סיפורה של אושרת – "צעד קטן במסע גדול" - ינון דוד, שרית ארנון לרנר

אושרת (שם בדוי), בעלת תואר ראשון בקידום נוער והוראת ספרות, המתמודדת עם פגיעת ראש בשל תאונת דרכים קשה שעברה, פנתה לייעוץ עם התלבטות בנוגע להמשך דרכה: האם להתחיל סטאז' בתחום לימודיה לאחר שלא עסקה בו מאז שסיימה לפני כארבע שנים או לרכוש השכלה נוספת? בוצעה התערבות לסיוע שינוי מטאפורת הקריירה על מנת לקדם את תהליך קבלת ההחלטה.

תיאור מקרה בהדרכת שרית ארנון לרנר במסגרת פרקטיקום בתואר שני בפסיכולוגיה תעסוקתית באוניברסיטת אריאל בשומרון

רקע

אושרת (32), רווקה ומתגוררת במרכז הארץ עם הוריה ואחיה. אביה (61) מתנדב בעמותה לסיוע לנזקקים ואמה ז"ל שמשה כמטפלת בבית אבות. אושרת השנייה מבין 5 אחים, כאשר אחותה הבכורה (35) מנהלת חשבונות, אחותה השנייה (32) עובדת בחברת ביטוח וקוסמטיקאית עצמאית, אחיה, (22) מתקשה למצוא כיוון תעסוקתי מאז שחרורו מצה"ל ואינו עובד ואחותה הקטנה (20) חיילת. אושרת גדלה בבית דתי, למדה באולפנת ישורון ובעלת בגרות מלאה במגמת ספרות (5, 84) ממוצע הבגרויות הינו 85 וציוניה במתמטיקה 3, 87 ובאנגלית 4, 69. מתארת כי בתיכון לא השקיעה בלימודיה ונעדרה לעיתים קרובות: "לא הייתי מחוברת לבית הספר ולחוקים הנוקשים וגם לא לבנות .... היה יותר מידי עומס... הסתפקתי בציוני עובר, לא חשבתי על מכללה או אוניברסיטה".

לאחר התיכון שרתה בתפקיד סיוע מנהלתי בשרות הלאומי בבית חולים במשך שנה. אושרת מתארת כי לא חשה נתרמת והתחמקה ממטלות שהוטלו עליה. היא המשיכה בשרות הלאומי לשנה שניה בתפקיד דומה בקופת חולים. לאחר כחודשיים החליטה להפסיק את השרות בעקבות שעמום וקושי להתמודד עם חוקים נוקשים. לדבריה החלטותיה בגיל זה היו פזיזות ונבעו מהשפעה חברתית. לאחר מכן, נסעה אושרת לטייל בארה"ב, נפגעה קל בתאונת דרכים כנהגת, "התאונה הייתה טראומטית עבורי", אמרה. לאחר שובה, נסעה שוב לטייל בארה"ב נפגעה שוב בתאונת דרכים, לאחר שחברתה שנהגה ברכב עצרה בשולי הדרך. אושרת יצאה מהרכב, נפגעה קשה מרכב נוסע ונמחצה בין שתי המכוניות. אושרת סבלה מפציעות אורתופדיות ברגלים ומפגיעת ראש. לאחר הפגיעה דווחה על קשיי זיכרון וריכוז, אסוציאטיביות, מצב רוח ירוד, עצבנות, התפרצויות כעס וקשיי יוזמה. אושרת מציינת כי הפציעה הקשה שחוותה הניעה אותה לממש את עצמה ולעסוק במקצוע בו תחוש משמעות, ובשל כך החליטה לפנות ללימודים אקדמיים.

לאחר תהליך של שיקום ממושך של כשנה וחצי בבתי חולים בארה"ב ובבית החולים ומרכז שיקום בארץ, החלה להתכונן ללימודים אקדמיים. היא עברה ייעוץ תעסוקתי בו הומלץ לה לעסוק בעבודה סוציאלית או בקידום נוער, או השתלבות בתחום התיירות. אושרת שיפרה את תעודת הבגרות, ניגשה למבחן הפסיכומטרי והשיגה ציון רב תחומי כללי 493, ציון כמותי 102, ציון מילולי 99 וציון באנגלית 91. כפי שהומלץ לאושרת, החלה ללמוד לתואר ראשון בקידום נוער וחינוך בשילוב תעודת הוראה בספרות במכללה במרכז הארץ.

