יותר ויותר גברים חרדים בוחרים בדרך של השכלה כללית ותעסוקה במקצועות מגוונים. מוסדות להשכלה גבוהה המיועדים לחרדים הם בתפוסה מלאה, וכבר הוכשרו אלפי בוגרים. ועדיין, השתלבות החרדים בעולם התעסוקה הינה משימה מורכבת ביותר בשל פרמטרים רבים, כגון חסכים השכלתיים כלליים וחוסר היכרות עם שוק התעסוקה והנורמות שלו.
אנחנו מיטיבים להכיר את המאפיינים החיצוניים של אדם חרדי: לבוש שונה, אוכל 'כשר למהדרין', תפילה (בוקר, צהרים וערב, ורצוי במניין), הרבה ילדים (שלעתים חולים), חופשות לידה רבות (נשים יולדות בערך פעם בשנתיים, תופעה שאיננה מסתיימת אחרי הילד השני), יותר ימי מנוחה (כגון ט' באב, פורים), איסור ה'ייחוד'- אסור לגבר לשהות עם אישה בחדר עם דלת סגורה כאשר אין אפשרות שאדם זר (גבר או ילד) ייכנס פנימה, שלא נדבר על 'הדרת נשים' הידועה לשמצה.
על אף התמורות הרבות בעניין תעסוקת חרדים, בלב ההתנגדות של גברים מהמגזר החרדי להשתלבות מלאה בשוק העבודה הכללי: מערכת ערכים שונה. ניתן אף להתייחס למערכות ערכים שונות, בהתאם לזרם בתוך העולם החרדי. לדוגמה, הזרם הליטאי מקדש את 'הלימוד', ואילו חסידות חב"ד דוגלת בהכרת העולם 'הכללי'–– הרבי מליובאוויטש למד בעצמו בסורבון ולאחר חיפוש עבודה ממושך כמהנדס, 'נאלץ' לפנות לעיסוק בניהול החצר החסידית של חותנו. חסידי חב"ד נוהגים ללמוד רק עד החתונה ושנה אחריה, ולאחר מכן יוצאים לעבוד. הרבי נהג לומר שזלזול בכישרון שניתן מאת הקב"ה הוא כמו זלזול בהקב"ה עצמו.
בתוך המפגש המקצועי עם 'המגזר', מצאתי לנכון לפתח ארגז כלים אחר עבור הציבור הדתי-חרדי, בהתחשב בערכים המושרשים בקרב גברים חרדים, לרבות ביחס לחיי לימוד תורה לעומת חיי עבודה. כלים אלה עשויים לאפשר להם להתחבר טוב יותר לתהליך הייעוץ התעסוקתי, ולא לחשוש מפני 'פלישה' לחייהם.
ניתן להצביע על שלושה מחסומים מרכזיים , שמקורם בתפיסת עולם, שמפריעים להשתלבות הגברים החרדים, בעיקר מן הפלג הליטאי והחסידי (פרט לחב"ד) בשוק התעסוקה כיום , וכן על שלושה 'סרגלי כלים' המתמודדים עם מחסומים אלה, בדרך לבניית מתודה של עבודה רגישת תרבות בעולם החרדי.
1. שוּליוּת של "חיי העבודה" בחיים
ערכים של אדם חרדי אינם כוללים הגשמה עצמית בתעסוקה מכיוון שהערך המרכזי בחברה החרדית הוא לימוד התורה. למעשה, ערך העבודה (או בשפה המקצועית- 'המשמעות היחסית של העבודה') בחיי אדם חרדי נמוך בהרבה מזה של אדם חילוני. כל מה שנהוג לקרוא לו 'עבודה', נקרא בעולם הדתי- חרדי 'פרנסה', מונח שמעיד על מרכזיות התועלת של יציאה לעבודה ולא תוכן העבודה.
