רקע: דמיטרי (שם בדוי) בן 23 המתגורר בחדרה, הגיע מבולבל למרכז הצעירים "טורבינה" על מנת לקבל שירותי ייעוץ והכוונה כלליים. במרכז הצעירים פגש את רכזת 'חיילים משוחררים' על מנת להיעזר בה בכתיבת מסמך קורות חיים וחיפוש עבודה. במהלך השיחה עם הרכזת נחשף דמיטרי לאפשרות נוספת של בחירת מסלול לימודים ולכן הועבר אל רכזת השכלה גבוהה בתכנית 'הישגים' של עמותת אלומה.
דמיטרי עובד בבית קפה מקומי אך מציין כי אינו נהנה מעבודתו הנוכחית, אמנם הוא מספר כי מעריך את המעסיקים שלו משום שנותנים לו יד חופשית ומאפשרים לו ליזום ולהוביל. דמיטרי מרגיש מוערך ורואה את הפרגון כלפיו בעבודה – בעיקר כשהציעו לו להישאר בתפקיד ניהולי בבית הקפה. דמיטרי בחור צעיר, אינטיליגנט, פתוח, מדבר על רגשות וקשוב לסביבה. חסרונות אותם דמיטרי מזהה בעבודתו הם עבודה מול לקוחות ועבודה בתנאי לחץ בשעות העומס בבית הקפה. דמיטרי מסכם זאת כך: "אוהב לעבוד בקצב שלי, ובסביבה שמאפשרת ריכוז".
בשירותו הסדיר בצה"ל שירת דמיטרי בשב"ס, מול אוכלוסייה פלסטינית, אך, לדבריו, חש בסביבה כוחנית ובלחצים המופעלים עליו, ותוך זמן קצר ביקש לעבור לתפקיד אחר. המעבר לא היה פשוט, או כלשונו, "טרטרו אותי, אבל אני מבין שככה המערכת עובדת ולגמרי שלם עם זה". לבסוף דמיטרי הועבר לתפקיד רס"פ.
למרות שעיקר התפקיד היה מנהלתי ולוגיסטי, דהיינו הזנות במחשב והפקת מידע, אהב דמיטרי את המפגש עם האנשים. דמיטרי מסכם את שירותו הצבאי כך: "השירות היה מעניין, התפקיד לא". איך תסביר את הפער? שאלתי, "הרגשתי משמעותי ומועיל, הבנתי שמה שאני עושה אכן עוזר למישהו ויש בזה תכלית, גם המפגש עם האנשים המיוחדים שהכרתי עזר להגדיר את השירות כמעניין, אני מפרק את זה מהתפקיד עצמו".
את תקופת לימודיו בתיכון, מגדיר דמיטרי - "סיפור עצוב", התיכון היה עבורו חוויה שלילית, והוא מתחרט על בחירות שעשה בזמן הלימודים. דמיטרי בחר במגמות לימוד: כימיה, ביולוגיה וביוטכנולוגיה. בהמשך נאלץ לוותר על כימיה כי הבין שקשה לו לעמוד בקצב ולשמור על הישגים גבוהים בכל המקצועות כמכלול. למרות הצטיינותו בביוטכנולוגיה נאלץ לוותר אף על תחום זה משום שהיה נתון תחת עול כלכלי ונאלץ לפנות זמן לעבודה - "מה עם הכסף הזה? היום כבר איננו", דמיטרי מביע חרטה על הבחירה שלו לעבוד על חשבון הצטיינות בלימודים.
אמנם מבחינת מצב סוציו-אקונומי, דמיטרי לא נאלץ לקחת חלק בפרנסת הבית באופן ישיר, אך הוא זיהה כי קיים קושי ודוחק מסוים, ועל כן בחר שלא להיות לעול על הוריו והתנהל באופן עצמאי מגיל צעיר. לדמיטרי חשובה העצמאות והחופש להחליט, ולכן ניסיונות השכנוע של המורים שיישאר במגמות שבחר, מכיוון שמדובר היה בתלמיד מצטיין ומחונן, עלו בתוהו.
