהי שנות ה-70 של המאה הקודמת, אנו עדים לעלייה מתמדת בשיעור נשים חרדיות הלוקחות חלק בשוק העבודה: כך לדוגמא, זינק שיעור הנשים החרדיות העובדות מ-48% בשנת 2001 לכ-83% אחוזים בשנת 2020 (המכון החרדי למחקרי מדיניות, 2021). בעוד שרוב הנשים החרדיות העובדות מצטרפות לשוק העבודה כשכירות במקצועות שונים, ניתן לראות בשנים האחרונות מגמה הולכת וגדלה של נשים הבוחרות להקים עסק ולעבוד כעצמאיות. תופעה זו איננה מתרחשת מעצמה, והינה בחלקה תוצאה של מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית, שמשמעויותיה, בין היתר, הן הפחתת תמיכת מדינת הרווחה באוכלוסיות מוחלשות (וביניהן החברה החרדית), תוך סיוע ועידוד המדינה למציאת פתרונות תעסוקה שונים בשוק העבודה. כיום בישראל עומד שיעור הנשים החרדיות העובדות כעצמאיות על כ-12%[1].

יזמיות חרדיות מקימות עסקים המספקים שירותים שונים. חלקם נחשבים למסורתיים יותר, וביניהם בישול ביתי, איפור, מכירת מוצרי אופנה ופאנות (הכנת פיאות נוכריות), וחלקם מודרניים יותר, כגון ייעוץ עסקי, סטיילינג, עיצוב גרפי, אדריכלות, שיווק במדיה הדיגיטאלית ועוד. בשנים האחרונות ניתן לראות עלייה באחוז הנשים החרדיות הבוחרות ביזמות עם מוצר טכנולוגי וחלק קטן מתוכן אף מייצאות מוצריהן בחו"ל (מניפז ואחרים, 2017); כמו כן, בשנת 2016 נרשם זינוק באחוז יזמויות ההיי-טק של נשים חרדיות, שעמד על 9.1% יזמיות מתוך סך היזמויות העסקיות הצעירות בישראל (בהשוואה ל-0% בשנת 2015).

נשים חרדיות פונות לתחום היזמות העסקית מסיבות שונות: חלק מהסיבות קשורות בקושי להתקבל למשרות אטרקטיביות בשוק העבודה בשל היעדר השכלה אקדמית או הכשרה מקצועית מתאימה (בן-אהרון, 2019). סיבות אחרות קשורות בחוויית התסכול במקומות העבודה, שכולל יחס והתנהגות בלתי הולמים מצד המעסיקים והמנהלים (גברים ברובם) לצד תגמול חסר על עבודתן (ראו למשל: אלגזי, 2006; גלבוע, 2015; Frenkel & Wasserman, 2016). סיבות נוספות נעוצות בניסיון לאזן בין שתי משימותיהן העיקריות כמפרנסות עיקריות וכאימהות, ודומה כי הבחירה בעסק עצמאי טומנת בחובה את האפשרות להשיג גמישות גדולה יותר בניהול הזמנים (בהרב, 2021).

אחת השאלות המעניינות העולות מהתבוננות על תחום היזמות העסקית של הנשים החרדיות נוגעת לתהליכים החברתיים והקהילתיים המתרחשים בעקבות הצטרפותן לעולם העבודה כשחקניות עצמאיות בתוכו. דומה כי פרקטיקת העבודה היזמית של נשים חרדיות מזמנת מפגש בין ערכים שהינם מנוגדים במהותם: כך למשל, נפגשים ערכי שמרנות העומדים בבסיסה של התפיסה החרדית עם מאפייני החדשנות המעוגנים בליבה של המחשבה היזמית; כך גם מתרחש מפגש בין פעולות שנועדו לשם עשיית רווח כלכלי ואישי ובין ערכים המקדשים את עולם התורה והאמונה.

