תפקידם התעסוקתי והחברתי של מהגרי עבודה בעבודה סיעודית בחברה הישראלית, יורם דברת; נעמי נצר לוינשטיין

מאמר זה מתאר פעילות קבוצתית שנעשתה במרכז יום העשרתי-טיפולי רב-תחומי לאוכלוסייה המבוגרת בהוד השרון במהלך שנת 2012. הפעילות המתוארת היא קבוצת תמיכה למטפלים, מהגרי עבודה, אשר מלווים את הקשישים הסיעודיים למרכז היום. מטרת המאמר היא להכיר מקרוב את הצורך בתפקידם, קשייהם והתמודדותם היומיומית של אותם המטפלים הסיעודיים, מתוך הכרה בחשיבותה העצומה של עבודתם עם אוכלוסיית הקשישים הסיעודיים בישראל. בריק ודורון (2010) מדגישים את חשיבות התמיכה במטפלים בקשיש, מתוך הבנה שבצידי התפקיד ישנם עומסי יתר ושחיקה מתמשכים ושעלולים לעיתים אף להוביל לתוקפנות ולהתעללות פיזית ונפשית. לאור החשיבות הרבה של עבודת מהגרי העבודה הסיעודיים בישראל, קיים צורך משמעותי להדריכם, לתמוך בהם ולחזקם בעת ביצוע משימתם הקשה, המורכבת והתובענית; משימה שבאופן מסורתי הייתה שמורה בעבר לבני משפחותיהם של המטופלים.

החיים בקהילה והצורך במטפלים סיעודיים

קפלן (2013) מציינת בספרה, מבוא לגן עדן, כי רוב הקשישים בישראל חיים בקהילה (96%). על מנת לענות על צורכיהם של הזקנים להמשיך ולחיות בבתיהם, גם כאשר מצבם הבריאותי והתפקודי מתדרדר, החל להתפתח בארץ שירות של מטפל/ת צמוד/ה. תפקיד זה מאיישים מהגרי העבודה, בדרך כלל 24 שעות ביממה עם מגורים ויום חופשי בשבוע, בעוד שמטפלים ישראליים עוסקים בעיקר במתן טיפול יומי, של מספר שעות ביום.

המדינה מאפשרת את יבוא מהגרי העבודה, היות וחיים בקהילה הינו הפתרון הזול מבחינה כלכלית עבורה, לעומת בתי אבות ומסגרות אחרות לאוכלוסייה הסיעודית בישראל. כמו כן נמצא כי ישנם יתרונות רבים להמשך חיים בקהילה, בין היתר אריכות ימים ואיכות תוחלת החיים הגבוהה. מהגרי העבודה מקלים על חייהם של בני המשפחה של המטופל, כאשר הם אינם צריכים לדאוג לו לצרכיו הבסיסיים ויש מי שנמצא שם עבורם ובמקומם בטיפול השוטף הנדרש.

מהגרי העבודה החלו להגיע לישראל בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, ומאז הלך וגדל מספרם במהירות רבה. על פי "נתוני זרים בישראל", אשר הוגש מטעם רשות האוכלוסין וההגירה ביולי השנה, בישראל ישנם 43,342 מהגרי עבודה סיעודיים חוקיים מתוך 73,375 סה"כ מהגרי עבודה החוקיים. ישנה הערכה כי ישנם עוד 10,214 עובדים העוסקים בסיעוד באופן שאינו חוקי. ענף הסיעוד, הינו הענף המרכזי בו מועסקים מהגרי העבודה, כאשר הערכה היא כי מספר זה צפוי לגדול בעתיד, זאת בשל השינוי שחל במבנה המשפחה ובתרבות החברה הפוסט-מודרנית. לטענת בריק (2011), תופעה זו התפתחה בישראל לממדים נרחבים במיוחד ומהווה חלק חשוב במערך השירותים התומכים והנחוצים כדי להזדקן בקהילה.

מקצוע או עיסוק?