דמיטרי מביע ביקורת כלפי בית הספר התיכון. הוא לא אהב את סגנון הלמידה, ומבחינתו, זו אינה למידה אלא מעבדת שינון: "המערכת לא מעודדת חשיבה".
כשנשאל דמיטרי מה יחסו למתמטיקה, נושא שלא עלה עד כה בשיחה, למרות שהגיע אליי כשהוא מתלבט לגבי מקצועות לימוד ריאליים, תיאר כי "זה הפחד הכי גדול שלי, יש לי טראומה ממתמטיקה".
דמיטרי גדל בבית עם תרבות רוסית, ולדבריו היה דגש על מתמטיקה, תמיד. "מתמטיקה בבית רוסי, זה כאילו מהות החיים". הוא הרגיש שליטה במתמטיקה עד גיל 15, אז נאלץ לעבור ניתוח, עקב שיתוק מוחין של צד שמאל. מאז הניתוח והשיקום לא הצליח לצמצם את הפערים שנפערו כי לא היה חיבור טוב עם המורה ששובץ אליו על מנת לנסות לעזור לו לסגור את הפערים. "אני לא מאשים את המורה - אני לא אהבתי אותו והוא לא אהב אותי, עשיתי לו דווקא והוא עשה לי דווקא".
בזמנו הפנוי דמיטרי מתאמן במשקולות ואתלטיקה, אוהב את השקט והרוגע שלו, קורא הרבה ספרים בנושאי פילוסופיה, פסיכולוגיה וגם קלאסיקות. "לא קראתי מספיק בחיים", אומר דמיטרי, "יש לי פער גדול לצמצם".
דמיטרי מדבר בנועם, מודע לעצמו, מסוגל לדבר בפתיחות על דברים שמפריעים לו בעצמו אך יחד עם זאת ביקורתי מאוד כלפי עצמו ומתקשה להעיד על חוזקות שלו בצורה חד משמעית, הוא מסתייג מהחוזקות שלו כאילו לא מודע ליכולות האינטליגנטיות שניחן בהן: "חשוב לנסות, נכון, אבל אם מנסים יש סיכוי להיכשל, אם לא מנסים - אנחנו פוטנציאל לא ממומש - וזה נוח".
ברמה החברתית, דמיטרי משתדל לשמור על קשר עם חברים. יש לו כמה חברי ילדות וכמה חברים מהצבא. אוהב את הזירה שלו קבועה ויציבה, מעריך את השקט שלו ולא מחפש ריגושים.
התא המשפחתי: אימו עצמאית, מכינה תכשיטים, מעצבת בגדים ומוכרת אותם מהבית, אביו עובד במפעל בקיבוץ בצפון. אחיו הגדול, שאותו מעריך מאוד, למד הנדסה אזרחית, אך הבין ממנו שהיה לחוץ להתחיל ללמוד ולא בטוח שאכן מרגיש שלם עם הבחירה שעשה. הידיעה על היתכנות הטעות בבחירה שאחיו עשה – מלחיצה את דמיטרי ומונעת ממנו לקבל החלטה חד משמעית לגבי מסלול לימודים ואפיק אפשרי לקריירה, "אני לא רוצה לבחור מתוך לחץ".
משיחת ההכרות הראשונית שלי עם דמיטרי כבר ניתן לזהות שיש חשיבות גבוהה לאנשים המקיפים אותו, כלומר, חשוב לו להרגיש מוערך בעבודה. גם אם איננו אוהב את התפקיד הוא מסוגל לשאוב סיפוק אם האנשים שנמצאים אתו מסבים לו הנאה ועניין. דמיטרי ביקורתי בעיקר כלפי עצמו ודוחף את עצמו להצטיינות. יש לו ציפיות גבוהות מעצמו; חלק מהלחצים להצטיין אכן מגיעים מהתא המשפחתי בו גדל וחלקם מגיעים ממקומו הפנימי.
