הייעוץ התעסוקתי הנרטיבי הינו מסע המאפשר לנועץ לברר מה מפריע לו לבחור את הכיוון המועדף, מה "מסתיר" ממנו את הידיעה שהיא ברורה, כמעט טבעית עבור אחרים.
עם זאת, המטרה העיקרית הינה לעזור לנועץ להיות הסוכן של עצמו ('(Personal agent היוצר והסולל של דרכו בהתאם ל "סיפור המועדף" שלו, הזהות המועדפת (ועמה יכולותיו, מיומנויותיו, תפיסת העולם, ערכיו וחלומותיו), להרחיב את ביטויה ביומיום ועמה את הקבלה העצמית, האמונה בעצמו, והיכולת לקבל החלטות שישרתו אותו בחייו. ככל שאלה מתפתחים, יהיה קל יותר לבחור מקצוע. סיום הייעוץ הינו סיום פרק בתוך מסע רחב יותר. הנועץ ממשיך במסע להרחבת הזהות המועדפת, עם הידע שרכש על עצמו.
תחום הקריירה מהווה דרך למימוש ולביטוי הזהות. על פי הגישה הפוסט-מבנית (שעליה מתבססת הגישה הנרטיבית של מייקל ווייט), אין זהות אחת נכונה, אלא יש ריבוי זהויות, ומתוכן האדם יכול לבחור את זו המועדפת עליו ולחיות לפיה. כשאדם סובל, הוא חי בהשפעת הזהות שגורמת לו סבל ("סיפור כואב", "סיפור רווי הבעיה"), אותה הוא חווה כנכונה וכיחידה, ולפיה תופס ושופט עצמו ובוחר את בחירותיו. היועץ, בעזרת שאלות, עוזר לנועץ לפגוש מחדש את סיפורו המועדף ולהבין את משמעותו.
הידע לגבי הנועץ נמצא אצלו; הוא היודע מהן העדפותיו, רצונותיו ותפיסות העולם שלו גם אם הוא לא במגע איתם. על פי ווייט ואפסטון[1]White & Epston, 1999)), הוגי הגישה, אנשים נותנים פשר לחייהם דרך הסיפורים שהם מגבשים לגבי עצמם. הסיפור שאנו מספרים לגבי עצמינו, סביבתנו ויחסינו עם אחרים, נבנה לאורך חיינו בעקבות התנסויות ובהתאם למשוב שאנו מקבלים ולמשמעות שאנו מייחסים לו. הסיפור המתגבש מנחה את האופן בו אנו מפרשים את העולם, מרגישים, חושבים, פועלים ובתוך כך ,( וזו הנחה שלי) הינו בעל השפעה משמעותית על הבחירה המקצועית.
מהי הגישה הנרטיבית של ווייט ואפסטון וכיצד מיישמים את עקרונותיה בייעוץ לקריירה?
הגישה הנרטיבית במדעי החברה התפתחה בשנות ה-80',בהשפעת הגישות הפוסט-מבניות.
לפיהן הדרך בה אנו מכירים את עצמנו נוצרת באינטראקציה עם אנשים. המערכת התרבותית-היסטורית יוצרת רעיונות, נורמות וערכים שלפיהם אנשים מבנים את הזהות שלהם, וגם שופטים ומבקרים את עצמם.
בייעוץ מזהים את הסיפור "רוויי הבעיה" (problem-saturated story) ומצמצמים את השפעותיו (שמפריעות גם לבחירת המקצוע); מאתרים את "הסיפור המועדף"preferred story)) ומרחיבים אותו בזהות ובחיים עצמם, כמו גם בבחירה המקצועית. אציין להלן חלק מהטכניקות בהן נעזר ווייט. יתרונן בבהירות, בשיטתיות ובפרקטיות שלהן White, 1977)).
עמדת היועץ: "משפיע אך לא מרכזי" שואל שאלות ופחות מבטא דעות או מכוון. דעתו של היועץ אינה בהכרח "האמת".
היועץ מקשיב "הקשבה סקרנית" לא יודעת, כמו אנתרופולוג שלומד תרבות חדשה. הסקרנות מכוונת לגילוי מאפיינים אישיים, ולא לחיפוש אחר מבנים התואמים אבחנות אוניברסליות. אם נועץ אומר שהוא חסר ביטחון, יש לברר מה המשמעות עבורו ולא להישאר במשמעות המקובלת.