הקבוצה שלנו היתה קבוצת מטפלים אקראית, של 8 מהגרים, מהם רק אחת היתה אחות מוסמכת במקצועה, אשר למדה ועסקה בתחום טרם הגירתה לישראל. כל יתר המטפלים טענו כי מעולם לא עברו הכשרה מקצועית מסודרת בתחום הטיפול. הם ציינו כי באותה המידה שהם משמשים כיום מטפלים, הם נכונים לעסוק בכל עסוק אחר שיידרש מהם––ניקיון, בישול וכו'. מכאן ניתן לעמוד על ההבדל המהותי בין עיסוק, אשר אינו מצריך לימוד והכשרה, ומטרתו העיקרית והמרכזית הינה פרנסה, לבין מקצוע המחייב את המטפל לעבור הכשרה לימודית מסודרת (גלוברזון וכרמי, 1985).

עקב כך, אין ספק שממטפלים סיעודיים נדרשים כישורים מקצועיים הכוללים תחומי ידע בסיעוד שתקצר היריעה לפרטם כאן.

תיאור תפקיד המטפל הסיעודי

תפקיד המטפל הסיעודי של מהגר העבודה, הינו טיפולי צמוד ואינטנסיבי, לרוב 24/7, מסביב לשעון ומשליך על איכות חייו ותפקודו של המטופל. במסגרת התפקיד המטפלים מעניקים טיפול אישי למטופל אשר כולל : רחצה, הלבשה, האכלה של הקשיש הנדרשות לתפקודו היום יומי (ADL). לעיתים המטפלים גם עוסקים בניהול משק הבית, הכולל את כל הצרכים השוטפים ומטלות הבית עבור הקשיש: ניקיון, כביסה, בישול. וכן עזרה בפעילויות מחוץ לבית, הכוללות הסעות ויצאה משותפת מהבית, או בעבור הקשיש, לדואר, לטיפול רפואי, לבנק וכו' (IADL).

במסגרת התפקיד המטפלים נאלצים להתמודד עם קשיים רבים בהם קושי פיזי בעת טיפול בקשיש, מחסור בשינה, קונפליקטים עם משפחתו של הקשיש והתמודדות עם מגוון קשיים נפשיים והתנהגותיים של הקשיש עצמו, הכוללים דרשנות, תובענות, התמודדות עם מצבי דיכאון חשדנות, דמנציה ועוד, בעיות התנהגות קשות אשר עלולות להשפיע מאוד על חייו ומצבו הפיזי והרגשי של המטפל.

מתוך הבנה של הצרכים של עבודת המטפלים בשטח, בו מצד אחד התפקיד הוא מורכב ודורש מהמטפל כישורים מגוונים פיזיים, מנטאליים, רגשיים, טיפוליים, יכולת חברות למשפחה ולמטופל, התמודדות עם דינאמיקות בתוך משפחת הלקוח, ומאידך מדובר באנשים פשוטים (חלקם אנאלפביתיים), עלולות להיווצר לא מעט מצוקות על רקע בעיות אלה ואחרות, כך התגבשה המחשבה להקים קבוצה אשר תוכל לסייע במקצת בהתמודדות עם קשיי התעסוקה הרבים הקיימים בעיסוק זה.

המפגשים הקבוצתיים

ביוזמת מנהל המרכז, עו"ס יורם דברת, נבנתה קבוצה קטנה בת שמונה מטפלים, מהגרי עבודה מארצות מוצא שונות: נפאל, פיליפינים והודו. הקבוצה קיימה 16 מפגשים, בהנחיית שתי מתנדבות: נעמי נצר לוינשטיין ועדי בן נון, האחת מתמחה בלימודי משפחה (תואר שני) והשנייה בהנחיית קבוצות. המנחות קיבלו הנחייה צמודה ממנהל המרכז.

במפגשי הקבוצה, התקיימו שיחות עם המנחות שאפשרו למשתתפים לחלוק את קשייהם האישיים והתעסוקתיים, וכן שולבו מפגשי הדרכה עם אנשי מקצוע בתחום הסיעוד והגרונטולוגיה: עובדת סוציאלית, מומחית בזקנה, ואח מוסמך העוסק בטיפול בקשישים סיעודיים. המפגשים ההדרכתיים העניקו למשתתפים גם כלים מעשיים, כגון אבחון וטיפול בפצעי לחץ, מדידת לחץ דם, היגיינה ועוד; נערך גם מפגש "פאנל" שכלל את "הקשיש המטופל", "המטפל הסיעודי" ובן משפחה שהינו "המטפל העיקרי". המפגש עסק בשלושת הזוויות להתבוננות במערכת קשרי העבודה שביניהם והקשרים האישיים.