המחקר בתחום היזמות העסקית של נשים חרדיות עדיין נמצא בחיתוליו, אך ממעט הספרות הקיימת ניתן ללמוד כי הבחירה ביזמות הולכת יד ביד עם הרצון לעשות שינוי בחברה החרדית ולקדמה (שניר-ג'ונסון, 2017). כמו-כן, יזמיות חרדיות אומנם דוחות על הסף את הרעיון שעשייתן היזמית יוצרת מהפכה פמיניסטית, אך בפועל נראה כי היזמות העסקית משמשת בידיהן ככלי להתנגדות להיררכיה הפטריארכלית המאפיינת את החברה החרדית. כך, הן מכניסות שינויים בתפיסה המגדרית במרחבי הבית והקהילה, בעיקר בכל הנוגע לתרומת בן הזוג לעבודות הבית ולפרנסת המשפחה Kalekin-Fishman & Schneider, 2007; Baikovich et al., 2021)). מחקר שערכתי לאחרונה (בהרב, 2021[2]) מרחיב על טיעונים אלו. במסגרת המחקר עשיתי שימוש במתודולוגיות איכותניות שונות וביניהן ראיונות עומק עם כ-30 יזמיות חרדיות ותצפית משתתפת בקבוצת נטוורקינג עסקית של בעלות עסקים חרדיות. מטרתי הייתה להבין את משמעות היזמות העסקית עבור נשים חרדיות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחייהן האישיים, במרחבי האמונה וכן בפעילותן במרחב הציבורי. ממצאי המחקר מלמדים כי היזמות העסקית משמשת כמצע רך לצמיחתה של סמכות נשית, הלוקחת לידיה החלטות שונות ובוחנת את תקפותם של ציוויים ואיסורים בעידן בו היא מתנהלת. נראה כי העשייה היזמית, הבחירה בתחום העיסוק והיכולת להביא באמצעותו לשינויים בחיי הפרטים שבקהילה החרדית, מאפשרים לנשים חרדיות להתמקם מחדש כגורם סמכות: כך הן מסמנות עצמן כבעלות כוח להכניס "תיקונים" לסביבתן הקרובה, הבאים לידי ביטוי במכירת מוצרים ושירותים הנותנים מענה לחוסרים חברתיים ותרבותיים המזוהים על ידיהן. כחלק מכך, הן גם מגדירות כיצד יש לעשות שימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת (כדוגמת הסמארטפון) בקרב משפחותיהן ובתוך הקהילה, תוך שהן מספקות לשימוש זה הצדקות עסקיות ואידיאולוגיות. מהלך זה מאפשר להן בתורו להגדיר מחדש את תפקידיהן המגדריים - הן במרחב הפרטי והן בזה הציבורי.

בחלק הבא אבחן כיצד באים לידי ביטוי ממצאים אלו תוך התמקדות על תקופת משבר הקורונה. דרך התבוננות בעדשת השימוש המואץ בטכנולוגיות תקשורת מתקדמות בזמן המשבר, אעמוד על תפקידן של הנשים היזמיות בעת הזו. אטען, כי מיצובן של הנשים החרדיות כגורם סמכות בתחום זה עוד טרם המשבר היה לאחד הגורמים אשר קידמו באופן מיטבי את התמודדותם של חלקים בחברה החרדית בזמן משבר הקורונה.

יזמות עסקית של נשים חרדיות בזמן משבר הקורונה

משבר הקורונה פגע באופן קשה בחברה החרדית מבחינות רבות - בריאותית, כלכלית, חברתית וחינוכית. נוסף על התחלואה הגבוהה שהופיעה בחברה החרדית בעיקר בשלבי המשבר הראשונים, הנחית המשבר מכה כלכלית קשה בקרב משפחות החברה, אשר מלכתחילה מאופיינות בהכנסה נמוכה לנפש יחסית לקבוצות אחרות בישראל. ככלל, עולה כי המשבר פגע בתעסוקת נשים בישראל יותר מאשר בתעסוקת גברים (שירות התעסוקה, 2020); אך בשל חלוקת העבודה המגדרית הנהוגה בחברה החרדית, נראה כי הפגיעה בנשים החרדיות הייתה חמורה אף יותר. באשר לעסקים העצמאיים בישראל, דומה כי אלו ספגו את המכה הקשה מכולם (הלמ"ס, 2020). מתוך סקר של המכון הישראל לדמוקרטיה (פלוג ואחרים, 2020( עולה כי מיד עם תחילתו של משבר הקורונה כ-60% מהעצמאים נאלצו לסגור את העסק או להפסיק לעבוד, רובם (53%) סגרו באופן זמני וכ- 7% נאלצו לסגור את העסק או להפסיק לעבוד באופן קבוע. כל אלו לא פסחו על העסקים של הנשים החרדיות, אשר נאלצו להתמודד לא רק עם פתרונות הכנסה בזמנים של סגר וצמצום כלכלי, אלא גם נדרשו לטיפול הילדים והבית. הן התבקשו להישאר עם ילדיהן, ובעיקר עם בנותיהן, בזמן שהגברים חזרו מהר יותר (ובניגוד לתקנות המדינה) אל מסגרות הלימוד (הישיבות והכוללים), והבנים הקטנים אל ה'חידרים'. מהלך זה איים על מקומן של היזמיות החרדיות כמי שעשויות היו לאבד את הישגיהן שצברו עד כה כנשים ההולכות ומגבירות את כוחן וסמכותן.