במהלך לימודיה חלתה אימה בסרטן ולאחר כשנתיים נפטרה. אושרת התקשתה להתמודד עם מות אמה ואף השתמשה באלכוהול ובקנאביס על מנת להתמודד עם קשייה והמשיכה להשתמש באלכוהול ובסמים לסירוגין בתקופות שונות בחייה עד היום. עם זאת, הצליחה אושרת לסיים את לימודיה האקדמיים תוך הסתייעות בטיפול פסיכולוגי ממושך של כשלוש שנים. במהלך לימודיה התלוננה על קשיים קוגניטיביים, התנהגותיים ורגשיים, המלווים אותה מאז התאונה. היא עברה אבחון נוירו-פסיכולוגי שיקומי לאחר התערבות אורתופדית שעברה בשל תוצאות התאונה. ממצאי האבחון העלו קשיים בתפקודים הניהוליים ובפרט ברמת הארגון והתכנון במטלות עמומות וחסרות הבניה, ממצאים התואמים לנתוני הפגיעה המוחית פרונטלית שדווחה לאחר התאונה. במקביל ללימודיה עבדה כשנה כמדריכה בבית נוער ולאחר מכן, ניהלה כשלוש שנים מרכז נוער נוסף, חשה חוסר מיצוי של יכולותיה והחליטה לעזוב.

בנוסף לתואר האקדמי עברה אושרת מספר הכשרות מקצועיות: לאחר השירות למדה איפור, ולאחר הלימודים האקדמיים למדה אומנות משקמת, ליצנות רפואית, טיפול ב-NLP ויוגת צחוק. למרות זאת, כיום אושרת אינה עובדת בעבודה קבועה אלא עבדה מספר חודשים בעבודות שונות (הדרכה בפנימייה, פקידה בחנות חלקי חילוף רכב) וטסה נסיעות תכופות לסירוגין לחו"ל: "אני טסה בממוצע ארבע פעמים בשנה", אמרה. מספר שבועות לפני הגעתה לייעוץ שבה ארצה מארה"ב וכבר תכננה את נסיעתה למזרח הרחוק לאחר פסח. היא אינה בוחלת במקומות מסוכנים לישראלים כמו נסיעתה למצרים בחופשת הפסח בלב תקופת הייעוץ.

סיבת הפניה

אושרת פנתה אליי (י.ד.) בעקבות פרסומי בדבר ייעוץ תעסוקתי מסובסד כחלק מחובותיי לפרקטיקום במכון עתיד לייעוץ תעסוקתי באוניברסיטת אריאל. לאחר ששוחחנו בטלפון וללא לבטים נקבעה הפגישה הראשונה. בפגישה זו אושרת סיפרה כי "יש בתוכי שני קולות, מצד אחד אין טעם שאתחיל ללמוד, ומצד שני אולי אני צריכה ללמוד משהו אחר, ובכלל אני בקטע של טיולים בעולם, אני מרגישה אבודה". אושרת נחפזת בדיבורה כשהיא מתארת את האפשרויות שעומדות בפניה וניכר כי ריבוי האפשרויות מעורר בה חרדה. מחד, מעוניינת ליישם את לימודי הוראת הספרות שסיימה לפני כארבע שנים ולהתחיל סטאז' אך חוששת שלא תתקבל או שלא תצליח בשל הזמן הרב שעבר מאז הכשרתה. מאידך, חושבת ללמוד תחומים נוספים כמו תואר שני בטיפול באומנות, צילום או הדרכת טיולים.

מבנה הייעוץ:

תהליך הייעוץ כלל שיחת היכרות, יום אבחון תעסוקתי, שיחת משוב על האבחון ושיחת סיכום. באבחון התעסוקתי נכללו: מערכת אבחון ממוחשבת וכלים פסיכו-דיאגנוסטיים. באמצעות המבדקים השונים, נבחנו היכולות, הכישורים, סגנון העבודה, נטיותיה התעסוקתיות ומאפיינים אישיים.