כאשר העבודה אינה במרכז החיים, חלק מהאנשים עשויים להגיב בחוסר שאפתנות או אי- הישגיות קיצונית. כלומר, הם עובדים בעבודות ללא אופק תעסוקתי וללא קשר לנטיות תעסוקתיות, לכישורים, או לאהבות שלהם.
אצל חלק אחר, מורגשת אשליית ה'עבודה הקלה' שעשויה להוביל אדם חרדי למה שנקרא בשפת המגזר 'התגלגלות'- חוסר יציבות (מחליפים עבודות כל חודש), עבודות 'בשחור', חובות, הצטרפות לשיווק רשתי ללא בדיקה מעמיקה של מהות העסק, ועוד. את ה'תירוץ' מספק (לדברי תלמידיו) הגאון מווילנא (הגר"א), שדגל ב'שעתיים עבודה ליום'- זה מספיק על מנת להרוויח פרנסה מינימלית.
ללא קשר לערך העבודה, המשנה והגמרא יוצאות חוצץ נגד 'חוסר תרומה למשפחה או לקהילה' (למשל מסכת פסחים, דף 113). במקור זה, חל איסור על אדם להיות לנטל על קהילתו אם איננו עושה את החלק שלו בעבודה. נאמר שעל האדם לעסוק אף ב'לפשוט עורות מבהמות בשוק'- עיסוק שנחשב אז למלאכה השנואה ביותר.
2. דטרמיניזם- 'הפרנסה היא בידי שמיים'
הפרנסה מוזכרת בתפילת ה-שמונה עשרה, התפילה החשובה ביותר בסידור. אז מהי 'פרנסה טובה'? עפ"י ההגדרה התלמודית, היא 'נקייה וקלה'- כלומר, לא קשורה לזעה, לכלוך וריח רע (מסכת קידושין, דף 82), כמו מן שניתן במדבר (שמות, פרק ט"ז), שממנו נגזר הדיון על פרנסה.
במסכת ברכות (דף 35), שואל רבי שמעון שאם אדם יהיה עסוק שעות רבות, אז 'תורה- מה תהיה עליה?'. הגמרא מסכמת: 'עשו רבים כר' שמעון- ולא עלתה בידם'. פירוש הדבר, שהיה משהו ברבי שמעון שאפשר לו להתקיים מחסדי שמיים, אך לא כולם מסוגלים להגיע לרמה שלו. אם כן, 'פרנסה טובה' היא מעידה על דרגה רוחנית. כדי לזכות בפרנסה טובה, על האדם להיות רוחני מספיק, ולאו דווקא להימצא בחיפוש עבודה או בחירת מקצוע זה או אחר. ואם על האדם נגזר להרוויח את לחמו בעמל, הוא נוקט בפעולות מעשיות, שבשפה הדתית קוראים להן 'השתדלות'. הצורך ב'השתדלות' נועד לאנשים ש'לא עלתה בידם' להסתפק בחסדי ה' לפרנסתו, ומעיד על דרגה רוחנית פחותה.
3. טוטליות
מסירות לערכי התורה ולימוד צריכה להיות טוטלית. השקפה דתית מעודדת ציות להלכה, ציות לרבנים, וגם ציות לחברה כולל הקודים של לבוש ולצורת הדיבור, וכל סטייה קטנה מהדגם המקובל נחשבת בעייתית.
אורח החיים החרדי מסודר מאד ונטול תהפוכות: שלוש תפילות ביום, חגים שצריך להתכונן אליהם, לידות, טיפול בילדים. הפחד לצאת מהשגרה הזו הוא מהותי ויש להכיר בו- בייחוד כאשר יש מסורת משפחתית של לימוד. יחד עם זאת, טעות לחשוב שהחרדים צייתנים ומסגרתיים מטבעם . במגזר החרדי יש לא מעט יזמים.