אחת הדרכים המרכזיות שסייעה ליזמיות החרדיות להתמודד עם מצב זה הייתה הגברת השימוש ברשת האינטרנט, אשר הלך והתעצם בחברה החרדית כולה בתקופת הקורונה. מהתבוננות היסטורית על השימוש באינטרנט בתוך הקהילה החרדית ניתן ללמוד כי במשך שנים התנגדה ההנהגה הרבנית לשימוש ברשת באופן נחרץ. כתגובה ראשונה דחתה שימוש זה כליל, אך במרוצת הזמן החלה לקבלו באופן מפוקח ומדורג - תחילה לשם שימוש לצרכי עבודה ובהמשך לשם צריכת חדשות ותקשורת חרדית (Baumel-Schwartz, 2013). בתוך כך, החלו להופיע כלי סינון אינטרנטיים, כגון צורות שונות של "אינטרנט כשר[3]" - המאפשר חסימה של מרבית האתרים, למעט אתרים המפוקחים על ידי הסמכויות הרבניות או סינון כשר על פי דרישת הלקוח.

בשנים האחרונות היינו עדים לזינוק בדפוסי השימוש באינטרנט בקרב החברה החרדית. מנתוני שנתון החברה החרדית (2019), בשנים 2017-2018 דיווחה לראשונה כמחצית מן האוכלוסייה החרדית הבוגרת על שימוש באינטרנט (49%), ללא הבדל בין גברים לנשים. למרות האצה משמעותית זו, שיעורי השימוש היו נמוכים ב-82% משיעור המשתמשים בקרב היהודים הלא-חרדיים (89%). אופן השימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת חדשות משתנה בין פלגים וזרמים של החברה החרדית ובעוד שהשימוש במחשב המחובר לאינטרנט "מסונן" ודואר אלקטרוני נחשב למקובל במרבית הזרמים החרדיים, השימוש בטלפונים חכמים שנוי עד מאוד במחלוקת (Fader, 2017). נראה כי בקרב חלק מהפלגים החרדיים נתפס הסמארטפון - בשל זמינותו הגבוהה לרשת האינטרנט בכל מקום וזמן - ככלי המערער את היחסים החברתיים והקהילתיים על ידי האפשרות שהוא מעמיד לגישה חופשית ולהיסח הדעת מן התורה (Neriya Ben-Shahar, 2020). בדומה לכך, גם השימוש ברשתות חברתיות כדוגמת רשת Facebook מעורר התנגדות רבה שכן רשתות אלו מאפשרות זרימת מידע חופשית שאינה מפוקחת על ידי הרבנים, כמו גם תקשורת חדשה, במונחים חרדיים, בין נשים וגברים[4]; טכנולוגיות אלו חשובות מאין כמוהן לצמיחתם של עסקים ולרוב הן משפרות לאין שיעור את תהליכי השיווק והמכירה בהם (Langely et al., 2020).

אולם כאמור, התפשטות הקורונה במגזר החרדי שינתה באחת את דפוסי השימוש באינטרנט. מידע ועדכונים בדבר דרישות לבידוד בעקבות מסלולים של חולי קורונה כמו גם הוראות והנחיות משרד הבריאות הופצו בייחוד דרך האינטרנט. לצד אלו, התגלו יתרונותיה של הרשת בכל הקשור לעבודה ולימודים מרחוק, והיא הפכה למוקד של קניות אונליין ופעילויות פנאי משפחתיות. כל אלו הובילו את הציבור החרדי ואת ההנהגה הרבנית לאשר הכנסתם של מכשירים המחוברים לרשת באופן מהיר ואינטנסיבי. סקר של מכון המחקר KANTAR-TNS(בזק, 2020) שנערך בתחילת חודש אפריל העלה שבקרב הציבור החרדי ניכר גידול חסר תקדים בשימוש באינטרנט, לפיו למעלה מ-80% ממשתתפי הסקר דיווחו שהם צורכים חדשות ברשת, באמצעות מגוון אתרים ורשתות. היקף השימוש היומי בתקופת הקורונה עמד על חמש שעות בממוצע, כאשר נשים גולשות יותר מגברים (כשש שעות בממוצע אצל הנשים, לעומת 4.5 שעות בממוצע בקרב גברים); חשוב מכך, מהסקר עולה כי 40 אחוזים מהמשתמשים הגבירו את השימוש או השתמשו לראשונה באינטרנט לצרכי עבודה מהבית (ובשל התפקיד החברתי החרדי שהוצג לעיל ובשילוב נתוני הסקר, ניתן להניח כי מרביתן נשים). נתונים מחברת "בזק" מעלים ששיעור החרדים המצטרפים לשירותי האינטרנט של החברה עמדו בתקופת הקורונה על שמונה אחוזים, פי שלושה מתקופות רגילות.