ממצאי האבחון:

תוצאות אבחונה של אושרת מעידות על קיומו של פוטנציאל אינטלקטואלי ברמה גבוהה הבא לידי ביטוי בחשיבה הלוגית - אנליטית בחומר צורני, לצד יכולות ניתוח והסקת מסקנות ממוצעים. יכולת התפיסה הצורנית הינה בטווח הנמוך של הממוצע וכישוריה בתחומים המילולי והחשבוני וידיעותיה בשפה האנגלית נמוכים מן הממוצע. הבנתה הטכנית נמוכה מאוד מן הממוצע. בשל פגיעת הראש, המתבטאת בעיקר בפגיעה בתפקודים הניהוליים, ניתנה לאושרת תוספת זמן של 25%, אך זו כמעט ולא שיפרה את הישגיה. ממצאים אלו נמוכים משמעותית ממצאי האבחונים שעברה בעבר בהם השיגה אושרת תוצאות גבוהות מהממוצע. יתכן וממצאים אלו מבטאים ירידה קוגניטיבית הנובעת משימוש בסמים או בשל תוצאות פגיעת הראש.

בסגנון עבודתה, מרשימה אושרת כעצמאית, מאורגנת, מתוכננת ומסודרת. קצב עבודתה במטלות מובנות ממוצע, והיא יסודית ומשיגה תוצאות מדויקות. במטלות עמומות ניכרת השקעתה. עם זאת, הדיוק נפגע, אך הקצב נפגע יותר.

אושרת בחורה נעימה, קשובה ומשתפת פעולה במגעיה הבינאישיים. כמו כן, אושרת בעלת שאיפות גבוהות ונכונות להשקעה. עם זאת, היא מתמודדת עם דימוי עצמי נמוך ועם חרדה. נטייתה לפרפקציוניזם מעצימה את חרדתה כי תפיק תוצר שאינו מושלם ואף תיכשל. יחד עם זאת, כאשר אושרת חשה הכרח לבצע את משימתה היא מגייסת כוחות להתמודדות עם אתגר וצולחת אותו, אך עשויה להביע אי שביעות רצון מהתוצרים למרות משובים חיוביים מסביבתה. מעבר לכך, אושרת זקוקה לתמיכה מסביבתה על מנת לגייס כוחות ולהתמיד במשימותיה. בניגוד לחרדות המתבטאות במישור התעסוקתי, אושרת נוטה לחפש ריגושים וסיכונים. התנהגויות אלו משמשות מנגנון הגנה לדימויה העצמי הפגיע כשהיא מתמודדת עם חרדותיה באמצעות איסוף חוויות עוצמתיות המשוות לה תחושת אומץ וכוח ומקהות את רגשותיה השליליים. בנוסף לכך, דפוס זה מבטא את הצורך של אושרת באוטונומיה ובשל כך מתקשה לקבל מרות מסמכות ולהתמיד במסגרות תעסוקתיות כובלות. עם זאת, אושרת בעלת מודעות עצמית גבוהה ומביעה נכונות להתבונן בעצמה ולהבין את מקורות הקושי שלה ומעוניינת להתמודד עמם.

בנטיותיה המקצועיות, בולטים בעיקר התחומים החברתי ברמת הכשרה אקדמית, והאומנותי ברמת הכשרה שאינה אקדמית.

תהליך הייעוץ

כבר בפגישת ההיכרות ניכר כי אושרת רתומה לתהליך. כשנשאלה מה הביא אותה לייעוץ, ציינה כי היא בעלת תואר ראשון בקידום נוער והוראת בספרות, אך, "אני לא יודעת האם אני רוצה לעסוק בזה", אמרה. כששאלתי אותה מאיזו סיבה נובע הבלבול ענתה: "הפחד! אם אני לא אתקבל? אם אשלח קורות חיים ולא אעבור את ריאיון העבודה?". גם לגבי ההכשרות המקצועיות הנוספות שעברה, "אין לי ביטחון לעסוק בזה", הדגישה.

אושרת סיפרה על מספר גדול יחסית של מקומות עבודה בהם עבדה, בעיקר בתפקידים מנהלתיים ובתפקידי הדרכה, וכמעט בכולם לא עבדה מעל מספר חודשים. סיבת העזיבה שחוזרת על עצמה הינה "תחושת מיצוי או שעמום" ו"תחושה שאני לא ממצה את יכולותיי". יוצאת מן הכלל משרת ניהול מרכז נוער בה עבדה שלוש שנים וקיבלה משוב חיובי מהממונים עליה ומאנשים נוספים, אך הרגישה שאינה עושה מספיק בעבודתה, מתעסקת בעניינים שלה בזמן העבודה ובשל כך עזבה את המשרה למרות קביעות כעובדת עירייה, "מבחינתי לא הצלחתי מספיק", אמרה. ניכר כי אושרת ביקורתית כלפי עצמה ומודעת לכך: "אני קשה עם עצמי ומקטינה את עצמי".