כלי התמודדות של היועץ התעסוקתי מול המחסומים
אל מול שלשה המחסומים, פיתחתי שלושה סרגלי ערכים (reframing) ששמים את העבודה במרכז החוויה האישית של הנועצים ומעניקים לה משמעות מעבר ל'סתם פרנסה'. בכל סרגל, הוגדרה דיכוטומיה אמונית- דתית, ובתוכה נמצא גם פתרון שמאפשר לאדם חרדי לצאת לעבוד מבלי להרגיש "אשם".
סרגל 1: קודש- חול.
אומרים שאם 'אין קמח- אין תורה' (פרקי אבות, פרק 3, משנה 17) כלומר, עולם הקודש ועולם החול קשורים ביניהם בקשר הדוק.
במקרים רבים, ניתן למצוא השתקפויות הקודש גם בעבודות שלכאורה קשורות לחול בלבד, כגון ייעוץ עסקי (עזרה לאנשים) טבחות (אוכל טעים בהחלט משפיע על מצבנו הגופני והרגשי), מכירת ביגוד (אישה צריכה להיות יפה בעיני בעלה) או אפילו תכנות מחשב. השילוב יכול לבוא לידי ביטוי ב'קביעת עיתים לתורה' (התחייבות לשעות לימוד קבועים), ואפילו הימצאות במקום רחוק מתורה ומצוות כשלעצמה יכולה להיחשב ל'שליחות'.
המקרה של יוסף [2]
התורה היתה כל עולמו של יוסף: השיעורים בכולל, התפלספות אודות סוגיות ישנות- חדשות מתוך הגמרא, חדשות העולם הרבני... אפילו לאחר בדיקה מעמיקה, לא נמצא מקום לחול.
יוסף רצה לעבוד רק בתחום הקודש, כגון סופר סת"מ או מלמד. אבל המציאות היומיומית הקשה ו- 10 ילדיו הקטנים דחפו אותו ל'פרנסה הקשה' של שוחט. לאחר עשור של עבודה בתחום, הוא חש שגופו וידיו הפסיקו לציית לו. הוא פנה ל'פרנסה הקלה': קורס קאוצ'ינג. גם לאחר הקורס לא הצליח להתפרנס בכבוד. הרצון לדבוק בעבודה בעולם הקודש והעדר תכנון קריירה (כסוג של פנייה לעולם החול) הביא את יוסף בהמשך לזִגזוּג בין שני התחומים: שחיטה ('פרנסה קשה') קאוצ'ינג (שהצטייר כ'פרנסה קלה').
סרגל 2: ביטחון- השתדלות.
נבהיר את המושגים תחילה. 'ביטחון' הוא מידת האמונה שהאלוקים מעורב בחיינו ומסייע לנו באופן פעיל. 'השתדלות' לעומת זאת היא המידה שבה האדם מנסה לפתור את הבעיות שלו לבד. על פי הספר, אמונה וביטחון , מאת החזון איש, האיזון בין ביטחון והשתדלות הוא סימן של אישיות בשלה. זהו סרגל שנפוץ במיוחד בקרב בעלי תשובה. שהרי כאשר האדם משקיע ב'השתדלות' יתר על המידה, הוא פוגע ב'ביטחון' שלו בקב"ה. וכאשר הוא משקיע ב'ביטחון' (כלומר, לומד תורה ומתפלל), הוא איננו 'משתדל', איננו מגלה פרו-אקטיביות, שכה נחוצה ומוערכת היום בעולם העבודה. יכולת הנועץ למצוא עבודה ביעילות תלויה פעמים רבות ביחסו לפרדיגמה 'ביטחון = לדעת שה'פרנסה' תגיע ללא 'השתדלות' מצידי'.