כפי שתיארתי, באשר לנשים החרדיות העצמאיות, דומה כי עבורן השימוש באינטרנט ובטכנולוגיות מתקדמות היה נהוג עוד טרם תקופת הקורונה. אומנם עסקים חרדיים מאופיינים לרוב במכירה לקהל לקוחות המצוי בסביבה הקרובה, אך נראה כי רבות מבעלות העסקים החרדיות החלו לאמץ את השימוש בטכנולוגיות ככלי לשיווק וניהול העסק מזה מספר שנים (בהרב, 2021). חלקן עשו זאת תוך שהן מסתירות שימוש זה מפני הקהילה הקרובה (לב-און ונריה בן-שחר, 2009) ואילו חלקן עשו זאת תוך החצנה וחשיפה של השימוש. נראה כי תופעה דומה מתקיימת גם בקרב תלמידי ישיבות ונערות סמינר, המשתמשים ברשת באופן מוסתר תוך שהם מספקים מערך צידוקים ליישוב הדיסוננס המופיע בעקבות כך (פוריס, 2021). הנשים החרדיות המתפקדות כאימהות, הכניסו איפוא כלים אלו גם למרחב הביתי; מצב זה הביא אותן למקם עצמן כגורם סמכות בתחום שנחשב לרגיש ביותר בקהילה החרדית, והן הפכו למי שמפקחות ומאפשרות את אופן השימוש והצריכה של הטכנולוגיות השונות בקרב ילדיהן ומשפחותיהן.

בתקופת המשבר, מעבר לצורך המהיר להכניס את הטכנולוגיה לשימוש שוטף, נדרשו היזמיות החרדיות לערוך התאמות למכירת מוצריהן בפלטפורמות דיגיטאליות ולתכנן עבורם מערך שיווק מתאים. פעולות אלו נתפסות כחדשות בפני עצמן, אולם לא די היה בכך שהנשים החרדיות יטמיעו במהרה את השינוי הטכנולוגי, אלא היה עליהן גם להפיץ את הבשורה בקרב סביבתן ולהתחיל לשנות את דפוסי הצריכה הנהוגים (סבירסקי ואחרים, 2021). משיחותיי עם יזמיות חרדיות כחלק מאיסוף נתונים למחקר, עולה כי נשים רבות השתמשו בסיוע שהוענק על ידי המדינה והרשות לעסקים קטנים ובינוניים. ארגון "המעוף" סייע במתן מענקים כספיים לעסקים שפיתחו מודלים עסקיים חדשים, הכוללים מערך מכירה דיגיטאלי ומתוך נתונים עולה כי ככלל, שיעור המסחר המקוון בעסק מסך המחזור, גדל בשנה האחרונה ויש יותר עסקים ב- 2021 בהם שיעור המסחר המקוון הוא מעל 50% ביחס לשיעור בשנת 2019 (בן אהרון, 2021).

על אף מאפייני הטכנולוגיה, הנתפסים כמערערים את ערכי השמרנות החרדית, החברה החרדית כאמור הסתגלה באופן מהיר לדרישות שתבע משבר הקורונה. טענתי היא, שהיזמות העסקית אשר ביססה את מיקומן של היזמיות החרדיות כגורם סמכות לקביעת הדרכים בהן יש לאמץ את כלי הטכנולוגיה במרחב הביתי, הייתה לחלק משמעותי ביכולת ההתמודדות של החברה החרדית עם אתגר זה בזמן המשבר. מכיוון שהמערך הטכנולוגי כבר היה מוכר לנשים החרדיות היזמיות עוד לפני הופעת המשבר, תרומתן להאצת השימוש באינטרנט באופן מהיר ויעיל בקרב הקהילה בכללותה הייתה מכרעת.