מטרות הקבוצה היו מגוונות ובהם- מתן הדרכה ומתן אפשרויות להתייעצות בנושאים הקשורים בעבודתם השוטפת. מתן חיזוקים ותמיכה רגשית לחברי הקבוצה בה יכלו לחלוק וליצור קרבה וקשרי תמיכה, הקלה בשחיקתם בעבודתם התובענית והקשה וכן בהפנייתם בעת הצורך לקבל עזרה מגורמים תומכים (כגון חב' הסיעוד, "קו לעובד", קופ"ח וכדומה).

המטרה היתה לאפשר להם לשים את עצמם ("העובדים") ואת צרכיהם במוקד העניין, כאשר בדרך כלל המטופל ("הלקוח") הוא שנמצא במרכז העניין.

הנושאים העיקריים שעלו במסגרת המפגשים בקבוצה עסקו ב:

· יצירת הקשר עם המטופלים ומשפחותיהם · גיבוש זהות מקצועית ודימוי עצמי בעבודה הסיעודית

· קשיים מול יתרונות ורווחים בעבודה

· הקונפליקט הקשה בין משפחתם לבין עבודתם

· מקומם ומעמדם בחברה הישראלית

· תכניות וחלומות אישיים לעתיד- אישיים ותעסוקתיים

בשיחות שלנו עם המטפלים עלו קשיים בפן התעסוקתי, בפן האישי ובפן המשפחתי כמו גם קשיים רגשיים, שכללו געגועים ודאגה למשפחתם ולילדיהם בחו"ל והניתוק מהם לשנים רבות, תחושת הבדידות והלחצים הנפשיים הנובעים מהעיסוק בטיפול בקשיש סיעודי ומוגבל. הועלו בעיות בתנאי ההעסקה ומיצוי זכויותיהם וכן קשיים להתנהל מול גורמים רבים: מטופל, המטפל העיקרי, שאר קרובי ומעגלי משפחתו של המטופל, חברות הסיעוד, רשויות המדינה, שרותי הבריאות ועוד.

מהגרי העבודה מתמודדים עם מגוון רחב של קשיים יומיומיים לאורך כל תקופת עבודתם בישראל. את הכסף שהם מרוויחים הם שולחים מידי חודש למשפחותיהם, לצורך קיומן. לרובם יש תכניות וחלומות לחזור הביתה כשהם מחוזקים במשאבים כלכליים, שיסייעו להם לתמוך במשפחתם ולבנות את עתידם הכלכלי ואולי להוציא לפועלם את חלומותיהם האישיים והתעסוקתיים.

לסיום:

הנחת היסוד הייתה כי אין ספק ש"מטפל טוב הוא מטפל שטוב לו". הנחנו שאיכות חייו ושביעות רצונו מעבודתו יתרמו למטופל שלו וישתפרו בעקבות השתתפותו בקבוצה.

המטפלים הסיעודיים הינם קבוצה חלשה בחברה הישראלית, אשר נמצאת בתחתית הסולם החברתי. הם נמצאים במצוקה גדולה ויש לסייע להם ככל שניתן להתמודד עם מורכבות התפקיד. (זאת בגלל מצוקותיהם אבל גם בגלל שאין "מי שיעשה את העבודה" במקומם). גם האוכלוסייה של המטופלים הינה אוכלוסיית קשישים חלשה, אשר סיפוק צרכיה בכבוד נדחק לשולי החברה הישראלית. המלצתנו הראשונית הינה כי יש לשנות את ההתייחסות והתפיסה החברתית כלפי שתי קבוצות אלו - מהגר העבודה- המטפל הסיעודי והקשיש המטופל. יש למקצע את העיסוק ולא להתייחס למטפל כאל "שמרטף" של המטופל. יש להכיר בחשיבות התפקיד ובחיוניותו, וככזה לספק לו את הכלים לעשיית עבודתו באופן מקצועי.