סיבת הפניה : "מדוע הגעת לייעוץ?", הוא מרגיש מבולבל, מוצף במידע, רוצה להבין מה יותר מתאים לו, רוצה ומעוניין שנעשה יחד סדר במחשבות. הוא אוהב את הרעיון של ללמוד פסיכולוגיה אבל חושש לעשות את הצעד הזה שכן התא המשפחתי שהגיע ממנו מעודד אותו ללמוד לימודים ריאליים, כאמור, עבורם, "מתמטיקה היא תכלית החיים".
מבנה הייעוץ : שיחת הכרות ראשונית, מתן משימות בית מחשבתיות על מנת לעזור ולזהות שיקולים בבחירת מקצוע – בייחוד כשמדובר באוכלוסיית צעירים ללא ניסיון תעסוקתי מגוון ומספק; 'שאלון הולנד', המאפשר להרכיב מכל המידע שהתקבל תמונה המתארת את "הטיפוס התעסוקתי". דמיטרי חקר מקצועות בהתאם לטיפוס האישיות שהצלחנו לתאר, ושוחחנו על מסלולי לימוד קונקרטיים שיכולים להימצא מתאימים. במקביל לפגישות הפרטניות איתי (סה"כ חמש שיחות ייעוץ), דמיטרי הוזמן למפגשים שונים ומגוונים במרכז הצעירים, בהם המשתתפים נחשפים למגוון האפשרויות השונות העומדות בפניהם לאור הניסיון התעסוקתי הדל. כך למשל פאנל של התמחויות שונות בהנדסה; סיור במשרדי "גוגל" בשילוב פאנל עם עובדי "גוגל" ממקצועות שונים; ערבי מכינות ועוד.
ממצאי תרגילי הבית: לאחר תרגיל "9 עתידים" ו- "20 פעילויות", שאותם ביצע ברצינות רבה ובתשומת לב, דייקנו יחדיו שיקולים והעדפות של דמיטרי: עזרה לזולת, שימוש ביכולות וורבליות, יכולת שכנוע, רצון לתקן עוולות, מגע עם אנשים על ידי הפצת ידע, חקרנות מתמדת, תהליכי למידה ממושכים – כולם חשובים לו על מנת להרגיש סיפוק בעבודתו העתידית. דמיטרי רוצה להרגיש מאותגר אינטלקטואלית, ביטחון ויציבות תעסוקתיים חשובים לו, הוא אינו עושה שיקולים כלכליים בבחירת המקצוע, אך כן נותן את הדעת על רמת הכנסה – גם אם מדובר בתהליך. דמיטרי רוצה להרגיש בעבודתו העתידית כי מוטלת עליו אחריות אישית.
ממצאי שאלון הולנד: דמיטרי בעל טיפוס אישיותי חקרני וחברתי; בעל רצון ויכולת ללמוד מקצועות הדורשים עבודה עצמאית, הפעלת שיקול דעת והסקת מסקנות; בעל יכולת העמקה בלימוד נושא בשילוב עם הרצון לקבל סיפוק מטיפול ועזרה לאנשים. כל אלו מובילים למקצועות טיפוליים או חקרניים; גם תשובותיו של דמיטרי ל'שאלון המקצועות" תמכו בנטיותיו לשדות שירות ומדע.
לאחר שקלול תוצאות טבלת השיקולים והאפיון התעסוקתי של דמיטרי, הוא יוצא למשימת 'חקר מקצועות', במהלכה דמיטרי מצליח לבודד שלשה תחומים: 1) מקצועות שונים בעלי אוריינטציה לביולוגיה, נוירולוגיה ומדעי המוח; 2) משפטים וכלכלה ; 3) פסיכולוגיה (התחום בו הביע עניין מלכתחילה).