אפשרויות היישום

מאמר זה סיפק הצצה לעולמן של הנשים החרדיות היזמיות; זהו עולם חדשני מחד, אך כזה השומר על המסורת וערכי הליבה של החברה החרדית מאידך. זהו עולם המאפשר לנשים החרדיות להיות הבעלים - הלכה למעשה - של תחום משלהן, בו אפשרויות הפיקוח הגברי מתדלדלות. מעצם היותן בעלות עסקים, הנשים החרדיות המנווטות בין דרישות העולם העסקי ובין מטלת הפרנסה, מתמקמות כבעלות היכולת להגדיר האם כלי טכנולוגיה נדרשים לטובת צמיחת העסק ובתוך כך מגדירות כיצד יש להשתמש בהם, באופן העולה בקנה אחד עם שמירה על צווי הקהילה. באשרר לטכנולוגיות תקשורת מתקדמות, דומה כי הנשים החרדיות מייבאות לתוך ניהול העסק שלהן כלים ושיטות עבודה הנהוגות ביזמות הלא-חרדית ועורכות להן התאמות כך שיתאימו לרוח החרדית, מבלי לעורר התנגדויות של ממש בתוך קהילתן.

אחת התובנות המרכזיות הניתנת ליישום מדברים אלו יכולה לבוא לידי ביטוי בעבודת הייעוץ התעסוקתי של נשים חרדיות. נראה כי כיום ישנה בשלות רבה יותר של נשים חרדיות לפנייה לתחום התעסוקה העצמאית - הן כפתרון לחוסר שביעות הרצון שלהן מעבודתן כשכירות (בשל סיבות של חוסר מיצוי עצמי, תחושת ניצול או חוסר יכולת לאזן בצורה טובה בין בית ועבודה) והן באפשרויות החדשות לאימוץ כלים ושיטות מתקדמות לניהול ותפעול העסק. ראינו כי כיום, בעקבות משבר הקורונה, קיימת היתכנות לכניסתן של טכנולוגיות חדשות בקרב היזמיות עצמן כמו גם בקרב קהל היעד והצרכנים הפוטנציאליים. יש לשים לב כי בשל אופייה של החברה החרדית, בפיתוח העסק הקטן החרדי רצוי להתמקד במערך עסקי ורסטילי, הנשען על מכירה משולבת - דיגיטאלית ומסורתית.

אין בכוונתי לומר כי היזמות העסקית מתפקדת כדלת כניסה לחברה החרדית עבור כלל השינויים הטכנולוגיים המאפיינים את החברה המודרנית באשר הם; אך נראה כי החברה החרדית מוכנה היום יותר מאי פעם לעשות צעדים מרחיקי לכת לקראת השימוש בפלטפורמות דיגיטאליות שונות ועדכניות, שיכולות לתרום רבות להרחבת היקפי המכירה של העסקים, להגדיל את היצע המוצרים, כמו גם לאפשר ליותר נשים מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית להתפרנס מהעסק שבבעלותן.

============

[1] ד"ר לירון מייזלס-בהרב היא פוסט-דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, חוקרת היבטים של תעסוקה ומגדר בחברה החרדית lironbah@post.bgu.ac.il

[2] שיעור הנשים החרדיות העצמאיות גבוה משיעור הנשים שאינן חרדיות, העומד על כ-10%

[3]מאמר זה מבוסס על מחקר מקיף שנעשתה במסגרת עבודת הדוקטורט של הכותבת.

[4]"אינטרנט כשר" הוא כינוי לשירותי גישה לאינטרנט הניתנים בצורה מנוטרת ומסוננת, כך שתתאפשר גישה רק לדפים שעונים על צורכי הגולש הדתי והחרדי בישראל. תיקון משנת 2011 לחוק הבזק מחייב את ספקי האינטרנט להציע ללקוחותיהם סינון יעיל של אתרים פוגעניים, כהגדרתם בחוק, ללא תוספת תשלום על שירות הסינון.

[5]על אף האיסורים הרבניים לשימוש בפייסבוק, קיימים יותר ויותר פרופילים בדויים של חרדיים וחרדיות הלוקחים חלק ברשת החברתית.

מקורות

אלגזי, ג' (2006). מטריקס בבילעין: סיפור על קפיטליזם קולוניאלי בישראל של ימינו. תיאוריה וביקורת, 29, 191-173.