במדינות שונות בעולם קיימות הגדרות תפקיד ברורות למטפל והוא נדרש למקצוענות בבצוע תפקידו בכל שלב וצורך בחיי המטופל הסיעודי. לעומת זאת בישראל המטפל לא נדרש לכשירות מיוחדת, בכל מצב סיעודי של המטופל. אנו רואים את הבדלי הגישות וההתייחסות שמעניקים לקשיש ומטפלו בארץ אל מול מדינות אחרות של ה OECD. לאור זאת יש לדעתנו לחקור את התחום התעסוקתי הזה בישראל יותר לעומק, ולחפש עבורו את המענים הנחוצים.

מאחר שעיקר האחריות לטיפול בקשיש מוטלת על המטפל הזר, צריך וראוי לספק לו כלים להתמודד עם האחריות העצומה שמוטלת על כתפיו. נדרשת הכשרה מקצועית בטיפול וסיעוד של הקשיש בביתו בה יינתנו קורסים שונים בתחומי החייאה, הכרת תרופות, ביטחון ובטיחות בבית הקשיש, טיפול בפצעי לחץ וכן שפה לקיום תקשורת טובה יותר עם המטופל. נמצא במחקרים כי כאשר המטפל והמטופל אינם דוברים את אותה השפה, חוסר התקשורת עלול להיות בעיה רצינית, שתשפיע על איכות הטיפול ואיכות הקשר בין המטפל למטופל (יקוביץ, 2011).

מקובל שבמקצועות הסיוע והעזרה, מטפלים (כגון אחיות, עו"סים) משתתפים בקבוצות למידה ותמיכה, המאפשרות להן לקבל מקום להתייעץ, לחלוק ולפרוק מצוקות, קשיים והתלבטויות יחד עם מטפלים דומים. נראה היה שגם בקבוצה זו של מטפלים מהגרי עבודה, מפיקים תועלת מהמפגשים הקבוצתיים בהם יכלו לשחרר לחצים במסגרת תומכת ומכילה, מה שתרם להקלה בתחושותיהם הקשות ולרווחתם. חברי הקבוצה חלקו רעיונות והצעות מועילות להתמודדות עם המטופלים. ניתן מקום להתייעצות ולהתחלקות בקשיים, לתחושת שותפות וללמידה מניסיונם של אחרים. המשתתפים סיפרו שהמפגשים סייעו להם להיות סבלניים יותר ואמפאתיים כלפי המטופלים שלהם, ובכך נראה שמטרתנו לסייע למטפלים ולמטופליהם במעט סייעה והטיבה את מצבם.

----------------------------

יורם דברת, עו"ס, מנהל בית יקינטון

נעמי נצר לוינשטיין, יועצת משפחתית, מקדמת תוכניות מקצועיות בבית יקינטון

"בית יקינטון," מרכז יום לאוכלוסייה המבוגרת בהוד השרון, עמותת קלי"ק

מקורות

בריק, י'. (2011). הזדקנות בקהילה. בתוך: א. יקוביץ (עורכת), טיפול בית בזקנים המוגבלים בתפקודם, סוגיות, שירותים ותוכניות. (ע' 64-40). ירושלים: ג'וינט ישראל אשל.

בריק, י'. ודורון, י'. (2010). עיצוב הזיקנה שבין המשפחה לבין המדינה: המדיניות החברתית בישראל. בתוך: י'. בריק, וא. לבנשטיין (עורכים), הזקן והמשפחה: סוגיות מרכזיות ביחסים רב דוריים. (ע' 39-17). ירושלים: אשל.

גלוברזון, א'. וכרמי ע'. (1985). אנשים בארגון: ניהול משאבי אנוש. תל אביב: הוצאת ספרית המנהל.

יקוביץ, א'. (2011). מטפלים זרים בסיעוד קשישים: סוגיות במחקר, במדינות ובפרקטיקה. בתוך: א'. יקוביץ (עורכת), טיפול בית בזקנים המוגבלים בתפקודם, סוגיות, שירותים ותוכניות. (ע': 331-311). ירושלים: ג'וינט ישראל אשל.

נתוני זרים בישראל (2014). מוגש ע"י רשות האוכלוסין וההגירה, האגף לתכנון מדיניות, מהדורה 3/2014. נדלה מתוך:

http://piba.gov.il/PublicationAndTender/ForeignWorkersStat/Documents/רבעון%202%202014.pdf

קפלן, א'. (2013). מבוא לגן עדן: חיים באתגר עכשווי של זיקנה. תל אביב: רסלינג.