"הקשבה כפולה": היועץ מקשיב "לסיפור הכואב" ומחפש תמיד רמזים לאירועים ששונים ממנו ("ארועים יוצאי הדופן") או רמזים שמשתמעים מדבריו אוממחשבותיו ("נעדר אך נרמז"), שאינם בהלימה עם "הסיפור רוויי הבעיה". לדוגמא, נועצת מספרת על ביישנות, אך בתיאור מציינת שבביה"ס נאבקה במורים על צדק. אירועים אלו, המנוגדים לסיפור הביישנות איתו הגיעה, ואשר הקשו עליה בבחירת מקצוע חדש, היוו בסיס לשאלות לגבי אירועים דומים, ערכים ותפיסות עולם, יכולות ומיומנויות. כשהנועצת בחרה בסיפור 'המהפכנות', כפי שקראה לו, כסיפור המועדף, המשך הייעוץ עסק בעיבוי ובהרחבה שלו בעזרת בדיקת הימצאותו ומשמעותו בחייה עד כה, ייזום פעולות על ידה שיביאו לביטוי עכשווי של הסיפור המועדף ובדיקת האופן בו הסיפור יבוא לידי ביטוי במקצוע.
תמיד קיים סיפור מועדף גם אם נמצא במצב "כנוע", נסתר, עבור הנועץ.
"דה-קונסטרוקציה"- ווייט מדבר על "שיפוט נורמטיבי", הביקורת שאדם חווה בשל התחושה שאינו עומד בציפיות הנורמטיביות. ׁ('אני ותרן',' אינני מתקדם', 'הייתי אמור להיות ... ' ). היועץ שואל שאלות שמטילות ספק ב"אמיתות" מכאיבות אלו, הנחוות כמציאות והמנהלות את חייו של הנועץ, כדי לעזור לו לראות אפשרויות נוספות להתבוננות על עצמו ולהרחיב את טווח הבחירה.
"החצנה"(externalization)-האדם אינו הבעיה, אלא "הבעיה היא הבעיה". האדם הוא יותר מִסך הקשיים שלו. השיח הוא "מוחצן": לא "אני חרד", אלא "איך החרדה משפיעה עלי?" ההנחה היא שההחצנה מפרידה את הבעיה מהאדם ופותחת זווית להתבוננות וניהול דיאלוג עימה. שאלות היועץ מסייעות לנועץ להבין את השפעתה של הבעיה עליו ועל בחירותיו ועוזרות לו לבחור בסיפור אחר, שאינו נמצא תחת השפעת הבעיה, הרי הוא "סיפור מועדף".
"כתיבה מחדש" -"עיבוי של הסיפור המועדף"- היועץ אינו מציע לנועץ סיפור חדש, זווית אחרת, אלא עוזר לו לגלות אותם מחדש, בלי כל ידיעה מוקדמת לגבי הכיוון או התוכן שלהם. הנועץ בונה את הסיפור, לא היועץ.
ההיכרות עם "הסיפור המועדף", העיבוי והמימוש שלו בתהליך הייעוץ ובחיי היומיום, מאפשרים לנועץ לתפוס עצמו אחרת, להתחיל לנהל את חייו באופן שתואם את הערכים ותפיסות העולם המועדפים. כך כשהוא יותר בטוח בעצמו ובבחירותיו קל לו יותר לזהות גם את הכיוון התעסוקתי.
הסיפור מתעבה בעזרת התייחסות ל"אירועים" על רצף הזמן של עבר, הווה ועתיד, ול"משמעויות" הקשורות לאירועים: רגשות, יכולות, מיומנויות, רצונות, חלומות, תפיסות עולם, וערכים שקשורים לאירועים ומעניקים להם נפח.
הִת-חברות (re-membering) - עוד טכניקה לעיבוי הסיפור המועדף-הרחבתו דרך התחברות מחדש לנקודת המבט של דמות שמכירה ותומכת (היום או בעבר) במרכיבי הסיפור המועדף של הנועץ. כך הנועץ בוחר למי הוא רוצה לתת יותר מקום בעיבוי הזהות המועדפת שלו.