בהרב, ל' (2021). בין דת וניאו-ליברליזם: המקרה של יזמות עסקית זעירה של נשים חרדיות בישראל. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

בזק (2020), דו"ח בזק לשימוש בדיגיטל במגזר החרדי, סקר KANTAR-TNS, אוחזר מתוך: https://drive.google.com/file/d/1LS0eD70ZLUSAxYM6klO_WuGxD5rT4LN5/view

בן-אהרון, נ' (2019). יזמות עסקית בציבור החרדי. משרד הכלכלה והתעשייה, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים.

בן-אהרון, נ' (2021). דו"ח תקופתי - מצב העסקים הקטנים והבינוניים בישראל 2020. משרד הכלכלה והתעשייה, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים.

גלבוע, ח' (2015). ממרחק תביא לחמה: עובדות חרדיות בשוק ההי-טק הישראלי. חקר החברה החרדית, תשע"ה, 2, 193-220.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2020), תוצאות סקר מצב העסקים בעת התפשטות נגיף הקורונה. הודעה לתקשורת מיום 22 לאוקטובר 2020.

המכון החרדי למחקרי מדיניות (2020). מדדי תעסוקת חרדים, מרכז הנתונים והידע, אוחזר מתוך: https://machon.org.il/dashboard/%d7%aa%d7%a2%d7%a1%d7%95%d7%a7%d7%94/

כהנר, ל', מלאך, ג' (2019). שנתון החברה החרדית 2019. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

לב-און, א', ונריה בן-שחר, ר' (2009). פורום משלהן: עמדות ביחס לאינטרנט בקרב הגולשות בפורומים סגורים המיועדים לנשים חרדיות. מסגרות מדיה, 4, 67-105.

פוריס, מ' (2021). "בפועל אני בסלחנות עם עצמי": מאפייני השימוש של בני נוער חרדי באינטרנט - פרשנות, מיקום חברתי ותפיסת העצמי. חיבור המהווה פרק למסלול משולב דוקטורט. אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

פלוג, ק', אבירם-ניצן, ד', וקידר י' (2020). השפעת משבר הקורונה: עצמאים – שכירים. המכון הישראלי לדמוקרטיה. אוחזר מתוך: https://www.idi.org.il/articles/31310

שניר-ג'ונסון, ע' (2017). "משבילי הפרנסה למרחבי העשייה": המקרה של נשים יזמיות חרדיות. עבודת גמר לתואר מוסמך במדיניות ציבורית, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

מניפז, א', אברהמי, י' לרנר, מ' (ז"ל) (2017). "יזמות וחדשנות בישראל: התכנסות מגזרית ומגדרית 2016". דוח לאומי של מחקר היזמות הבינלאומי, סקר GEM.

סבירסקי, ב', קונור-איאס, א', בר-און ממן, ש' (2021). ההשלכות החברתיות של הקורונה: רבקי, חרדית, בני ברק. מרכז אדוה. אוחזר מתוך: https://adva.org/wp-content/uploads/2021/10/CoronaCrisis-Rivki.pdf

שירות התעסוקה, (2020), הודעה לעיתונות מיום חמישי 24.09.2020.

Baikovich, A., Wasserman, V., & Pfefferman, T. (2021). 'Evolution from the inside out': Revisiting the impact of (re) productive resistance among ultra-orthodox female entrepreneurs. Organization Studies, doi: https://doi.org/10.1177/01708406211024574

Baumel-Schwartz, J. (2013). 'It is our custom from der alter heim': The role of orthodox jewish women's internet forums in reinventing and transmitting historical and religious tradition. Journal of Jewish Identities, 6(1), 23-56.

Fader, A. (2017). Ultra-Orthodox Jewish interiority, the Internet, and the crisis of faith. HAU: Journal of Ethnographic Theory, 7(1), 185-206.‏

Frenkel, M, & Wasserman, V. (2016). Corporate work-family policies and gender-religiosity intersectionality. Academy of Management Annual Meating Proceedings, 2016(1), 12851.

Kalekin-Fishman, D., & Karlheinz, S. (2007). Radicals in spite of themselves: Ultra-orthodox women working outside the haredi community. Sense Publishers

Langley, D. J., van Doorn, J., Ng, I. C., Stieglitz, S., Lazovik, A., & Boonstra, A. (2020). The internet of everything: Smart things and their impact on business models. Journal of Business Research, doi:‏ https://doi.org/10.1016/j.jbusres.2019.12.035

Neriya- Ben Shahar, R. (2020). “Mobile internet is worse than the internet; it can destroy our community”: Old Order Amish and Ultra-Orthodox Jewish women’s responses to cellphone and smartphone use. The Information Society, 36(1), 1-18.‏