דמיטרי המשיך לקרוא ולהתעניין במסלולים שונים, הגיע לימי עיון וימים פתוחים במוסדות הלימוד וכמובן ראיין אנשי מקצוע מהתחומים בהם מצא עניין. כך לדוגמא, לאחר ששוחח עם בוגרת לימודי מדעי המוח שאיננה עובדת ישירות בתחום המחקר הבין שיכול ויתקשה למצוא את עצמו בתחום, בעיקר כי מעוניין לשים דגש על עזרה לאנשים. כמו כן, שוחח עם בוגרת לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה וקרימינולוגיה מאוניברסיטת אריאל שהמשיכה ללימודי תואר שני בייעוץ חינוכי והתרשם לטובה ממסלול הלימודים אך פחות מהאפיק שהיא בחרה לעצמה בייעוץ חינוכי.
קבלת ההחלטה: היה נדמה כי דמיטרי מצליח להתקבע על לימודי פסיכולוגיה; הוא קיבל את כל המידע על מסלולי לימוד במוסדות השונים הקיימים, מכינות, אפיקי מעבר לקבלה ללימודים ללא בחינה פסיכומטרי ועוד. אך לאחר ליווי ומעקב התברר כי דמיטרי עודנו שוקל ומתלבט שמא ללמוד הנדסת חשמל. אצל דמיטרי מתחוללת מלחמה פנימית בין התחום הריאלי וההומאני, הערצתו כלפי אחיו הריאלי, לעומת נטיות ליבו שלו – אלה גורמים לדמיטרי בלבול רב במעמד קבלת ההחלטה. ביקשתי מדמיטרי לשוב ל'חקר המקצועות' שלו, והוא בחר לשוחח עם עורכת דין על מנת לחקור עוד על לימודי משפטים, לדבר עם מהנדסי חשמל וללכת ליום פתוח באוניברסיטת אריאל, ושם להתחיל בניסיון להתקבל ללימודי פסיכולוגיה וכלכלה ללא מכינה, עוד השנה; זאת משום שציון תעודת הבגרות שלו גבוה ואין צורך בבחינה פסיכומטרית.
"הנדסת חשמל – זה לא ה'קאפ אוף טי' שלי", אומר דמיטרי ומשלים עם העדפותיו ההומאניות. דמיטרי נרשם ללימודי פסיכולוגיה וכלכלה באוניברסיטת אריאל מתוך רצון להמשיך לתארים מתקדמים. מה שהניע את דמיטרי לקבל החלטה זו הוא חיבור לתוכן הלימודים עצמם, מתוך אמונה שאם יצליח ליהנות מהלימודים, ככל הנראה גם יצליח להצטיין, וכך יגיעו רעיונות לעיסוק אפשרי שימצא חן בעיניו בהמשך הדרך.
סיכום : למחלתו של דמיטרי תפקיד משמעותי בתהליך שלו. המחלה הביאה אותו לנקודה בה הוא אינו ממהר לקבל החלטות ומצליח לנטרל לחץ חיצוני; למרות לחץ ההורים על מקצועות מסוימים שנחשבים יוקרתיים יותר בעיניהם – מחלתו מאפשרת לו מרווח פעולה, והוא מצליח לקבל החלטות בכוחות עצמו. מבחינתו, הוא איננו בלחץ על טיול אחרי הצבא, וכן איננו בתחרות עם אף אחד, מלבד עם עצמו. מקומי כמלווה בתהליך היה לתת מענה מקצועי ותשובות אובייקטיביות, ולשמר את התהליך דווקא מול משתתף שאוהב תהליכים ומכבד אותם בעצמו, כמו גם לאפשר לקול הפנימי של דמיטרי להישמע בקול.
קאטי ניסים - רכזת הישגים בחדרה - Kathy@bthere.org.il