לקראת סיום הפגישה סיפרה על התאונה הקשה שעברה ושיתפה אותי בתובנה שעלתה בעקבות התאונה: "התאונה גרמה לי להבין שהחיים קצרים, בבית לא דחפו אותי להצליח... הדברים השתנו לאחר התאונה". אושרת ניסתה למקד את סיבת הפניה, אך היא התקשתה למקד אותה: "אני צריכה יותר בהירות, צריכה לקבל תמונה ברורה יותר מה הכיוון בחיים, אני מפחדת...".

אף אותי אפף הבלבול בסיום הפגישה והתקשיתי להבין מה מוקד הקושי של אושרת? מה גורם לפיזור הרב אותו היא חווה? מדוע ממשיכה לחשוב על לימודים ולא מיישמת את לימודיה?

בפגישת המשוב על האבחון שיתפה אותי במפנה שחל מאז השיחה הקודמת. לאחרונה הלכה לריאיון עבודה ולשיעור מבחן למשרת הוראת ספרות. "הייתי לחוצה!!!", היא אומרת. אך, "אני מרגישה שהמשרה שלי" אומרת, למרות שלא קיבלה עדיין תשובה מבית הספר. היא מעוניינת במשרת סטאז' במקצוע אותו למדה ובאמצעותה תקבל כלים להמשך הדרך. דבריה עוררו בי השערה כי שינוי נרטיב הקריירה שלה, מדימוי הקריירה כייעוד לדימוי הקריירה כמשאב, עשוי לסייע לה. דימויים אלו, מוזכרים במאמר "מטאפורות לקריירה" (Inkson, 2004). התפיסה שהכניסה לסטאז' תקנה לה כלים מורידה את כובד המשקל מההחלטה ומתייחסת אליה כצעד לקראת המשך הקריירה ולא בהכרח כייעוד. עודדתי את אושרת לחדד לעצמה אילו כלים עשויה היא לקבל באמצעות הסטאז'. אושרת הסבירה כי היא מעוניינת לשפר את מיומנויות העמידה מול קבוצה וההוראה, לחדד את יכולתה לבנות מערך שיעור ולהורות על פי סדר.

בהמשך, דנו בממצאי האבחון. היא לא הופתעה מהתוצאות וטענה שהרגישה קושי רב ביחס לאבחונים קודמים. דיברנו על כך שבמבחן שבדק יכולת אנליטית, קיבלה ציון גבוה (7 מתוך 9) . מבחן זה משקף את פוטנציאל הלמידה. כתגובה לכך שיתפה אושרת: "תמיד אמרו לי, שיש לי הרבה פוטנציאל אבל אני לא מממשת אותו".

אושרת סיפרה לי: "אני טסה למזרח מחר". היא נמנעה מלספר זאת למקום העבודה אליו התראיינה ומוטרדת כיצד תקבל תשובה בדבר קבלתה. שאלתי אותה: " מאיזו סיבה אינך מעוניינת לספר להם על הנסיעה ולבקש שיודיעו לך בהודעה כתובה האם התקבלת?". "אני מעדיפה שלא לספר", ענתה. התרשמתי שהבינה שנסיעותיה התכופות לחו"ל משדרות חוסר יציבות. חשבתי כי נסיעותיה, בפרט ליעדים מסוכנים, עולות בקנה אחד עם תוצאות האבחון כי אושרת נוטה לחיפוש ריגושים ולהתנהל בחוסר זהירות. שיקפתי זאת לאושרת. "אני אימפולסיבית! אני יודעת שאני אימפולסיבית", ענתה. היא הדגימה זאת באמצעות עזיבת עבודתה כמנהלת מרכז נוער וויתור על קביעות כעובדת עירייה בשביל לטוס לחו"ל. "רציתי להרגיש חופשיה...לחוות חוויות שונות ועוצמתיות". היא ציינה גם את נסיעתה למצרים למרות הסיכון על מנת לחוות ריגושים. שיערתי כי איסוף חוויות עוצמתיות אלו, נועדו להקהות את החרדות עמם היא מתמודדת, היבט נוסף אשר עלה מן האבחון.