המקרה של ברוך
ברוך, בן ה-46 מתוכם 24 שנים בחזרה בתשובה, הגיע לייעוץ כתלמיד כולל שלא עבד בצורה מסודרת בכ- 15 שנה האחרונות. כל עולמו היה לימוד ותפילה, עד שהמקרר הצביע על מצוקה קשה. אחרי לבטים רבים, ברוך הסכים לפנות לייעוץ תעסוקתי. הוא חש שחיפוש העבודה הוא מעין השתדלות יתר כי הפרנסה היא מאת ה', ואם הפרנסה לא מגיעה- סימן שחטאנו. לדבריו, הוא הרגיש שהוא חשוף בפני זעמו של אלוקים מכיוון שלכאורה עשה משהו 'לא תקין'. שיח על משמעות ה'בטחון' ומיקומו ברצף שבין ביטחון להשתדלות הוביל אותו לבחור בחיפוש עבודה מתוך שמחה ותקווה, ובעיקר מתוך שלמות. עברו שבועיים, וברוך החל לקבל הצעות עבודה בתחומים עליהם חשבנו בתהליך הייעוץ.
סרגל 3- תורה, עבודה וגמילות חסדים
סרגל זה נועד לתרגם את הטוטליות בעיסוק בתורה למחויבות לעסוק בתורה (ויש שיגידו לשלב את התורה עם העבודה). כדי לעשות זאת, הלכתי למסכת פרקי אבות. כתוב: 'על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים'. השילוב בין תורה ועבודה ובין שכל לרגש היה חשוב לחכמי המשנה, הם עשו 'עבודות יזומות' לפני שבת כי היעדר עבודה (או תעסוקה) מזיק לאדם (אבות דרבי נתן, ב', כ"א). פירוש מפורסם מבהיר ש'עבודה' היא עבודת הקרבנות- ולאחר חורבן בית המקדש, זוהי עבודה שבלב, תפילה (מסכת תענית, דף 2).
עפ"י פירוש זה, ניתן להמשיל את 'התורה' להבנה שכלית, את ה'עבודה' לתפילה המודרנית. ואכן, פעמים רבות, אנשים דתיים מספרים על כך ש'התפללו על מציאת הפרנסה', וזה גרם לפריצת דרך משמעותית בתהליך. את הביטוי 'גמילות חסדים' (שמהווה פתרון לדיכוטומיה המוצעת) אפשר לפרש כסיוע לזולת, או לחילופין כשילוב בין הבנה לעשייה באשר היא. תפילה ותרומה לחברה יוצרים מחויבות ברמה אמיתית לחיים ולקריירה- וכך מקדמים תעסוקה.
המקרה של חיים
חיים, בן למשפחה חרדית מבוססת, מאס בכסף. חיפוש המשמעות בחיים גרם לחיים להסתובב בין ישיבות, לנדוד בין מקומות בארץ ובסופו של דבר להשתקע בעבודה חלקית בבית ספר, תוך הקדשת מירב מרצו ללימוד תורה. הוא לא ראה טעם בלימוד מקצוע וגם לא בהרחבת המשרה שלו מחשש שהלימוד ייפגע. גילינו יחד שהוא איננו 'מחנך' אלא למעשה 'מטפל'- והטיפול היה נשמע לח' כשליחות (גמילות חסדים). התעניינות בלימודי עבודה סוציאלית היתה צעד טבעי.
לסיכום, ברור שהיכרות ורגישות לתרבות, לסמלים, לערכים, ואף ללקסיקון של החברה החרדית עשויה לשפר מאד את היחס של החברה כלפי עולם העבודה בכלל וכלפי יועצים תעסוקתיים בפרט. היכרות ורגישות אלה עשויות לתרום לתהליך של בניית תוכניות שילוב אפקטיביות יותר של אוכלוסייה זו בעולם העבודה.
הערות:
מאמר זה נועד להצביע על כיווני מחשבה- כלים ייעוציים בהחלט יכולים להיגזר ממנו.
תודה לרב אלי טלברג ולרב ישראל זלמן שהיו שותפים לחשיבה ולהכנת החומרים.
יעל אוספובט, יועצת קריירה וארגונית