תאור מקרה בייעוץ תעסוקתי סיגל (שם בדוי) בת 23 .חזרה מטיול ארוך . הגיעה לייעוץ תעסוקתי מאחר שחששה לקבל החלטה מוטעית ואחר כך "לשלם" על כך בלימודים נוספים או בסבל מהמקצוע. "בסוף אבחר להיות אומנית ולא אתפרנס". להלן המחשה של המושגים שתוארו והיישום שלהם בייעוץ:
*"דקונסטרוקציה": דובר בייעוץ על התפיסה של חוסר הרברסיביליות ותחושת אי היכולת לתקן החלטות. כמו כן, 'אותרה השותפה' למחשבות אלו – אימא. משיחה על אמה והבחירות שעשתה, יכלה סיגל לראות כיצד נבנה "הסיפור רווי-הבעיה" של 'החשש' וכיצד הוא משפיע במשפחה כבר שלשה דורות.
*"החצנה": סיגל נתנה לבעיה שם: 'חשש'. נערך בירור של השפעותיו על חייה : 'אני לא מעיזה להחליט מה ללמוד, למרות שיש לי מחשבה על כיוון...החשש גורם לי להרגיש לא בוגרת, קטנה, מתקשה להחליט'.
*חיפוש הגדרה של "סיפור מועדף" במהלך הייעוץ באמצעות שאלות:
יועצת: מה את מעדיפה במקום?'
נועצת: 'כמובן, להיות בוגרת !להחליט! לא לפחד!'
"עיבוי הסיפור המועדף": חיפוש אירועים יוצאי דופן מתוך תפיסה שהם קיימים, רק לא מודעים. יועצת: מתי את זוכרת ש'לא לפחד'(או 'להיות בוגרת' או להחליט'-היא התייחסה ל'לא לפחד'), היה קיים? (שפה מחצינה). נועצת: 'הו! בתיכון, בתנועה! תמיד אמרו שאני שונה. היו דברים שלא אהבתי בטקסים ובפעולות (כמדריכה) וממש נלחמתי כדי לשנות אותם. בביה"ס אספו כסף למטרה שכולם הסכימו איתה ואני התנגדתי, למרות שהמטרה היתה פופולארית'.
יועצת: על מה התבססה ההתנגדות? (חיפוש על ציר המשמעות-יכולות, תפיסות עולם) נועצת: 'אני האמנתי שזה צריך להיות אחרת, לגבי הטקסים...ולגבי תרומת הכסף...כולם חשבו שזה מוזר, אבל זו הייתה האמת שלי!' יועצת: איך היית קוראת לדרך הזו שלך? נועצת: 'ללכת בדרך שלי, להאמין ולפעול בדרך שלי'. נשאלו שאלות רבות על תפיסת העולם הזו, הערכים שקשורים אליה וחיפוש "עדים" ,שותפים לדרך המועדפת (שאלות שמחפשות עדים במשפחה ובקהילה לסיפור המועדף "רי-ממברינג"). כאן, התברר שגם סבתה מצד אביה פועלת בדרך שבה היא מאמינה ,למרות היותה שונה מהדרך של רוב הקבוצה התרבותית אליה שייכת. התנהלה שיחה מרתקת ומרגשת על התפיסה של סבתה, אורח חייה והדמיון שסבתה תמיד ציינה שקיים ביניהן ואותו העריכה. סיגל הייתה ערה לדמיון זה, אף שלא קשרה אותו לבחירות הייחודיות/שונות שלה ולערכן המועדף שהיה נסתר מעיניה. בהמשך "עיבוי הסיפור המועדף" התברר שגם בצבא הלכה סיגל בדרך שהיא מאמינה בה, כשהחליפה את התפקיד היוקרתי שקיבלה כי לא היה מעניין ולחצה לעבור לתפקיד שיאפשר הקמה של תחום שלדעתה היה חסר ביחידה. היא הקימה את התחום והצליחה לשכנע את המשרתים ביחידה להשתמש בו.