שיקפתי לאושרת כי היא מתמודדת עם חרדה וביקורת עצמית גבוהה. הדגמתי לה זאת באמצעות המשפטים שהשלימה במבחן השלמת משפטים של שנן, לדוגמא: "היא מרגישה...שהיא סובלת בעיקר מחרדות". אושרת לא הופתעה מכך, בתחילת תהליך הייעוץ אכן שיתפה אותי בפחדיה. הדגשתי בפני אושרת כי היא עסוקה בשאיפות להצליח, אך חרדה מכישלון. אושרת הסכימה עם התיאור, "אני מודעת לפחד שלי, וזה מה שתוקע אותי", אמרה.

לאור זאת, הצעתי לאושרת להסתייע בטיפול רגשי. אושרת שיתפה אותי כי לא תוכל להתחיל כעת בטיפול רגשי כי לא תישאר בארץ בשביל להתמיד בטיפול, "אני זקוקה לקרקע יציבה", אמרה. "אני זקוקה למשהו שיחזיק אותי כאן ואז אתחיל בטיפול". חשבתי כי אושרת נמצאת במעין מעגל קסמים: היא מתקשה למצוא עבודה ולהתמיד בשל חרדות, ומתמודדת עמם באמצעות בריחה וטיולים מרובים לחו"ל ובכך נמנעת מטיפול פסיכולוגי שעשוי לסייע לה להתמודד עם שורש הבעיה. לפיכך, עודדתי אותה להתחיל בטיפול, אך היא עמדה על דעתה כי היא זקוקה למסגרת יציבה "שתחזיק אותי בארץ". עם זאת, לקראת סיום הפגישה ניכר היה שלאושרת מוטיבציה גבוהה להתמודד עם פחדיה ולהתחיל בעיסוק בהוראה. שאלתי אותה "מה השתנה? מאיזו סיבה לאחר ארבע שנים מסיום הלימודים את מעוניינת לעסוק בתחום זה?". "אני צריכה להגיע למצב של אין ברירה", אמרה והמשיכה: "אחרי התאונה לקחתי על עצמי להתמודד עם דברים שמפחידים אותי, בהתחלה זה בא לידי ביטוי באמצעות פעילויות אקסטרים, ואז רציתי משהו מעבר... הפחד משתק אותי אבל אני לא נותנת לו לשתק אותי לגמרי... אני לא אתן לו לשתק אותי, אעשה את זה בסוף!". בסיום הפגישה עודדתי את אושרת: "נראה כי יש לך כוח רצון רב להתגבר על הפחד ולהתקבל למשרה". אושרת הנהנה והסכימה. הבעתי תקווה כי תתקבל לעבודה בבית הספר. סיום הפגישה עורר בי אופטימיות. אושרת ממוקדת הרבה יותר וגילתה מוטיבציה לחזור לעולם העבודה. סיכמנו שניפגש לפגישת סיכום לאחר שתחזור מהמזרח, בה נסכם את התהליך שעברה ונמשיך לעבד את המשך דרכה. נראה כי אושרת כבר החליטה לחזור לתחום ההוראה, אך בשל חששותיה היא נזקקת לעיבוד נוסף לקראת החלטה להתחיל לעבוד בתחום.

פגישת הסיכום

אושרת הגיעה לשיחת הסיכום לאחר חזרתה מהמזרח וכחודשיים לאחר פגישת המשוב. תוך כדי הטיול, זומנה לריאיון המשך ושיעור מבחן נוסף. בנוסף לכך, היא התעתדה להתראיין לשני בתי ספר נוספים. שיתפתי את אושרת כי אני שמח לשמוע כי עברה את הריאיון והיא מתקדמת לקראת משרת הוראה. אושרת שיתפה באמביוולנטיות בתחושותיה: מצד אחד תיארה כי היא לחוצה מהראיונות ושיעורי המבחן ומאידך אדישה ולא מתכוננת אליהם. אושרת תיארה כי היא מודעת לכך שהיא זקוקה להכנה לראיונות ולשיעורי המבחן, והיא נעזרת בחברתה על מנת להתכונן אליהם. עם זאת, אינה מרגישה בנוח עם זה וכי עליה לבנות את מערך השיעור לבד. עודדתי אותה כי רבים נזקקים לעזרתם של אחרים בתחילת דרכם ובתכנית הכשרת המורים הצעירים הם זוכים לחניכה. "אני רוצה להצליח לבד!!! ומיד...!" ענתה.