שאלתי שאלות רבות על הסיפור של 'להאמין ולפעול בדרך שלי'- על מיומנויות, יכולות, מחשבות, שמאפשרות התנהלות כזו. ערכים, תפיסות עולם, חלומות, כמו גם שאלות על העתיד,(לדוגמה-אם תשמרי קרוב ללב את הסיפור של 'להאמין ולפעול בדרך שלי', איך זה ישפיע לדעתך, על הבחירה התעסוקתית שלך?) סיגל: 'אני מבינה עכשיו שאני מעדיפה ללכת בדרך שאני מאמינה בה ומבינה שזה
תמיד נתן לי תחושת כוח, תחושה של בוגרת ורצינית, שונה אבל גם מיוחדת, כמו סבתא שלי שעשתה המון דברים שונים וחשובים...כשבאתי אליך כבר חשבתי על תחום מדעי המדינה, אבל אז החשש הפריע. השבוע ביררתי מה לומדים בו וחשבתי שהייתי רוצה להשפיע גם שם, על מה שלומדים.... פעם הייתי חושבת שזה מוזר, היום אני מבינה שאני מעדיפה לחשוב באופן עצמאי. דיברתי עם הורי והבנתי שאני רוצה קודם לחקור את התחום כי אני אוהבת לחפש את הרעיון שלי ולא לקבל רק מסקנות של אחרים'.
בשיחה נוספת, ואחרי בירורים שעשתה, סיגל אמרה שיחד עם תחום מדעי המדינה היא צריכה ללמוד משהו נוסף שייתן לה כלים להשפיע ולשנות גם מחוץ לעולם המחקר. לאחר בדיקה משותפת של תחומים שמאפשרים השפעה היא בחרה בכלכלה: 'כדי שיהיה לי ידע גם בתחום קריטי כזה שמשפיע בעולם'.
בפגישת הסיום נזכרנו ב'חשש' שהביא אותה לייעוץ ובדקנו איך היא יכולה להתמודד אתו אם יעלה שוב. חלק משמעותי מההתמודדות יהיה דרך הזכרות בסיפור המועדף שאת מימושו היא מעדיפה ודרך זכירת התכונות המשותפות לה ולסבתה וההערכה של סבתה אותה בזכותן.
הערה: בייעוץ עם סיגל לא היה שימוש במבחנים או במבדקי נטיות, בעיקר בשל ההקשבה שלי להעדפה שלה "לפעול בדרך שלי"-חלק מהעיבוי של הסיפור המועדף כלל נתינת מקום בתהליך הייעוץ לרצון, לדרך ולבחירות שלה. כן הייתה התייחסות לתנאי קבלה והערכה שלה שתעמוד בהם, לאור ציוניה המעולים בתיכון ובמבחנים של הצבא.
בייעוצים אחרים, כשיש צורך בבדיקת נטיות, היא נעשית בדרך אינטראקטיבית; הניתוח והבחירה הם של הנועץ. לעתים רחוקות מועברים מבחנים, אך זה נעשה לקראת סוף התהליך, כשהכיוון התעסוקתי ברור, והשיתוף בתוצאותיהם מתייחס לאופן בו שיתוף זה יהווה את הסיפור המועדף, לא יחליש אותו.
[1] מאמר זה מתייחס בעיקר למושגים כפי שפותחו ע"י מייקל ווייט ------------------------
טלי שפר וייטר פסיכולוגית תעסוקתית וקלינית. מטפלת ויועצת תעסוקתית בגישה הנרטיבית, מרצה, מלמדת ומדריכה. 054-3450644 talishefer57@gmail.com
מקורות White, M. (2007). Maps of narrative practice. New York: W.W Norton & Company, Inc.
White, M. (1977). Narratives of therapists’ lives. Adelaid: Dulwich Centre Publications.
White, M., & Epston, D. (1990). Narrative means to therapeutic ends. Adelaid: Dulwich Center Publications.
מקורות נוספים להרחבת הידע
נסים, ר' (2013). שילוב פרקטיקות מהגישה הנרטיבית בטיפול בגישה ההתייחסותית. פסיכולוגיה עברית. נדלה מ: www.hebpsy.net/articles.asp?id=2935
Bruner, J. (1986). Actual minds, possible words. Cambridge: Harvard University Press.
Myerhoff, B. (1986). Life not death in Venice: Its second life. In V. Turner & E. Bruner (Eds.), The anthropology of experience. Chicago: University of Illinois Press.
Vigotsky, L. (1986). Thought and language. Cambridge, MA: MIT Press.
McIveen, P. F., & Patton, W. A. (2007). Narrative career counselling. Australian Psychologist, 42(3), 226-235.
Combs, G., & Freedman, J. (2012). Narrative, poststructuralism, and social justice: Current practices in narrative therapy. The Counseling Psychologist, 40(7), 1033-1060.