יחד עם זאת, אושרת הפגינה מוטיבציה להתקבל למשרה ושיתפה בחששותיה "מאמינה שזו תהיה שנה לא קלה... זה משהו חדש לי שאני נכנסת למסגרת של עבודה ... יכול להיות שאוהב את זה ויש מצב שאשנא את זה בטירוף". לדעתי אושרת נזקקה לחזור על היתרונות של הכניסה לעבודה על מנת לתחזק את המוטיבציה שלה. מעבר לכך, מניית התועלות שתשיג ממשרת הסטאז' יחדדו אצלה את הנרטיב של הקריירה כמשאב ואת התפקיד הבא כצעד ולא כייעוד. ניסיתי לברר עמה, "מה לדעתך תקבלי מהכניסה להתמחות?" אושרת תארה את שתקבל מן הכניסה בחזרה לעולם העבודה: "אכנס למסגרת של עשייה, ביטחון בעצמי וסדר". תחום ההוראה באופן ספציפי יקנה לה כלים: "לעמוד מול כיתה, לעבוד לפי סדר ועל פי מערך שיעור ואחריות מול תלמידים וצוות". עם זאת חרדותיה, הפרפקציוניזם שמאפיין אותה והחשש מפני חוסר הצלחה שבו וצפו: "מה יהיה אם לא אתקבל לשום בית ספר מה יהיה אם לא אהיה מורה מספיק טובה?".

"מה יקרה אם לא תצליחי?" שאלתי אותה. "הפחד הגדול שלי שאני אבזבז את החיים שלי, שאני ארגיש בזבוז" ענתה. חשבתי כי התאונה של אושרת הפכה מניע מרכזי בחייה לפעולה אך המוטיבציה הגדולה למימוש עצמי הפכה לרועץ ומשתקת את אושרת. הציפיות עצומות מעצמה ואינה בטוחה כי תהיה מסוגלת לממשם. כל כישלון מעורר את הפחד שהחיים יגמרו לריק, כמו שחוותה ברגעים שלאחר התאונה. החרדה הקיומית הזו משתקת אותה.

שאלתי אותה האם פעם קרה לה שחששה ממשהו וחשבה שלא תצליח ולבסוף הצליחה. תגובתה הספונטנית של אושרת הייתה: "אני לא מצליחה לחשוב על משהו". עודדתי אותה לחשוב היטב ולמצוא חווית הצלחה. לבסוף היא שיתפה שהתואר הראשון שסיימה ללמוד הוא הצלחה, קורס הצלילה שלמדה במזרח הוא הצלחה, ושיתפה גם בטיול מאתגר שהצליחה לסיים שבעיניה הוא הצלחה. עם זאת, מיד בטלה את דבריה בקשר לטיול ואמרה שאינו הצלחה. "מה הסיבה שהטיול אינו הצלחה? לעומת התואר וקורס הצלילה שנחשבים הצלחה?", שאלתי. "הצלחה זה להתגבר על קושי שאני עומדת לוותר לעצמי, שאני לא מצליחה להניע את עצמי לפעול. בטיול ידעתי שאגיע לסוף". שוב, צף ועולה הפרפקציוניזם המאפיין את אושרת. היא זקוקה להרגיש קושי משמעותי על מנת להרגיש הצלחה ולא מסתפקת בהצלחות קטנות.

במהלך הייעוץ ובברית הטיפולית שנוצרה ביננו אושרת שיתפה בפתיחות ועיבדה את רגשותיה. ניכר כי תהליך עיבוד זה סייע לה להוריד את כובד המשקל מהבחירה התעסוקתית הנוכחית ולראות בה כאבן דרך. היא מחזקת את המוטיבציה שלה לעסוק בהוראה באמצעות מחשבות על התרומה שתקבל גם אם לא תחוש מימוש עצמי באמצעות העיסוק בתחום זה. עם זאת, אושרת עדיין לא בטוחה מה יהיה הצעד הבא בקריירה שלה? היא מעלה רעיונות רבים כמו: טיפול באומנות, הדרכת אומנות כעצמאית אך אינה מסוגלת לחשוב כעת על תכנית מעשית להמשך הדרך. כשעסקנו בכך, אושרת הגיבה בפיזור ובחרדה ולא הייתה בשלה לעסוק בכך. בשל כך התחזקה בי התובנה, כי התבוננות בקריירה כיעוד מעוררת אצל אושרת חרדה והיא זקוקה להכרה המורידה את כובד המשקל ולהתייחס לקריירה הנוכחית כצעד בדרך להגשמה, "התהליך מהווה צעד לקראת שינוי", סיכמה.

בשיחת בירור שנעשתה לאחרונה שיתפה אותי אושרת כי בתחילת שנת הלימודים החלה בסטאז' בהוראה. היא הוסיפה: "ואני בהלם ועדיין בחששות, יודעת שזה לגיטימי, קצת לחוצה, אבל מאמינה שזה יתבהר בהמשך". שמחתי לשמוע שהיא החלה לעבוד בהוראה ושיתפתי אותה בכך. כמו כן שיקפתי לה שאנשים רבים חוששים כשהם מתחילים התחלה חדשה ואיחלתי לה בהצלחה.

מחשבות בעקבות התהליך עם אושרת

· לאושרת יש שאיפות גדולות אבל בעקבות החרדות והפרפקציוניזם המאפיינים אותה, השאיפות הופכות לאיום. הנמכת ציפיותוהתבוננות בתפקיד הבא כצעד ולא כהגשמת היעוד סייעו לה להתמודד ולחזור לעולם העבודה.

· התאונה שעברה אושרת עוררה בנו מחשבות על תיאוריית הכאוס בקריירה, (The chaos theory of careers ; CTC) . על פי תיאוריה זו המציאות הינה מערכת כאוטית ומאופיינת באי יציבות ובשינויים דרמטיים. אי יציבות זו עשויה לעורר חרדה והנטייה האנושית היא לחפש דווקא את החוקיות והעקביות. עם זאת, אי היציבות עשויה להוביל להזדמנות (Bright & Pryor, 2011). האירוע הטראומטי שחוותה אושרת עורר בה דחף להגשים את עצמה.

· השיחות עם אושרת עוררו בנו מחשבות על המאמר "מטאפורות לקריירה" (Imexon, 2004) בו מוצגות תשע מטאפורות נפוצות לקריירה באמצעותן הנועצים עשויים להתבונן בקריירה שלהם. הפרספקטיבה באמצעותה מתבוננים על הקריירה ושינוי המטאפורה עשוי להיטיב ולשפר את עמדתם ביחס לקריירה. אושרת מתבוננת על הקריירה שלה כמסע עם יעד, שבסופו היא תגשים את הייעוד שלה. תפיסה זו מעוררת בה חרדה, והיא זקוקה להתבוננות על הצעד הנוכחי כחלק מן המסע ולא להתבונן על היעד. התבוננות על הקריירה כמשאב, שבאמצעותו תזכה לרכוש מיומנויות שיסייעו לה בהמשך המסע, מסייעת לאושרת להפחית את חרדותיה ולהתקדם בקריירה שלה.

· הפיזור הרב של אושרת מאפיין את "אלו שאינם רוצים לדעת מה לעשות" אחת מהתקיעויות שהציעה יפה-ינאי (2000) ומקשרת אותה לפרפקציוניזם. על מנת להתמודד עם תקיעות זו אושרת נזקקה לראות בבחירה הנוכחית שלב ולא יעוד.

· הטיולים התכופים לחו"ל ולקיחת הסיכונים (כמו נסיעה למצרים בזמן התהליך) הפכו התמודדות לא מוצלחת ובעצם בריחה עם החרדה שלה. הייעוץ שימש כמסגרת שסייעה לה להתמקד מחדש במטרותיה.

[1] ינון דוד, מ.א. סטודנט ופרקטיקנט במכון עתיד לייעוץ ואבחון תעסוקתי אוניברסיטת אריאל - yinonda@ariel.ac.il [2] שרית ארנון לרנר, מ.א., פסיכולוגית ראשית, ואחראית על ההתמחות במכון עתיד ובעלת מכון פרטי לייעוץ ואבחון תעסוקתי - sarit.arnono@gmail.com

מקורות

יפה ינאי, א' (2000). לכל אדם יש שביל, על עשייה, אהבה קריירה וייעוד. תל אביב: מודן הוצאה לאור בע"מ.

Bright, J. E. H., & Pryor, R. G. L. (2011). The chaos theory of careers. Journal of Employment Counseling, 48(4), 163–166.

Inkson, K. (2004). Images of career: Nine key metaphors. Journal of Vocational Behavior, 65, 96–111.